מ.י. לשכת תביעות מרחב נגב - באר שבע נ' אלאעסם

גזר דין

הנאשם הורשע לאחר ניהול הוכחות ב- 11 אישומים של קשר, התפרצות וגניבה, ובאישום נוסף של הסגת גבול ונסיון גניבה.

כב' השופט מגד שמע את ההוכחות בתיק, ונתן את הכרעת הדין ביום 12.10.09. כיוון שכב' השופט מגד נתמנה בינתיים לבית המשפט המחוזי, הועבר התיק לטיפולי לשמיעת הטיעון לעונש וגזירת הדין.

מהכרעת הדין עולה כי מדובר בערב ראש השנה תשס"ח, 12.9.07, אז קשר הנאשם עם אחר בשם פאיז, לבצע התפרצויות לדירות במושב שוקדה. הנאשם, פאיז ושניים אחרים, התפרצו באותו ערב בתוך שעתיים לאחת עשרה דירות (!!!). תפקידו של הנאשם היה לשמור בחוץ בעוד האחרים מבצעים את ההתפרצות והגניבה. בדרך זו נגנב רכוש רב: תכשיטים, כסף מזומן, מצלמות, פלאפונים, צ'קים ועוד. יצויין כי הנאשם פירט בהודעתו במשטרה, כי הוא ושותפיו ידוע כי הבתים יהיו ריקים, כיוון שכל התושבים שהו במסיבה במועדון.האישום השנים עשר מפרט כי חודש לפני יום 23.9.07, נכנס הנאשם למרפסת ביתה של אליס ביטון במושב שוקדה וניסה לגנוב רדיו טייפ, אולם נמלט כשהבחין במתלוננת.

הנאשם הודה מייד בחקירתו במשטרה. בבית המשפט כפר הנאשם באשמה וניהל משפט זוטא, אולם כל טענותיו בעניין זה נדחו ע"י כב' השופט מגד.

הנאשם תיאר בהודעתו במשטרה את דרך חלקת השלל בין השותפים. חלקו בשלל היה, לפי אמרתו, מצלמה דיגיטאלית ומכשיר DVD. עוד נטל שרשרת דקה, אותה השליך לאחר מכן.

יצויין כי כב' השופט מגד נתן אמון מלא בכל השוטרים שהעידו בפניו לגבי דרך החקירה, ודחה את טענות הנאשם כנגד דרך גביית ההודאות. כמו כן נדחו טענות האליבי של הנאשם, עקב חוסר אמון בעדות אבי הנאשם.

לאחר הקראת הכרעת הדין הופנה הנאשם לקבלת תסקיר של שירות המבחן. מהתסקיר מיום 19.12.10 עולה, כי הנאשם למד עשר שנות לימוד ולאחר מכן סייע לאביו ברעיית הצאן בסמוך למושב שוקדה. שירות המבחן התרשם כי מדובר בטיפוס נגרר, המעוניין לרצות את סביבתו. הנאשם גילה קושי לתת אמון בשירות המבחן, וחרף שאיפותיו לפתח חיים נורמטיביים, מעריך השירות כי הוא יתקשה לגייס כוחות לשם כך ללא תמיכה מגורם חיצוני. הנאשם לא הודה בביצוע העבירות, ולכן לא ניתן היה להתחיל עימו טיפול משמעותי של בחינת התנהגותו. שירות המבחן נמנע איפוא מכל המלצה.

המאשימה טענה לעונש בחומרה יתרה. חרף העדר עבר פלילי, נטען כי מדובר במסכת ארוכה של עבירות רכוש, שנעברו בחבורה, בתכנון ובתחכום. הנאשם ושותפיו ידעו כי המתלוננים לא ימצאו בבתיהם נוכח ערב החג, וניצלו זאת לשם עריכת מסע מחפיר של התפרצויות. הרכוש שנגנב היה רב, והנזק הוא גם במישור הכלכלי וגם במישור הרגשי.

המאשימה התייחסה למגמת הפסיקה לפיה יש להחמיר בענישה בעבירות רכוש, אשר פוגעות בתחושת הביטחון האישית, ולהעניק הגנה לאזרחים התמימים הנפגעים מכך. בין השאר הופנה בית המשפט לפסק דין שניתן לאחרונה ע"י כב' השופט רובינשטיין, בו אישר בית המשפט העליון עונש של 45 חדשי מאסר, נוכח הרשעה בתשעה אישומים של התפרצויות, עם עבר שאיננו מכביד ותסקיר חיובי, שם נקבע:

"אי אפשר שלא לענוש באופן מוחשי מי שברגל גסה ירד לרכוש הזולת, ואין צורך בדמיון מפליג כדי לשוות בנפשנו את ההלם והטראומה העובדים על מי ששב לביתו ומצא אותו כמהפכת סדום ועמורה, וחלק מרכושו מנעלם ואיננו..." (לרע"פ 7267/10 מאיר נ' מדינת ישראל, טרם פורסם).

ב"כ הנאשם טען כי יש לדון את הנאשם לצד הקולה. הוא ציין כי הנאשם הודה במשטרה ושיתף פעולה (הודאה ממנה התנער בעת משפטו). עוד נטען כי יש להביא בחשבון את חלקו המינורי של הנאשם כשומר בחוץ, כי מדובר בנאשם נטול עבר פלילי, שזו הסתבכותו הראשונה והאחרונה בפלילים. ההגנה טענה כי יש להביא בחשבון מעצר בית ממושך, שתחילה היה מלא ולאחר מכן מעצר בית לילי. בעיקר נטען כי מאסר בפועל בגיל כה צעיר עלול לדרדר את הנאשם לעולם העברייני. בקשר לתסקיר הלאקוני נטען כי מדובר בחוסר תקשורת בין הנאשם לקצינת המבחן עקב קשיי שפה. הסניגור הדגיש שאין להחמיר עם הנאשם שבחר לכפור באשמה ולנהל את משפטו, והסתמך על הפסיקה בעניין זה (ע"פ 9978/02 פלוני נ' מדינת ישראל, פ"ד נט (1) 145). ההגנה הציגה מטעמה פסיקה מקלה בעבירות דומות ואף חמורות יותר. נוכח כל האמור לעיל, ביקש ב"כ הנאשם לגזור עונש שיהא בעיקרו עונש צופה פני עתיד.

העבירות בהן הורשע הנאשם הן חמורות ביותר. מדובר בקשר מתוכנן בחבורה, לנצל את העדרותם של בעלי הדירות בערב החג לשם גזילת רכושם, ובפעולה שנעשתה באופן שיטתי, בית אחר בית, תוך התפרצויות לבתים וגניבה של רכוש רב.

כפי שטען הסניגור המלומד, כמובן שאין מקום להחמיר בעונשו של הנאשם, אשר בחר לנהל הוכחות. יחד עם זאת, אין מקום להקלה לנוכח חסכון זמן שיפוטי והודאה מהירה, המלמדת על הפנמה של חומרת העבירות.

הנאשם ביצע את מסכת העבירות יחד עם שותפים. ההלכה הפסוקה התייחסה למבצעים בצוותא, כך שנקבע כי האחריות של כל אחד מהם היא ישירה, כיוון שכל אחד מהם נוטל חלק ממשי בביצוע העיקרי של העבירה (ר' ע"פ 4389/93 מרדכי נ' מדינת ישראל, פ"ד נ (3) 239, ע' 250). עם כל ההתחשבות בנאשם, שלטענת בא כוחו נגרר אחר אחרים ו"רק" שמר מבחוץ, הרי שללא שותפותו, ייתכן כי האחרים לא היו מבצעים את זממם, ויש לו חלק מלא במסכת העבירות החמורה.

מדובר איפוא, בשרשרת ממושכת של עבירות רכוש, המחייבת ענישה מחמירה. רצף העבירות, התכנון והשיתוף, התעוזה וניצול ערב החג, כמות הרכוש הגנוב, כל אלה מצדיקים לגזור את הדין לצד החומרה.

כל אחד ואחד מהאישומים הללו בפני עצמו, הוא עולם מלא. עולם של אזרחים תמימים שיצאו לבלות בערב חג, שבו לביתם ומצאו כי נפרץ ותכולתו נגנבה. הנזק הוא לא רק חומרי, אלא יש בו פגיעה בתחושת היציבות והביטחון האישיים, באופן שקשה לתאר.

תסקיר שירות המבחן איננו בא בכל המלצה טיפולית או עונשית. לדברי הסניגור מדובר בקצר בתקשורת, אולם קצרים כאלה ניתנים לתיקון. על פניו נראה כי הנאשם מנסה לתלות את העדר שיתוף הפעולה שלו בבחינת התנהגותו בגורמים חיצוניים.

כמובן שיש להביא בחשבון את נסיבותיו האישיות של הנאשם והעדר עבר פלילי. יש להביא בחשבון שלמעט האישום התריסר בכתב האישום, כל האישומים נעברו באותו ערב, בתוך שעתיים, וניתן לראות בהם דחף עברייני אחד, ולא מסכת ממושכת על פני תקופה של עבירות רכוש.

בבוא בית המשפט לגזור את דינו של נאשם, שומה עליו לאזן בין שיקולי הענישה השונים, הלימה לחומרת המעשה והרתעה מזה, שיקום הנאשם ונסיבותיו האישיות מזה. באיזון זה, יש לתת משקל לעקרון הענישה האינדיבידואלית ולהימנע מהחלת כלל עונשי שרירותי. יש להביא בחשבון איפוא, גם את נסיבותיו האישיות של הנאשם ואת סיכויי השיקום (ע"פ 3820/09 מדינת ישראל נ' חיים אוחיון, תק-על 2009(3), 3549 , 3554 (2009)).