מ.י. לשכת תביעות מרחב נגב - באר שבע נ' בן שושן

החלטה

הבקשה המונחת בפניי, הינה של המבקש להורות למשיבה לשלם לו הוצאות הגנתו בשל ביטול האשמה שיוחסה לו בתיק זה. המבקש בסס בקשתו על סעיף 81, לחוק העונשין, תשל"ז – 1977 (להלן:"החוק").

בתוכן הבקשה, פירט המבקש את הנזקים שנגרמו לו כתוצאה מהגשת כתב האישום נגדו והם כללו: הפסד זמן עבודה נכון ליום בו נרשם לו הדו"ח, הפסד יום עבודה לאור התייצבותו לדיון בבית המשפט, הזמן שנדרש ממנו על מנת להתייעץ משפטית ועוגמת הנפש שנגרמה לו כתוצאה מכל ההליך.

ב"כ המשיבה הביע התנגדותו לבקשה, וזאת מהסיבה שהמבקש לא תמך טענותיו לגבי ההוצאות שנגרמו לו בתצהיר כדין ולא פרס תשתית ראייתית בדבר הנזקים שנגרמו לו.

בתיק זה, לאור סעיף 150 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 (להלן: "החסד"פ"), החלטתי ביום 25/05/09, לבטל את כתב האישום אשר הוגש כנגד הנאשם מהעילה לפיה, העובדות המתוארות בכתב האישום אינן מהוות עבירה (ראה סעיף 149 (4) לחסד"פ).

לאור הנימוקים אותם העלה המבקש בבקשתו, מצאתי לנכון כי המקור החוקי לבקשתו של המבקש הוא סעיף 80 (א) לחוק העונשין, התשל"ז- 1977 ולא סעיף 81 כפי שציין בבקשתו. בהתייחס לסעיף זה, סבורני כי בתיק זה קיימים התנאים אשר בגינם יש מקום לחייב את אוצר המדינה בתשלום הוצאות הגנתו של הנאשם.

סעיף 80 (א) לחוק, מאזן בין זכויותיו של נאשם, כמו הזכות לחירות, פרטיות וכבוד- שניתן להן משנה תוקף בחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו – מחד גיסא, לבין האינטרס הציבורי בהעמדת עבריינים לדין שכרוך בו החשש שחיוב המדינה לשלם לנאשם את הוצאות משפטו ולפצותו יביא לרפיון ידיים של התביעה, מאידך גיסא, (דברי הנשיא ברק בע"פ 1767/94 יוסף וסרסור נ. מדינת ישראל, פ"ד נג (1) 24, 517-519 , (להלן: הלכת יוסף) ; רע"פ 960/99 מקמילן נ' מדינת ישראל, פ"ד נג (4) 21, 303-304).

בנסחו את סעיף 80 לחוק, קבע המחוקק תנאי סף, שרק בהתקיימם יהיה בית המשפט רשאי להורות על תשלום פיצוי לנאשם. התנאי הראשון להפעלת הסמכות הוא כי הנאשם יצא זכאי בדינו או שהאישום בוטל לפי סעיף 94 (ב) לחסד"פ, בעניינו של המבקש, אכן בוטל האישום נגדו. התנאי השני להפעלתה של אותה סמכות, הוא כי "לא היה יסוד להאשמה" ולחלופין, כי בית המשפט ראה כי "נסיבות אחרות מצדיקות מתן פיצוי", ואכן בתיק בו עסקינן, עובדות כתב האישום אינן מהוות עבירה ולא היה כל יסוד לאשמה, שכן נהג המונית (המבקש) הסיע נוסע לא חגור במושב האחורי ובהתאם לתקנה 83 ג (5) לתקנות התעבורה, המבקש לא ביצע כל עבירה.

לאחר שבחנתי את כלל השיקולים הצריכים לעניין, ולאור אופיו של ביטול כתב האישום, החלטתי לחייב את המדינה במתן פיצוי או שיפוי לנאשם מכח הסיפא של סעיף 80 (א) לחוק. יוער כי, על אף שהמבקש לא הביא כל ראיה או תצהיר תומך מטעמו, לנזקים שנגרמו לו ובחר לפרטם באופן כוללני בבקשה, החלטתי להעריך את גובה הנזק שנגרם למבקש ולהורות למשיבה לשלם למבקש את הוצאות הגנתו וזאת בסך של 500 ₪, סכום זה ישא הפרשי ריבית והצמדה מיום החלטה זו ועד ליום התשלום בפועל.

ניתנה היום, א' ניסן תש"ע, 16 מרץ 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: