מ.י. לשכת תביעות מרחב נגב - באר שבע נ' גחלון

פסק דין

ביום 14.11.2011, במעמד דיון תזכורת שהתקיים בפניי, יצאה מלפניי החלטה המורה על זיכויו של הנאשם מכל העבירות המיוחסות לו בכתב האישום בתיק דנן. בקצרה הודעתי כי לטענות הנאשם בדבר הדרכה ע"י החוקרים בטרם הודאתו נמצאו תימוכין בראיות שהוצגו, עד כי לא ניתן לייחס להודאתו משקל מספיק להרשעה בדין. בנסיבות העניין ולאחר ההודעה על זיכוי, קבעתי כי נימוקי פסק הדין יישלחו לצדדים. להלן נימוקי פסק הדין.

1.כנגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו 2 אירועים של התפרצות למגורים וגניבה ממנו. מכתב האישום עולה כי הנאשם יחד עם אחרים התפרץ בתאריכים 8.4.2007 ו- 29.3.2007 לשני בתים בשכונת נאות לון בבאר שבע וגנב משם פריטים שונים.

2.הנאשם כפר בעובדות כתב האישום, טען טענת זוטא ולפיה הופעל עליו לחץ פסול אשר הביא להודייה. הנאשם בזמנים הרלוונטיים היה חייל בשירות סדיר, צעיר כבן 19 שנים, ועל פי הטענה הובטח לו בין היתר, כי עם מסירת הודאה ישוחרר ממעצר ולא יוגש נגדו כתב אישום, הופעל עליו לחץ פיזי בדמות אלימות ואיומים כי אם לא יודה תערים עליו משטרת ישראל קשיים בחזרה לשירות צבאי סדיר. במסגרת טענת הזוטא, הבהירה ב"כ הנאשם כי פרטי ההודאה נמסרו לנאשם ע"י החוקרים, כי לאותן שיחות שקדמו להודאה המפורטת שמסר הנאשם בחקירתו אין כל תיעוד במסמכי החקירה, ובנסיבות העניין ולאור טענת הזוטא יש לפסול הודאת הנאשם. לחילופין טענה ב"כ הנאשם כי היה ותידחה טענת הזוטא, אין לבסס הרשעה על הודאתו של הנאשם, שכן המדובר בהודאה שקרית אשר נמסרה מתוך לחץ. ביחס לפרטים שונים שמסר הנאשם בהודאתו, טענה באת כוחו, והנאשם אף אישר זאת בעדותו בפניי במהלך הדיון, כי הפרטים נמסרו לו ע"י חוקריו עובר לגביית ההודאה הכתובה והמוקלטת.

3.המאשימה ביקשה להרשיע את הנאשם, הפנתה לפרטים בהודאתו אשר לטענתה הם פרטים מוכמנים שהנאשם לא יכול היה לדעת אלמלא ביצע את העבירות המיוחסות לו, ובנסיבות העניין ולאור העובדה שמדובר בהודאה מפורטת, ביקשה המאשימה לסמוך על ההודאה, טענה למעשה כי ההודאה עומדת במבחן ההיגיון ויש לתת לה משקל מספיק כדי להביא להרשעתו של הנאשם בדין בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום.

4.לאור טענות הצדדים, יצאה מלפניי החלטה כי אכריע בטענת הזוטא שהעלה הנאשם במסגרת הכרעת הדין. לאחר שמצאתי כי אין לסמוך על הודאת הנאשם כדי להביא להרשעתו מן הטעם כי אין ליתן לה משקל לאור התנהלות החקירה, לא מצאתי לנכון עוד לדון בטענת הזוטא, וזאת לאור תוצאת הזיכוי אליה הגעתי, מבלי להזדקק לאותה טענה.

לב לבו של התיק הוא הודאת הנאשם בחקירתו במשטרה – ת/1 והמוצגים הנלווים לה בדמות קלטות ותמלולים (ת/3-ת/4). ת/1 נגבתה מהנאשם ביום 31.5.2007 בשעה 18:15. הודעה קודמת נגבתה מהנאשם באותו היום בשעה 16:54 (ת/5) ובמסגרתה מכחיש הנאשם כל קשר לעבירות המיוחסות לו. בנוסף, נלקח הנאשם להולכה (ת/6), וזאת לאחר שהודה בפני חוקריו. אין למעשה ראיה אחרת הקושרת את הנאשם לביצוע העבירות, פרט להודאתו ולדו"ח ההולכה, והמאשימה מבקשת לסמוך על הדברים שמסר הנאשם בחקירתו ת/1, את הרשעתו, תוך שלטענת ב"כ המאשימה כאמור, יש לייחס להודאה משקל גבוה שדי בו להרשעה, לאור המבחן החיצוני בו עומדת ההודאה, היינו לאור פרטים מוכמנים שמוסר הנאשם אשר יש בהם כדי לקשור אותו לביצוע העבירות.

5.יובהר למען הסדר הטוב, כי אין מחלוקת עובדתית בין הצדדים כי העבירות המתוארות בכתב האישום בוצעו. המחלוקת נוגעת אך לשאלה האם הנאשם ביצע את העבירות המיוחסות לו כפי שהודה בחקירתו, ובנסיבות אלה התמקד הדיון בפניי, ויתמקדו הנימוקים שלהלן בחקירתו של הנאשם.

חקירתו של הנאשם

6.כאמור, הנאשם הכחיש כל קשר לביצוע עבירות כלשהן בחקירתו הראשונה באזהרה (ת/5). כשעה ועשרים לאחר מכן, מוסר הנאשם הודאה מפורטת אשר מתועדת בכתב (ת/1) וכן בקלטות ובתמלולים (ת/2-ת/4). מת/1 עולה הרושם כי לא מדובר בחקירה רגילה של חשוד לאחר אזהרה. לאחר הודעה על זכות ההיוועצות, פותח הנאשם את אמרתו בת/1 במילים: "ההיכרות של כל הכנופיה כל החברה כי כנופיה זה נשמע מגעיל התחילה דרך אלירן פרץ, בערב פסח..." (ר' ת/1 ש' 2-3).

7.אין כל מסמך בתיק החקירה שמתעד את הקורות עם הנאשם במהלך השעה שבין סיום גביית ההודעה ת/5 ובין תחילת גביית ההודאה ת/1. כאן המקום לציין כי הדעת נותנת שכאשר היחידה החוקרת נערכת לביצוע הקלטות של תשאול חשודים בחקירה בתיק דוגמת זה, הרי שיש התפתחות אליה מודעים החוקרים. הרי אין כל חובה להקליט תשאול חשוד בתיק דוגמת התיק דנן, ולא הייתה כל חובה לעשות כן בזמנים הרלוונטיים. אין גם כל היגיון שלא להקליט תשאול ראשוני בו מכחיש החשוד כל קשר לעבירות, ולהקליט תשאול שני של אותו החשוד אם אין התפתחות שמבקשים לתעד. כך, משאין כל תיעוד לקורות את הנאשם בפער הזמנים שבין התשאול הראשון של הנאשם – [ת/5], במסגרתו הכחיש ביצוע עבירות, ובין התשאול השני אשר מתועד בוידיאו [ת/1 על כל המוצגים הנלווים למוצג זה ת/3 – ת/4] במסגרתו הוא מודה – עולים סימני שאלה, זאת הן לאור הוראות החוק ולפיהן אין חובה לתעד חקירת חשוד בגין העבירות דנן בוידאו, והן לאור הניסיון המלמד כי הרשות החוקרת לא נוהגת להקליט תשאול חשודים בעבירות כגון דא כדבר שבשגרה.

החוקר יוסי בר גבה את האמרה ת/5 - בעדותו בבית המשפט הבהיר כי לא ביצע פעולות נוספות פרט לגביית ההודעה ת/5 ולעריכת דו"ח ההולכה ת/6, כי לא היה לו מגע נוסף עם הנאשם וכי איננו יודע מדוע הנאשם שינה גרסתו ובחר להודות כשעה לאחר שמסר גרסה המרחיקה עצמו מכל אירוע פלילי. עוד מעיד החוקר יוסי בר כי הנחו אותו לבצע את ההולכה וקודם לכן לא קרא את אמרתו של הנאשם ת/1 במסגרתה הודה (ר' עדותו של רס"ר יוסי בר עמ' 10 ש' 13 והלאה וכן עמ' 11 ש' 1 והלאה). בחקירה נגדית חזר העד על עדותו כי לא ביצע פעולות נוספות בתיק (ר' עמ' 12 לפר' ש' 2) והעד הבהיר כי מיד לאחר שהודה הנאשם יצאו איתו להולכה וכי הוא זוכר כי ההולכה בוצעה בשעות החשיכה וכי הנהג ברכב ההולכה היה החוקר אריאל ברקוביץ. החוקר רודין חוזר בעדותו על עיקרי הטענות שבאו מפיו של החוקר ברקוביץ (ר' עמ' 2 -3 לפר').

8.רס"ר אריאל ברקוביץ, חוקר במשרדי המודיעין של תחנת באר שבע, גבה את הודאתו של הנאשם, אשר מתועדת גם בוידאו. בבית המשפט התעקש העד כי הוא תיעד את אמרותיו של הנאשם במסגרת הודאתו באופן מדויק, בעיקר לאור העובדה כי הוא מודע לעובדה שהחקירה מוקלטת, התעקש כי לא שוחח עם הנאשם עובר לגביית ההודאה וכי הנאשם לא קיבל תדרוך כלשהו ממנו או מאחר אשר העד יודע עליו ביחס לפרטים אותם מסר בהודאתו. הודאת הנאשם ניתנה מרצון טוב וחופשי וכי אם היה משהו יוצא דופן בחקירתו של הנאשם, היה עורך על כך זכ"ד (ר' עדותו של רס"ר ברקוביץ עמ' 5 לפרוטוקול ש' 3 והלאה). בחקירה נגדית מתעקש העד כי לא שמע מהנאשם את המילים: "כן, כל מה שסיכמנו וקבענו", וזאת לאחר שהודע לנאשם על זכותו להיוועץ בעו"ד (ר' עמ' 6 ש' 5-6), התעקש כי לא ידע שהנאשם יודה בחקירה ואיננו יכול להסביר את הסיבה שפנה לנאשם בחקירה במילים: "נתחיל באבן שושן"- אחת מזירות העבירה המיוחסות לנאשם בכתב האישום, וטען כי איננו זוכר כי פנה כך לנאשם בחקירה (ר' עמ' 7 לפרוטוקול ש' 4-9). בהמשך ומיוזמתו של העד, סיפר העד כי עם תום החקירה ולאחר שהוגשו כתבי אישום, פגש אותו הנאשם וסיפר לו: "...שהוא קיבל מכות מאנשים הקשורים לאירוע ובגלל זה הוא מתכוון לחזור בו" (ר' עמ' 7 ש' 12-13). כשבית המשפט וב"כ הנאשם ניסו לברר מדוע לא ערך העד על העניין זכ"ד או פתח בחקירה או לפחות ניסה לעשות כן, השיב העד כי הדבר היה במועד לאחר הגשת כתב האישום, כי הנאשם לא מסר לו שמות ספציפיים אלא דיבר באופן כללי, הבהיר כי הוא מבין שמדובר בחשד לעבירה של שיבוש הליכי משפט והסביר את העובדה שנמנע מלחקור בעניין בכך שהנאשם אמר לו שהוא לא רוצה לפעול בעניין כי: "היה לו מספיק".

כאן יצויין כי לשכת התביעות פעלה כמצופה וכדין בעניין זה ויש לשבח זאת. במעמד דיון הסיכומים בפניי, הבהיר ב"כ המאשימה כי עדותו זו של החוקר ברקוביץ ודרך התנהלותו בעניין, הועברו לטיפול הגורמים הרלוונטיים במשטרת ישראל, ויש לברך על דרך פעולה זו.

9.עיון בקלטת הוידאו ת/3 א' המתארת את הודאתו של הנאשם כפי שתועדה ע"י החוקר ברקוביץ בת/1, הביא אותי למסקנה כי לטענות השונות של הנאשם בדבר התנהלות החקירה יש תימוכין, בעוד שטענות עדי התביעה ביחס לאופן התנהלות אותה החקירה נסתרות.

סמוך לאחר תחילת השיחה בין החוקר ברקוביץ ובין הנאשם, ולאחר שהחוקר מזהיר את הנאשם, פונה הנאשם לחוקר במילים: "מה שסגרנו נכון? סגרנו כבר". כאן ראוי להסתייג מאיכות הקלטת הרלוונטית ועליי לציין כי לא יכול היה להגיע למסקנה חד משמעית בשאלה האם הפועל שבו השתמש הנאשם הוא "סגרנו" או "סיכמנו". מכיוון שאין כל רבותא להבדל בין השימוש בפועל ס.ג.ר ובין השימוש בפועל ס.כ.מ. - הפעלים הנזכרים לעיל בהקשר הנדון, לא מצאתי צורך להכריע בעניין.

ממשפט קצר זה של הנאשם אל החוקר ניתן לקבוע שתי עובדות ברף מספיק לדיון זה. העובדה הראשונה היא כי הייתה שיחה עם הנאשם בין מועד חקירתו ת/5, ובין מועד גביית העדות ת/1 – שיחה שאיננה מתועדת ע"י מי מהמעורבים בתיק. עוד ניתן לקבוע בוודאות כי היתה הסכמה בין הנאשם ובין חוקריו כי יודה, ועל כן הוכנס לחקירה נוספת.

מסקנות אלה מתחזקות בהמשך כאשר הנאשם פונה לחוקר בשאלה "באיזה בית אתה רוצה שאני אתחיל", החוקר עונה לו: "הכל הכל" הנאשם חוזר על השאלה "במה להתחיל?" והחוקר ברקוביץ עונה לו: "אפשר להתחיל מהבית באבן שושן". ברור גם מהמובא לעיל כי הייתה שיחה מוקדמת בין הנאשם ובין חוקריו, במסגרתה אף דיברו הצדדים על הכתובות של הבתים שנפרצו ולמצער על כתובת אחת.

10.צר לי לקבוע, לאור האמור לעיל, כי עדותו של החוקר ברקוביץ בבית המשפט הייתה נגועה באי דיוקים עובדתיים ביחס להתנהלות החקירה. הן טענתו כי לא ידע על שיחה מוקדמת בין הנאשם ובין אנשי משטרה המעורבים בחקירה היא טענה שאיננה מדויקת למצער, שכן הדברים שהובאו לעיל נאמרו ע"י הנאשם כלפי החוקר ברקוביץ ובשיחה איתו, על כן החוקר ברקוביץ לא יכול לטעון ברצינות כי לא ידע שהנאשם לפחות הודיע על רצונו להודות בטרם פנה הוא לחקור אותו את החקירה המתועדת בת/1 ובקלטת הוידאו ת/3א'.

11.קביעה זו לעניין אמינותו של החוקר ברקוביץ בעדותו בפניי חשובה, לא רק משום שמדובר בחוקר משטרה, אשר מצופה ממנו לדבוק באמת ולדייק בפרטים עובדתיים אשר מוסר בעדויות בפני בית המשפט ובכלל, אלא גם לשם הכרעה בתיק דנן, זאת לאור טענת המאשימה כי הנאשם מסוגל היה למסור פרטים מוכמנים שיש בהם כדי לקשור אותו לביצוע העבירות.