מ.י. לשכת תביעות מרחב נגב - באר שבע נ' אטיאס ואח'

פסק דין ללא הרשעה

הנאשמת הודתה, במסגרת הסדר טיעון, בעובדות כתב האישום המתוקן, בביצוע עבירות של תקיפת שוטר בעת מילוי תפקידו, הפרעה לשוטר והעלבת עובד ציבור.

מעובדות כתב האישום המתוקן עולה כי בתאריך 08.05.06, משביקש השוטר יצחק לריח (להלן: השוטר) לערוך חיפוש בכליהם של הנאשמים 2 ו-3, עשתה הנאשמת מעשה בכוונה להפריע לשוטר בכך שהכניסה את בנה- הנאשם 2 לביתם, העליבה ותקפה את השוטר בכך שצעקה לעברו: "מניאקים משעמם לכם" וכן דחפה אותו והכתה על חזהו.

בנוסף, בעת שהשוטר עצר את הנאשם 2, תקפה הנאשמת 1 את השוטר בכך ששרטה אותו בצווארו מאחור, משכה את ידו וקרעה את חולצתו וכן תקפה את השוטר רונן בדש בכך ששרטה אותו על גב ידו הימנית.

במסגרת הסדר הטיעון סוכם כי המאשימה תעתור להשית על הנאשמת 1 מאסר על תנאי ואילו הסנגור יעתור לקבלת תסקיר אשר יבחן את ביטול הרשעתה.

מתסקיר שהוגש בתאריך 09.07.09 עולה כי הנאשמת כבת 53, נשואה ואם לשלושה ילדים, עובדת כטכנאית א.ק.ג. בבית החולים "סורוקה".

לאחר קבלת התסקיר ועל רקע האמור בתסקיר שירות המבחן, עתרה הנאשמת לחזור בה מהודאתה בעובדות כתב האישום המתוקן ובקשתה נעתרה.

בהמשך, שוב הגיעו הצדדים להסדר טיעון לפיו, תחזור בה הנאשמת מכפירתה ותודה בעובדות כתב האישום המתוקן.

במסגרת הטיעונים לעונש, עתרה ב"כ המאשימה שלא לבטל את הרשעת הנאשמת ולהשית עליה מאסר על תנאי, קנס ופיצוי למתלוננים. זאת לאור חומרת מעשיה וכן לאור חומרת עבירת תקיפת שוטרים, אשר נקבע בצידה עונש מינימום. נטען בנוסף כי נסיבות המקרה אינן עומדות בתנאי הלכת "תמר כתב" לעניין הימנעות מהרשעה.

ב"כ הנאשמת מנגד עתר שלא להרשיע את הנאשמת וזאת לאור עברה הנקי וכן לאור נסיבות ביצוע העבירות – אירוע שהתרחש בין בנה וקטין נוסף לבין שוטרים במהלכו ביקשה הנאשמת לגונן על בנה. הנאשמת עצמה נזקקה לטיפול רפואי לאחר האירוע.

באשר לפגיעה הצפויה לנאשמת באם תורשע- נטען כי מדובר באחות במשרה בכירה בחדר מיון ועצם הרשעתה עלולה להשפיע על המשך העסקתה וקידומה במקום עבודתה.

ב"כ הנאשמת ביקש לזקוף לקולא אף את משך הזמן שחלף ממועד ביצוע העבירות, ללא הסתבכות נוספת עם החוק וכן טען כי לא מדובר באלימות לשמה.

הנאשמת:

הביעה חרטה על האירוע, טענה כי לא הבינה כיצד נקלעה למצב כזה.

הנאשמת עתרה שלא להרשיעה מאחר והרשעה עלולה לפגוע במקור פרנסתה ובקידומה המקצועי ובמסגרת עבודתה, בה היא מועסקת במשך 20 שנה.

הנאשמת ילידת 1956, אין לחובתה הרשעות קודמות.

הלכה פסוקה היא כי משהגיע בית המשפט למסקנה, כי העבירה נעברה, עליו להרשיע את הנאשם. עם זאת, ייתכנו מקרים שבית המשפט ימנע מהרשעה.

לצורך הכרעה בשאלת אי הרשעה, נדרש בית המשפט להעמיד זה מול זה את האינטרס הציבורי הגלום באכיפת החוק מול עניינו של הפרט על נסיבותיו המיוחדות.

בע"פ 2083/96 תמר כתב נ' מדינת ישראל, שהינו ההלכה בסוגיית אי ההרשעה, מנה כב' המשנה לנשיא ש. לוין, את שיקולי שירות המבחן בבואו להמליץ על עונש של"צ. קריטריונים אלו הינם בבחינת קוים מנחים, שיש בהם להדריך את בית המשפט, בכפוף לנסיבות המיוחדות הרלוונטיות לכל נאשם ונאשם ואלו הם:

האם מדובר בעבירה ראשונה של הנאשם, חומרת העבירה ונסיבות ביצועה, מעמדו ותפקידו של הנאשם והקשר בין העבירה לתפקיד, מידת הפגיעה של העבירה באחרים, הסבירות שהנאשם יעבור עבירות נוספות, האם ביצוע העבירה משקף דפוס התנהגות כרונית או מדובר התנהגות מקרית, האם הנאשם נוטל אחריות לביצוע העבירה ומתחרט עליה, משמעות ההרשעה על דימויו העצמי של הנאשם, השפעת ההרשעה על תחומי פעילותו של הנאשם.