מ.י. לשכת תביעות מרחב נגב - באר שבע נ' אהרון

בפני

כב' השופט אלון אופיר

הכרעת דין

כנגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה בניגוד לתקנה 83 ב (א) בתקנות התעבורה, תשכ"א-1961 (להלן – בתקנות) לפיה עת נהג ברכב הניח לנוסעת שישבה לצידו לשבת ברכבו כאשר אין היא חגורה בחגורת בטיחות כדין.

מטעם המדינה העידה עדה אחת (מתנדבת במשטרת התנועה) אשר טענה כי ראתה את הנוסעת שלצד הנאשם כאשר היא אינה חגורה עת היה הרכב בתנועה.

מבלי שאזדקק להכריע בשאלת אמינות עדותה מול עדותו של הנאשם וחברתו בתיק זה, אישר הנאשם עצמו וכך גם ע.ה 1 כי הנוסעת שישבה לצד הנאשם חגרה חגורה באופן בו החגורה מצוייה מתחת לבית השחי של הנוסעת.

לדברי הנוסעת ברכב, הפריעה לה החגורה עת היתה על כתפה והיא העבירה אותה מתחת לבית השחי.

בשלב זה חדל התובע משאלות, ובסיכומיו הפנה את בית המשפט להחלטה של בית המשפט העליון ברע"פ 7446/07 אדיב שעבי נגד מדינת ישראל, שם נקבעה ההלכה ביחס לדרך חגירת חגורת בטיחות בישראל.

הפרשה אשר נדונה בתיק זה התיחסה לארוע מיום 2.7.04 שם נחגר אדם באופן בו החגורה היתה מתחת לבית השחי בעוד חגורת המותן היתה רכוסה כדין.

וכך נקבע מפורשות ע"י בית המשפט העליון –

"לאור פרשנותה התכליתית של תקנה 83 ב (א), ככל שהדבר נוגע לענייננו – על הנהג והנוסעים ברכב חלה חובה לחגור חגורת בטיחות מן הסוגים האמורים בתקנה 364 א בצורה תקנית – כמתואר בתקנה 23 (א). בין השאר, החגורה האלכסונית חייבת לחבוק את חזהו של החוגר מן הירך לכתף שמנגד. העובר על הנחייה זו אינו חוגר חגורת בטיחות על פי תקנות התעבורה – הוא מבצע עבירה פלילית וצפוי לעונש הקבוע בחוק."

הנאשם הורשע בתיק זה.

מאחר ואין מחלוקת עובדתית בתיק שבפני כי הנוסעת ברכבו של הנאשם לא חגרה חגורה כאשר חגורת האלכסון עברה מהירך ועד לכתף, הרי שמאחר והמדובר בעבירה מסוג אחריות קפידה, הוכיחה המדינה את היסוד העובדתי שבעבירה מעבר לכל ספק סביר.

בהתאם להחלטת בית המשפט העליון, אני קובע כי הנאשם ביצע את העבירה המיוחסת לו בכתב האישום ולכן אני מרשיע אותו בביצועה.

ניתנה היום, כ"ח סיון תש"ע , 10 יוני 2010, במעמד הצדדים