מ.י. לשכת תביעות מרחב נגב - באר שבע נ' אמסלם

פרוטוקול

הכרעת דין

החלטתי לזכות את הנאשם מהעבירות של נהיגה בזמן פסילה וללא פוליסת ביטוח בת תוקף ולהרשיעו על פי הודאתו בעבירה של החזקת סכין שלא כדין על פי כתב האישום שכנגדו.

1.ביום 11.12.2008 הוגש כנגד הנאשם כתב אישום המייחס לו עבירות של נהיגה בזמן פסילה לפי סעיף 67 לפקודת התעבורה [נוסח חדש] התשכ"א 1961, עבירה של נהיגה ללא פוליסת ביטוח בת תוקף לפי סעיף 2 לפקודת ביטוח רכב מנועי, ועבירה של החזקת סכין שלא למטרה כשרה לפי סעיף 186(א) לחוק העונשין התשל"ז 1977.

בכתב האישום נטען כי ביום 10.12.2008 סמוך לשעה 11:37 נהג הנאשם באופנוע מסוג סאן יאנג טיואן מ.ר. 6668424 [להלן: "הקטנוע"] מרחוב אלעזר בן יאיר לרחוב אברהם אבינו בבאר שבע. הנאשם עשה כן כאשר הוא מודע לכך כי נפסל מלנהוג על פי החלטת בית המשפט לתעבורה בבאר שבע. באותו מעמד נהג הנאשם בקטנוע מבלי שיש לו פוליסת ביטוח בת תוקף שתכסה על השימוש בקטנוע. באותו מעמד החזיק הנאשם בסכין הניתנת לקיבוע, מחוץ לתחום ביתו או חצריו ולא הוכיח כי עשה כן למטרה כשרה.

הנאשם ענה לכתב האישום ביום 19.11.2009 באמצעות סנגורו. מתשובתו לכתב האישום עולה, כי הנאשם מודה בעבירה של החזקת סכין שבוצעה במועד המצויין בכתב האישום, אך כופר כי נסע על הקטנוע כמתואר בכתב האישום, ועל כן כופר בעבירות של נהיגה בזמן פסילה וללא פוליסת ביטוח. הסנגור הבהיר כי הנאשם איננו כופר בעובדה כי היה פסול מנהיגה בזמנים הרלוונטיים.

בנסיבות אלה, הצהיר הסנגור כי הוא מוותר על כל עדי התביעה פרט לשוטר יוסף קסלמן אשר עצר את הנאשם ביום הנדון, והדיון נקבע לשמיעת הראיות.

2.ביום 14.9.2010 נשמע עד התביעה, השוטר קסלמן [עת/1], והוגשו מסמכים שונים מטעם התביעה בהסכמת הסנגור. מכיוון שהנאשם לא התייצב לדיון זה, נדחה הדיון לשמיעת פרשת ההגנה ליום 19.1.2011. באותו היום העיד הנאשם בלבד, והצדדים סיכמו את טענותיהם בקצרה בכתב.

לאור תשובתו של הנאשם לכתב האישום, השאלה העובדתית הנדרשת להכרעה בתיק דנן הינה האם נסע הנאשם על הקטנוע בזמנים הרלוונטיים לכתב האישום אם לאו. לאור הקביעה כי יש לזכות את הנאשם, ברור כי מצאתי שאין לקבוע מעבר לספק סביר כי הנאשם נהג בקטנוע בזמנים הרלוונטיים.

3.בסיכומיה המאשימה מבקשת להרשיע את הנאשם במיוחס לו בכתב האישום, וזאת משני טעמים. הטעם הראשון הוא כי הנאשם לא הניח הסבר הגיוני ומניח את הדעת לפערים העצומים, כך לטענת המאשימה, בין אמרתו במשטרה ובין עדותו בבית המשפט, והטעם השני הוא כי הנאשם לא הציג כל תימוכין מוחשי לגרסתו.

בנסיבות אלה ולאור עדותו של עד התביעה השוטר קסלמן, טוענת המאשימה, כי הרימה את הנטל הרובץ לפתחה להוכיח כי הנאשם ביצע את העבירות המיוחסת לו בכתב האישום.

הסנגור טוען בסיכומיו כי המאשימה כשלה במאמציה להוכיח מעבר לספק סביר, שהנאשם נהג בקטנוע בזמנים הרלוונטיים, ראשית משום שלעדותו של השוטר קסלמן הטוען כי זיהה את הנאשם נוסע על הקטנוע אין כל תמיכה בראיות נוספות, ובהרשעה על סמך עדות זיהוי יחידה יש לנהוג משנה זהירות; שנית מן הטעם שלא נבדקה טענת הנאשם, כי לא ניתן היה לנסוע על הקטנוע מן הבחינה הטכנית [לטענת הנאשם אחד הגלגלים חסר היה אוויר בשל תקר, ולא ניתן היה להניע את הקטנוע שלא בעזרת כבלים – שתי התקלות מנעו ממנו לנסוע על הקטנוע ביום הרלוונטי כמתואר על ידי עד התביעה]. טענה זו דומה לטענת אליבי שלא נבחנה, ויש על כן להניח כי לו היתה נבדקת, תוצאותיה היו מצביעות על חפותו של הנאשם, זאת בעיקר שעה שניתן היה לבדוק את טענתו של הנאשם בקלות.

4.אודיע בפתח הדיון כי אני מקבלת טענת הסנגור לפיה מחדלי החקירה של היחידה החוקרת והימנעותה מלבדוק טענת הנאשם כי לא ניתן היה לנהוג בקטנוע מן הבחינה הטכנית, הן עילה לזיכויו של הנאשם, זאת, בין היתר, לאור העובדה כי פרט לזיהוי הנטען של השוטר קסלמן [עת/1], אין ראייה אחרת העומדת לחובתו של הנאשם. מכלל האמור, אני קובעת כי המאשימה לא עמדה בנטל הרובץ לפתחה להוכיח אשמתו של הנאשם בפלילים, ונותר בליבי ספק בשאלה האם נהג הנאשם בקטנוע בזמנים הרלוונטיים אם לאו.

להלן אסביר.

5.עת/1 השוטר יוסף קסלמן העיד בחקירה ראשית כי ביום המתואר בכתב האישום יצא לכיוון ביתו של הנאשם על מנת לעצור אותו בשל צו מעצר תקף מלשכת ההוצאה לפועל בבאר שבע. סמוך לביתו של הנאשם ראה את הנאשם יוצא עם הקטנוע. מעדותו של העד עולה כי הנאשם רכב על הקטנוע במסלול מסויים בעיר באר שבע ובסמוך לביתו. העד מסביר כי הוא נהג בניידת משטרתית אחרי הנאשם ועל כן ידע זה האחרון כי העד דולק אחריו. הנאשם נסע על כביש ללא מוצא, לאחר מכן עלה על דרך שאיננה סלולה שמובילה לרחוב אברהם אבינו בעיר. העד נסע לאותו רחוב, ומצא את הנאשם בתחנת דלק ברחוב אברהם אבינו " . . . שהוא כאילו מנפח אויר בקטנוע". העד עצר את הנאשם, שאל אותו לשמו, ולאחר זיהויו עצר אותו [ר' עמ' 2 לפר' יום 14.9.2011 ש' 7-13].

ביחס לזיהויו של הנאשם, ובתשובה לשאלת בית המשפט מנין הוא מכיר את הנאשם מסביר העד : ". . . שלא ידעתי מיהו אך אני יכול להפנות את תשומת הלב של בית המשפט לדו"ח הפעולה של פקודת המעצר בהוצל"פ, נערכו שני ביקורים לפני הביקור הנוכחי", עוד הבהיר: ". . .ידעתי ליסוע אחרי הנאשם בקטנוע באותו יום כי קיבלתי מידע מאבא שלו שהוא נוסע על אופנוע ספציפי את מספר האופנוע היה לי וזה מופיע בדו"חות הוצל"פ שערכתי . . . היה לי מספר והיה איזשהו סמל שהוא הדביק על הקטנוע לשאלה איפה הפרטים האלה מתועדים של מספר האופנוע והסמל אני משיב שלא תיעדתי את זה אבל זיהיתי את האופנוע . . . והאבא הצביע על האופנוע בביקור הקודם" [ר' עמ' 2 לפר' מיום 14.9.2011 ש' 14 והלאה].

ב"כ הנאשם התנגד לעדותו זו של העד בדבר זיהוי הקטנוע באמצעות מספר ומדבקה, שהיא סימן זיהוי ייחודי מן הטעם שאין זכר לנתונים אלה בתיק החקירה. ב"כ המאשימה לא התנגד כי בית המשפט יתעלם מנתונים אלה, אך טען כי הזיהוי של העד מספיק. בנסיבות אלה, ולאור העובדה כי אין מחלוקת שהפרטים הנטענים אינם בתיק החקירה שהועבר לסנגור התקבלה התנגדות הסנגור בהחלטתי מאותו היום. אציין כי מעדותו של עד התביעה ברור, כי ישנם דו"חות נוספים אשר רלוונטיים לזיהויו ולמעצרו של הנאשם באותו היום, אשר נמצאים בתיק ההוצאה לפועל במסגרתו יצא צו המעצר נגד הנאשם . מעל לצורך יש לומר, כי מדובר בחומר ראיות רלוונטי, אשר ראוי היה כי יהיה בתיק החקירה ויועבר לעיון הסנגור.

בהמשך חקירתו הראשית מסביר העד כי : " . . . ראיתי אותו יוצא מהחניה, ראיתי את הבגדים שלו, זיהיתי את האופנוע והכול ואותו הבן אדם ואותו אופנוע שראיתי נוסע זה אותו בן אדם שנעצר בתחנת הדלק . . . זה היה אותם בגדים, אותו אופנוע, אותו מספר אותו הכל. אין פה שום מקום לספק." [ר' עמ' 3 לפר' ש' 23-26].

6.בחקירה נגדית התבררו הנתונים הבאים: כאשר העד דלק אחרי רוכב הקטנוע לא ידע כי מדובר בנאשם, והדבר התברר לו רק בתחנת הדלק, שם עצר אותו. יחד עם זאת ובאותה נשימה הבהיר העד כי אותו אדם שהוא ראה יוצא מהחניה [ולכן רוכב על הקטנוע] הוא האדם שנעצר בתחנת הדלק על ידו [ר' עמ' 4 לפר' ש' 22-24]. עוד עולה, כי העד איבד קשר עין עם רוכב הקטנוע למשך שלוש עד ארבע דקות [ר' עמ' 4 לפר' ש' 8-9], וכי זיהה את רוכב הקטנוע על פי בגדיו, ועל פי מספר הקטנוע, כך לטענתו [ר' עמ' 5 לפר' ש' 12 והלאה].

הסנגור הגיש את הדו"חות הכתובים שערך העד [נ/1, נ/2]. עיון בהם מלמד כי בדו"ח הראשון שנערך [נ/1] אין ציון למספר הקטנוע הרלוונטי, אך מופיעים פרטי הלבוש של הנאשם עת נעצר. בדו"ח השני שנערך באותו היום [נ/2] מופיע מספר הקטנוע, מצויינת מהירות נסיעתו של הקטנוע [כארבעים קמ"ש] פרטי לבושו של רוכב הקטנוע והקסדה שלראשו. העד מציין בדו"ח נ/2 כי כשנעצר הנאשם בתחנת הדלק, לבש את אותם בגדים שהעד זיהה כבגדיו של רוכב הקטנוע, ועמד לצידו של הקטנוע שזוהה במספר רישוי.

בחקירה נגדית מסביר העד כי החוקרת אשר טפלה בתיק, בקשה ממנו להוסיף ". . . עוד כמה מילים" ביחס לזיהוי הנאשם, ועל כן ערך דו"ח נוסף [נ/2] לבקשתה [עמ' 6 לפר' ש' 1-3].