מ.י. לשכת תביעות מרחב נגב - באר שבע נ' טריסקר

הכרעת דין

כתב האישום

1.כנגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות של תקיפה, לפי סעיף 379+380 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין"), עבירה של איומים, לפי סעיף 192 לחוק העונשין, וכן עבירה של היזק בזדון, לפי סעיף 452 לחוק העונשין.

2.עפ"י עובדות כתב האישום, ביום 26.12.2008, בשעה 13:00 או בסמוך לכך, נסעו ברכבם שי שריג ואסנת שריג (להלן: "המתלונן או בהתאמה "אשת המתלונן"), ובהגיעם סמוך לצומת גורל (להלן: "המקום") נהג הנאשם בסמוך אליהם. בין המתלונן לנאשם התפתח ויכוח, על רקע שימוש בכביש. בעקבות כך, הנאשם איים על המתלונן בתנועות יד וסימן לו כי יחתוך אותו. בהמשך, כך ע"פ הנטען בכתב האישום, הנאשם ירד מרכבו בעט ברכב המתלונן בחוזקה ושבר את מראת הרכב.

בהמשך, כך על פי האמור בכתב האישום, תקף הנאשם את המתלונן, בכך שהכה אותו באגרופו, גרר אותו על הרצפה, חנק אותו וגרם לו חבלות של ממש מסביב לצוואר, נפיחות בברך רגל ימין, ושריטות באצבעות הידיים. בנוסף, כאשר אשת המתלונן נחלצה לעזרתו של בעלה, בעודה בחודש השישי להריונה, תקף אותה הנאשם, בכך שהכה אותה בידיו, וכתוצאה מכך היא נפלה על הכביש (להלן: "האירוע").

תשובת הנאשם לכתב האישום

3.ביום 13.2.2011 נערך דיון ההקראה, כאשר הנאשם כפר באשמה. הנאשם לא חלק על כך שנסע במועד הרלוונטי במקום, כאשר בינו לבין המתלונן התפתח ויכוח על רקע של שימוש בכביש, בעקבותיו, כך ע"פ טענת הנאשם, המתלונן פגע עם רכבו, ברכב בו נהג הנאשם. בהמשך טען, כי המתלונן תקף אותו ואיים עליו, והוא אחז בבגדיו על מנת למנוע מהמתלונן לתקוף אותו. הוא הכחיש כל נקיטת אלימות כלפי המתלונן וטען, כי "אך ורק הגן על עצמו".

ביחס לאישום בגין תקיפת אשת המתלונן טען, כי היא יצאה מהרכב על מנת להפריד בינו לבין המתלונן, במהלך זה נפגעה. עוד טען הנאשם, שלא הבחין במהלך האירוע שאשת המתלונן בהריון.

פרשת התביעה

4. מטעם המאשימה נשמעו העדים, מר נחמיה ששון (עד תביעה מס' 1), שוטר שחקר וגבה את הודעתם של כל המעורבים באירוע. המתלונן מר שי שריג (עד תביעה מס' 2). אשת המתלונן, גב' אסנת שריג (עדת תביעה מס' 3). מר יונס אעסם, איש משטרה, אשר נקלע, במקרה, לחלק מהאירוע, ירד מרכבו והפריד בין הנאשם למתלונן (עד תביעה מס' 4).

התשתית הראייתית

עדות המתלונן

5. מטעם התביעה העיד המתלונן מר שי שריג. לדבריו, הוא ואשתו נסעו מת"א לכיוון היישוב עומר, בדרכם לחגוג יום הולדת אצל הוריו. בהגיעו לצומת גורל, ביצע פנייה שמאלה והשתלב בנתיב הימני בכביש אחרי רכב מדגם טיוטה לנדקרוזר. לפתע, הנאשם הגיח משמאלו בעודו חוצה קו הפרדה רצוף, ניסה להשתלב בנתיב בו הוא נסע, תוך כדי שהוא נצמד ודוחק את רכבו ואת רכב הלנדקרוזר מנתיב הדרך (פרו' מיום 12.04.2011, עמ' 6, ש' 3-11).

בהמשך, בהגיעו לרמזור בצומת תל שבע, רכב הנאשם עמד בנתיב השמאלי במקביל לרכב המתלונן, שעמד בנתיב הימני, אז סימן לו הנאשם תנועות מאיימות. בתגובה לכך, המתלונן פתח את חלון הרכב, ואמר לנאשם: "שהוא חולה נפש והוא צריך להיות מאחורי סורג ובריח" (עמ' 6 ש' 19).

לדברי המתלונן, בעקבות דבריו, הנאשם פתח את דלת הרכב ויצא לכיוונו, הנאשם החל לבעוט בדלת ימין של הרכב ובמראת צד הדרך. לדבריו, בעקבות הבהלה שאחזה בו הוא פתח את דלת נהג הרכב, יצא מהרכב אל כיוון הנאשם. לאחר שיצא אל הנאשם, האחרון, החל להכותו באגרופים והפילו לרצפה, תוך שהוא חונק אותו (עמ' 6 ש' 19-25).

6. בחקירתו הנגדית העיד, כי לאורך כל האירוע הוא חש בסכנה וחסר אונים, יציאתו מהרכב הייתה לא למטרת תקיפת הנאשם אלא: "כדי שתהיה לי יכולת טובה להגן על עצמי" (עמ' 10 ש' 15-33). לדבריו, כאשר ראה שהנאשם מכה את אשתו, החל להיות אקטיבי באירוע ובלשונו; " כשאישתי קיבלה חבטה עברתי ממצב של מגננה למצב של ניטרול" (עמ' 11 ש' 11; עמ' 13 ש' 15-16).

כנשאל ע"י הסנגורית בעניין זה האם: "אקטיבי זה אומר להכות את הנאשם", השיב: "בודאי. בעיני זה להיות אקטיבי. בגלל זה כשהגיע קצין המשטרה הוא מצא אותנו במצב של תגרה ולא עצר רק את הנאשם אלא עצר את שנינו" (עמ' 11 ש' 21-23).

עדות אשת המתלונן

7.מטעם התביעה העידה גם הגב' אסנת שריג, אשת המתלונן. תיאורה להתרחשות הדברים, בטרם הצדדים הגיעו לרמזור דומה לתיאור המתלונן. לדבריה, כשהחל האירוע היא ישבה ברכב (ליד בעלה – הנהג), אולם כאשר היא ראתה באמצעות המראה כי הנאשם אוחז בבעלה, יצאה מהרכב על מנת למשוך את הנאשם מהמתלונן, אז הנאשם חבט בה בצד ימין של הצוואר, הלחי ובאף, כתוצאה מהחבטה היא נפלה על הרצפה והחל לנזול לה דם מהאף. לדבריה, למרות שאיש המשטרה הציע להזמין לה אמבולנס, לצורך קבלת טיפול רפואי, היא סירבה להצעתו מכיוון שרצתה ללוות את בעלה למשטרה. עוד העידה, כי בהמשך היא פנתה באופן עצמאי לקבלת טיפול רפואי (עמ' 14 ש' 1-8).

8.בחקירתה הנגדית הוסיפה והעידה כי בעיצומו של האירוע כאשר הנאשם חבט בה, הוא אמר לה, "סליחה אני מצטער" (עמ' 18 ש' 22).