מ.י. לשכת תביעות מרחב נגב - באר שבע נ' ביטון

בפני

שופט אלון אופיר

הכרעת דין

כנגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו ביצוע עבירה בניגוד לתקנה 28(ב) בתקנות התעבורה.

תקנה 28 (ב) בתת סעיף (1) (א) בתקנות התעבורה, תשכ"א – 1961 קובעת –

"בעת שהרכב בתנועה, הנוהג ברכב לא יאחז בטלפון קבוע או נייד, ולא ישתמש בהם ברכב אלא באמצעות דיבורית"

החוק אותו קבעה כנסת ישראל באמצעות השר הרלוונטי ברור לחלוטין.

משום מה נפוצה בקרב הציבור השמועה או הסברה המוטעית כי דווקא הדיבור באמצעות הטלפון הוא שאסור ללא דיבורית.

לשון החוק אינה עוסקת כלל בשאלת הדיבור בטלפון.

נושא השיחה בטלפון כאסור ללא דיבורית עולה במשתמע מהתקנה.

החוק אוסר כל אחיזה של הטלפון ביד בשעת נהיגה וכל שימוש בטלפון ללא דיבורית.

החזקה של טלפון ביד ע"י הנהג כאשר הרכב בתנועה מהווה עבירה על תקנה 28 (ב) ללא כל קשר או זיקה לשאלת השיחה עם הטלפון.

ומן הכלל אל הפרט –

הנאשם בתיק זה העיד בצורה ישרה ואמינה לחלוטין בעיני.

הנאשם אישר כי החזיק את הטלפון בידו בזמן הנסיעה (כך בעמוד 3 שורה 9)

לשאלה מדוע החזיק את הטלפון בידו, השיב כי עשה כך כדי לשמוע את הצילצול שלו (עמוד 3 שורה)

תשובת הנאשם מהווה למעשה הודאה מלאה בביצוע העבירה כפי שהיא מנוסחת בחוק.

ברור לי לחלוטין כי הנאשם ביצע את העבירה בתום לב ומתוך סברה מוטעית כי רק הדיבור אסור על פי חוק.

חבל מאד כי חוק שיש לו השפעה כה רחבה על שיגרת יומו של הציבור הרחב אינו מקבל מספיק פרסום וחלקים נרחבים של הציבור אינו מכיר את החוק לפרטיו.

מאחר והמדובר בעבירה מסוג "אחריות קפידה", אין כל נפקות לשאלת ידיעת החוק מצד הנאשם.