מ.י. לשכת תביעות מרחב נגב - באר שבע נ' איבגי(עציר)

גזר דין

הנאשם חזר בו מכפירתו, הודה והורשע במסגרת הסדר טיעון, בעובדות כתב אישום מתוקן הכולל 5 אישומים בביצוע עבירות של החזקת סם לצריכה עצמית, החזקת סם שלא לצריכה עצמית וסחר בסם מסוכן {3 עבירות}.

באישום הראשון הורשע בכך שבתאריך 2/12/08 החזיק בסם מסוג הרואין במשקל 0.5044 גרם נטו לצריכתו העצמית. באישום השני הורשע בכך שבתאריך 8/12/08 החזיק בסם מסוג הרואין, מחולק ל- 2 מנות, במשקל 0.8703 גרם נטו שלא לצריכתו העצמית. באישום השלישי הורשע בכך שבתאריך 9/12/08 מכר לסוכן סם מסוג הרואין, מחולק ל- 2 מנות, במשקל 0.5438 גרם נטו, תמורת 180 ₪. באישום הרביעי הורשע בכך שבתאריך 29/12/08 מכר לסוכן סם מסוג הרואין במשקל 0.1951 גרם נטו, תמורת 50 ₪. באישום החמישי הורשע בכך שבתאריך 7/01/09 מכר לסוכן סם מסוג הרואין במשקל 0.3510 גרם נטו, תמורת 100 ₪.

הסדר הטיעון לא כלל הסכמה לעונש.

לחובת הנאשם מאסר על תנאי בן 12 חודשים מת.פ 8208/03 מחוזי באר שבע.

לחובת הנאשם רישום פלילי מכביד הכולל 24 הרשעות בעבירות רכוש, אלימות וסמים. מעורבותו בפלילים החל משנת 1981. הנאשם ריצה 9 תקופות מאסר {חלקם בחופף} כשהארוכה למשך 38 חודשים משנת 2004 . בעניינו הופעלו מספר מאסרים מותנים, חלקם בחופף וחלקם במצטבר וכן הוארכו מספר מאסרים על תנאי. אין לחובתו הרשעות בעבירות סחר בסם.

הנאשם שוחרר ממעצרו {מיום 2/03/09- 29/07/09} ושולב בקהילה טיפולית סגורה "אור אביבה". הנאשם עזב את הקהילה ביום 18/01/10 ובית המשפט הורה על הימצאותו בתנאי מעצר בית בבית אימו, עד לבחינת אפשרות שילובו במרכז יום בבית חוסן, בחינה אשר נקטעה לנוכח הפרת תנאי מעצר הבית, לכאורה.

שירות המבחן לא בא בהמלצה טיפולית הואיל ומצבו המשפטי לא איפשר בחינה זו לנוכח מעצרו. בתסקיר פירוט נרחב אודות נסיבותיו האישיות, מבנה אישיותו, התמכרותו לסמים, מערבותו בפלילים,התנהלותו בקהילה הטיפולית וניסיונות שילובו בהליך טיפולי. כפי העולה מהתסקיר הנאשם בן 47, גרוש, אב לילדה בת 12, אשר מגיל צעיר ניהל אורח חיים שולי. שירות המבחן התרשם מרצונו של הנאשם להיעזר בגורמי הטיפול ולערוך שינוי . הנאשם שולב במסגרת סגורה, שם מחד הביע כמיהה לשינוי ומאידך פעל בניגוד לחוקי הקהילה והנוהלים, עד שהוחלט על הרחקתו לצמיתות, לאחר כ- 6 חודשים. שירות המבחן בחן אפשרות לשלבו במרכז יום, דבר שלא הושלם לנוכח הפרת תנאי השחרור בהם היה נתון ומעצרו בעקבות כך.

במסגרת הטיעונים לעונש עתרה ב"כ המאשימה להשית על הנאשם עונש מאסר בפועל, הפעלת המאסר על תנאי במצטבר, וכן מאסר על תנאי מרתיע , קנס ופסילה. בטיעוניה הפנתה לחומרת העבירות, נסיבות ביצוען, נסיבות חשיפתן, עברו הפלילי והעדר הרתעתו מפני מאסר על תנאי ממושך בן 12 חודשים. כן הפנתה לאופן התנהלותו הבעייתית בקהילה, כפי המפורט בתסקיר שירות המבחן ולמדיניות הענישה. מנגד, ב"כ הנאשם עתר להסתפק בתקופת מעצרו בצירוף ענישה צופה פני עתיד ובפיקוח שירות המבחן. בטיעוניו הפנה להיסטוריית חייו, גילו, מצבו המשפחתי וכן נתוני רקע נוספים . כן התבקש בית המשפט להתחשב בהודאתו, בחלוף הזמן, משך תקופת מעצרו ושילובו במסגרת טיפולית סגורה למשך 6 חודשים. נטען כי יש לאפשר לנאשם להמשיך ההליך השיקומי בו החל.

דיון

הפסיקה חזרה והדגישה את החומרה שבעבירות הסמים בכלל והסחר בפרט, קל וחומר כשעסקינן בסם ההרואין ובמי שאינו נרתע ממאסר על תנאי כה ממושך בן 12 חודשים, כפי הנאשם שבפניי.

בענייננו ניצבים להכרעה ולאיזון שיקולי ענישה נכבדים כשמחד חומרתן היתרה של העבירות ומאידך ההליך השיקומי בו החל הנאשם.

עסקינן בעבירות חמורות, מסוג פשע, אשר פוגעות בפרט ובחברה ומגבירות פשיעה. אופיין של העבירות כמו גם היקפן, נפיצותן, ואופן חשיפתן, מגבירות את הצורך בנקיטת מדיניות ענישה מחמירה כנגדו תוך העברת מסר מרתיע אישי וכללי. שיקומו של הנאשם וחיזוקו , שיקול נכבד בגזירת הדין ואולם המדובר בשיקול בין יתר השיקולים הנוגדים : "הישג שיקומי זה (גמילה - א.ר.) הוא נדיר במקומנו, במיוחד מקום שמדובר בגמילה מסמים. על שום נדירותו וייחודו בולט הצורך לתת לו משקל נכבד במסגרת שיקולי הענישה וזאת מכמה בחינות: ראשית, מבחינת האינטרס הציבורי בהגנה על שלום הציבור ובטחונו, שיקומו של עבריין מועד תורם לקיומה של ציפייה כי לא יחזור לעולם הפשע. ציפייה זו מקדמת את טובת הציבור ומתיישבת עם אינטרס חברתי רחב. שנית, מבחינת העבריין, השיקום המוצלח פותח בפניו אופקי חיים חדשים ולראשונה עולה תקווה כי יוכל לפנות לדרך חיים בונה, שבה יוכל להשתלב באורח חיים יציב וקונסטרוקטיבי. ושלישית, מבחינת שירותי השיקום והרווחה, חשוב לטעת את התודעה כי יש טעם ותוחלת בהשקעת משאבים חומריים ואנושיים בפעולות שיקום עבריינים, וכי מקום שפעולות אלה מניבות פרי, ישנה התחשבות בכך בתהליך הענישה, וננקטים אמצעים המאפשרים ככל הניתן את הותרת תוצאות השיקום על כנן, בלא העמדתן בסכנה. בנסיבות האמורות הצורך לשמר את תוצאות שיקומו של המערער בשל מגוון ההיבטים האמורים עשוי להכריע אף את שיקולי הענישה המסורתיים - גמול וההרתעה; עם זאת, בכל מקרה, יש לשלב את השיקולים הנוגדים בענישה לנוסחה מאוזנת ומידתית שתייחס את המשקל היחסי הראוי למגוון השיקולים וההיבטים מבחינת אינטרס הציבור ואינטרס הפרט כאחד". ע"פ 8092/04 ישראל חביב נ' מדינת ישראל.

הנאשם שבפניי, בעל רישום פלילי מכביד, ריצה מספר מאסרים ומעורבותו בפלילים קשורה קשר ישיר להתמכרותו לסמים. כיום בהגיעו לגיל 47 ולאחר מספר רב של מאסרים וניסיונות גמילה עצמאיים, ניכר רצונו להתנקות מסמים ועייפותו מאורח חייו השוליים. הנאשם לא היה מיעדי המבצע. בין ביצוע העבירות ועד לחשיפה ולמעצרו חלפו כ-3 חודשים. אין ברישומו הפלילי הרשעות בעבירות סחר בסמים, ומעורבותו הנוכחית בסמים הינה בכמויות ובנסיבות שאינן מהחמורות. הנאשם שוחרר בשנת 2008 ממאסר ממושך בן 38 חודשים, פנה ביוזמתו להליך גמילה מסמים אשר נקטע עם מעצרו בתיק שבפני. לנוכח ההליך בו החל, בטרם מעצרו, שוחרר לקהילה טיפולית סגורה שם שהה בתנאי מעצר בית למשך כ- 6 חודשים. הנאשם התקשה להתמודד עם חוקי הקהילה ואולם לא ניתק הקשר עם סנגורו ועם שירות המבחן והביע נכונותו להשתלב במרכז יום חוסן. הגם שנטען כי הפר תנאי מעצר הבית, לא נפתחו כנגדו תיקים בתחום הסמים או הרכוש. המדובר גם בהודאה שעניינה בקבלת אחריות ובשינוי תפיסה.

יחד עם זאת ומבלי להתעלם מהדרך שעבר הנאשם ומהקשיים המלווים אותו בהליך השיקומי, לא מצא לנכון הנאשם להתמיד בהליך ולהישמע לכללי הקהילה ולהחלטות שיפוטיות. הנאשם הפר את האמון שניתן בו עת עזב על דעת עצמו את הקהילה ועת עזב את המעצר בית בו אמור היה להימצא , הגם שבנטען המדובר בהפרה מינורית. משכך ובגין מעשיו, אין המלצה טיפולית בעניינו, הנאשם נעצר, לא שולב במרכז יום, אין התערבות גורם מפקח ולא בוררה מידת ניקיונו משימוש בסמים.

בית המשפט סבור כי אין המדובר בנסיבות חריגות המצדיקות מתן משקל יתר להיבט השיקומי על פני שיקולים חשובים כדמות הרתעה, מניעה וגמול וזאת בשים לב לעברו הפלילי המכביד, העדר הרתעתו מפני מאסר על תנאי ממושך והעדר המלצה טיפולית.

לעניין התנאי, אין המדובר בנסיבות המצדיקות הארכתו. העבירות שבפניי בוצעו בחלוף כשנה מתקופת התנאי, לאחר מאסר ממושך בן 38 חודשים. לציין כי התנאי משנת 2004, בגין כל עבירת פשע, בשל הרשעתו בבבית המשפט המחוזי בבאר שבע בעבירה של הצתת מבנה במזיד. כאמור, הנאשם עזב על דעת עצמו את הקהילה הטיפולית, הוחזר לבקשתו, הפר בשנית את כללי המקום ולבסוף הוחלט להרחיקו מהקהילה. ההליכים לשלבו במרכז יום נקטעו בשל הפרת תנאי מעצר הבית בו אמור היה להימצא ומעצרו, כך שאין לו להלין אלא רק על עצמו.

ההשקעה מצידו, בעידוד בית המשפט ובפיקוח שירות המבחן וגורמי מקצוע, במשך 6 חודשים, מצדיקים באיזון כולל מתן משקל נכבד לגורם זה, אם כי לא מכריע, שכן כן אין בתהליך שיקום, מוצלח, ככל שיהיה, כדי לאיין את חומרת המעשים ואת הצורך להענישו. מאמציו של הנאשם והשגיו השיקומיים עד כה, יעמדו למבחן הזמן, ויזקפו לזכותו במסגרת גזירת הדין, כמו גם משך תקופת מעצרו, משך תקופת שהותו בקהילה- כ-6 חודשים, חלוף הזמן, העדר הסתבכויות נוספות, גילו- 47, הודאתו, נטילת האחריות ותיקון כתב האישום המפחית במידה מסויימת מחומרת מעשיו.

חזקה על הנאשם שיתמיד בהליך השיקומי אף בין כותלי הכלא וחזקה על רשויות בתי הסוהר שיתנו דעתם למצבו הייחודי של הנאשם ככל שרצונו להמשיך בהליך השיקומי בכפוף למדיניות ולשיקולי שב"ס.

אשר על כן ובהתחשב במכלול השיקולים שפורטו לעיל, לקולא ולחומרה, העושה והמעשה ותסקיר שירות המבחן, דן הנאשם כדלקמן: