מ.י. לשכת תביעות מרחב נגב - באר שבע נ' אבן חמאד

פסק דין- ללא הרשעה

הנאשם הודה, במסגרת הסדר טיעון, בעובדות כתב אישום מתוקן, בביצוע עבירה של ניסיון הונאה בכרטיס חיוב, בכך שבתאריך 01.07.09, בחנות "גולף" בקניון הנגב בבאר שבע, ניסה לרכוש פרטי לבוש באמעות כרטיס חיוב שהונפק ל"וקסמן ולדימיר" ללא רשותו.

במסגרת ההסדר סוכם בנוסף כי המאשימה תעתור להשית על הנאשם מאסר על תנאי ואילו ב"כ הנאשם תעתור להתחייבות כספית ללא הרשעה.

ב"כ המאשימה בטיעוניה, עתרה להרשיע את הנאשם ולהשית עליו מאסר מותנה וזאת לאור חומרת העבירה בה הודה.

ב"כ הנאשם מנגד, עתרה להסתפק בהתחייבות ללא הרשעה.

נטען כי הנאשם עובד במפעל תעשיות אבן וסיד כמפעיל וכי הרשעה בדין עלולה לפגוע במקום עבודתו.

כמו כן נטען כי הרשעה עלולה לפגוע בשירות המילואים של הנאשם ובעבודתו כמתנדב במשטרה.

באשר לעבירה בה הודה הנאשם, נטען כי מדובר באירוע חד פעמי וכי הנאשם מודע לכך שעשה טעות והוא מצטער על המעשה.

הנאשם יליד 1972. אין לחובתו הרשעות קודמות.

הלכה פסוקה היא משהגיע בית המשפט למסקנה כי העבירה נעברה, עליו להרשיע את הנאשם. עם זאת ייתכנו מקרים שבית המשפט ימנע מהרשעה. לצורך הכרעה בשאלת אי הרשעה, נדרש בית המשפט להעמיד זה מול זה את האינטרס הציבורי הגלום באכיפת החוק מול עניינו של הפרט על נסיבותיו המיוחדות.

בהלכת רומנו, נאמר מפי כב' הנשיא שמגר, כתוארו דאז:

" לא ניתן לקבוע דפוסים נוקשים מוגדרים מראש, אי מתי ישתמש בית המשפט בסמכותו להטיל מבחן ללא הרשעה. כל מה שהמחוקק יכול היה לקבוע לעניין זה הוא מניינם של הנתונים העיקריים אשר אותם רשאי בית המשפט להביא בחשבון והם נסיבות הענין ובכללם, אופיו של הנאשם, עברו, גילו, תנאיו בבית, בראותו הגופנית, מצבו השכלי, טיב העבירה, וכל נסיבה מקלה אחרת... רק בנסיבות יוצאות דופן, בהן אין יחס סביר בין הנזק הצפוי מן ההרשעה בדין לבין חומרתה של העבירה , נוקט בית המשפט לפעמים בחלופה של הטלת מבחן ללא הרשעה".

דברים דומים אף נאמרו בהלכת תמר כתב נ. מדינת ישראל.

הימנעות מהרשעה אפשרית אפוא בהצטבר שני גורמים: ראשית, על ההרשעה לפגוע פגיעה חמורה בשיקום הנאשם ושנית, סוג העבירה מאפשר לוותר בנסיבות המקרה המסוים על ההרשעה מבלי לפגוע באופן מהותי בשיקולי הענישה האחרים המפורטים לעיל.

ובמקרה דנן:

מדובר בנאשם נורמטיבי, ללא עבר פלילי, עובד ומשתכר למחייתו והרשעה בדין עלולה, בנסיבות אלו, לפגוע במקור פרנסתו. הנאשם אף מבצע שירות מילואים ומתנדב במשטרה וראוי לאפשר לו להמשיך בעשייה חיובית זו.

שוכנעתי כי מדובר באירוע חד פעמי וכי הנאשם מבין את משמעות מעשיו ולא ישוב לבצע מעשה דומה בעתיד.

מכל האמור לעיל ובהתאם למבחני הפסיקה, הנני נמנע מהרשעת הנאשם ומחייבו לחתום על התחייבות כספית על סך 5,000 ₪, שלא יעבור עבירה דומה משך 3 שנים מהיום.

זכות ערעור תוך 45 יום.

ניתן היום, ב' אב תש"ע, 13 יולי 2010, במעמד הצדדים.