תת"ע
בית משפט השלום לתעבורה בבאר שבע
|
9196-09
02/02/2010
|
בפני השופט:
אלון אופיר
|
- נגד - |
התובע:
מ.י. לשכת תביעות מרחב נגב - באר שבע
|
הנתבע:
בן סימון שגיב
|
הכרעת-דין |
בפני
כב' השופט אלון אופיר
הכרעת דין
כנגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו ביצוע עבירה בניגוד לתקנה 54(א) בתקנות התעבורה.
בהתאם לעובדות כתב האישום נהג הנאשם במהירות של 123 קמ"ש במקום בו המהירות המותרת היא 60 קמ"ש.
בישיבת ההקראה טען הנאשם כי נהג במהירות של 85 קמ"ש במקום בו מותרת מהירות מכסימאלית של 60 קמ"ש אך טען כי לא נסע במהירות של 123 קמ"ש שכן המשאית בה נהג אינה מסוגלת להגיע למהירות זו.
במהלך ניהול התיק לא חלק הנאשם על טענת המדינה לפיה ביצע עבירה בניגוד לתקנה 54 (א) בתקנות התעבורה בכך שעבר על המהירות המותרת במקום, ובכך צומצמה המחלוקת שבין הצדדים לשאלה –
האם נהג הנאשם ביום 31.5.09 בכביש בו מותרת מהירות של 60 קמ"ש במהירות של 123 קמ"ש או במהירות של 85 קמ"ש.
מטעם המדינה העיד עד אחד (השוטר אסולין שלומי) לגביו הוכיחה המדינה כי עבר הסמכה להפעלת מכשיר "דבורה". תאריך הסמכת השוטר להפעלת דבורה מופיע במסמך ת-2 אשר הוגש מטעמו.
במסמך ת-2 אותו רשם השוטר מופיעות בדיקות תחילת משמרת וסיום משמרת אשר בוצעו למכשיר ה"דבורה" כאשר כולן נמצאו תקינות.
ע.ת 1 תאר בנסיבות הדוח את מהלך המדידה.
במהלך תיק ת 5729/08 מדינת ישראל נגד ציטרון, נקבעה ע"י בית משפט זה אמינות מכשיר ה"דבורה" בכפוף להפעלתו בתנאים אשר נקבעו ברשימה כפי שהופיע בהחלטה זו.
בעקבות החלטתי הנ"ל (לגביה החליטה המדינה שלא להגיש הודעת ערעור) ביצעה משטרת ישראל שינוי בטופס "זכרון הדברים להפעלת מכשיר מדגם "דבורה 3" באופן בו על השוטר לציין ולהסביר את מצב התנועה בצדי הרכב הנמדד.
על השוטר לוודא כי צדי הרכב הנמדד פנויים מכל תנועה מקבילה בכיוון נסיעת הרכב.
לא די לצין כי הרכב הנמדד היה בודד בנתיב נסיעתו, ועל השוטר לפרט ולהסביר את מצב שולי הדרך בכל השטח הנתון לשדה ראייתו בצדי ושולי הדרך.
בנוסף, על התביעה להוכיח את תקינות הבדיקה התקופתית אשר בוצעה לדבורה.
בהעדר הוכחת הבדיקה התקופתית, חל ספק סביר באשר לדיוק המדידה, שכן כיולו של מכשיר הדבורה מול אב מידה קבוע במעבדה מבוצע בבדיקה תקופתית אחת לחצי שנה.
בתיק שבפני נרשם הדוח לנאשם על בסיס טופס זכרון דברים ישן אשר קדם לפרשת ציטרון.
בנסיבות אלו אין ראייה ברורה להעדר תנועה בצידי הרכב הנמדד וכל שבפני בית המשפט היא ראייה לכך שבנתיב הנסיעה בו נסע הנאשם הוא היה רכב בודד.
בנוסף, לא הוכיחה המדינה בכל דרך כי המכשיר אשר מדד את הנאשם עבר בדיקה תקופתית ולכן דיוק המדידה במקרה זה מוטל בספק.