מ.י. לשכת תביעות מרחב נגב - באר שבע נ' אבו כף

הכרעת דין

ב"כ הנאשם הודה בכל העובדות הנטענות בכתב האישום המתוקן .

לפיכך אני מרשיע את הנאשם בעבירה שיוחסה לו בכתב האישום המתוקן.

ניתנה והודעה היום ח' שבט תשע"א, 13/01/2011 במעמד הנוכחים.

אלון אופיר, שופט

גזר דין

הנאשם הורשע על פי הודאתו בביצוע עבירות בניגוד לתקנה 26(2) בתקנות התעבורה, יחד עם סעיף 62(2) לפקודת התעבורה, ובנוסף לכך נהג גם ללא ביטוח רכב תקף וללא רישיון רכב תקף.

עת נהג הנאשם ברכב כמתואר לעיל, גרם הוא לתאונת דרכים כתוצאה ממנה נחבל הוא עצמו וקרוב משפחתו שישב איתו ברכב – חבלות של ממש.

התאונה נשוא כתב האישום, התרחשה בחודש ינואר 2009, כאשר מבחינת הגדרתה המשפטית, המדובר בתאונה עצמית, מבלי שנגרם נזק גופני לצד ג' מעורב.

במקור, כתב האישום ייחס לנאשם עבירה חמורה של נהיגה במצב של שכרות, עת נהג ברכב, אולם, הצדדים הצליחו להגיע משיקולי ראיות להסדר בתיק זה, במסגרתו, העבירה המרכזית נמחקה מכתב האישום ובסופו של יום, הורשע הנאשם בביצוע עבירה של נהיגת רכב תחת השפעת אלכוהול לגביה קבע המחוקק רף ענישה נמוך בהרבה מרף הענישה אשר הציב במקור לצד עבירה של נהיגה במצב שכרות.

צודק התובע בטיעוניו, כי לנאשם שבפני וותק נהיגה קצר, וכן צודק הוא, כי עברו התעבורתי רחוק מלהיות נקי.

יחד עם זאת, הנאשם הוא אדם נורמטיבי, מהפאן הפלילי, ועברו התעבורתי כולל עבירות שאף לא אחת מהן קשורה לגרימת תאונת דרכים או לנהיגה תחת השפעת אלכוהול.

6 מתוך הרשעותיו הקודמות הן עבירות קנס, ואחת מהעבירות המיוחסות לנאשם, לגביה נשפט הוא בבית משפט, היא עבירת מסמכים הקשורה לחוסר ביטוח.

יש לקחת לזכות הנאשם את העובדה, כי החליט להודות ולקחת אחריות בבית המשפט, וכן את העובדה, כי הוא מנהל אורח חיים נורמטיבי, כולל עבודה במקום עבודה מסודר.

לחובת הנאשם יש לקחת את העובדה, כי כתוצאה מהתאונה, נחבלו שני בני אדם חבלות של ממש. אולם, יש לקחת בחשבון, כי אחד הנפגעים הוא הנאשם עצמו וכן יש לקחת בחשבון את העובדה, כי גם הנאשם וגם קרוב משפחתו החלימו מהפגיעות שנגרמו בתאונה ולא נותרו בגופם נכויות מכל סוג כתוצאה מתאונה זו.

בנסיבות המתוארות לעיל, אני סבור, כי אין הצדקה לגזירת ענישה הכוללת מאסר בפועל בתיק זה.

אני סבור, כי המדובר באירוע ראשון חמור וחריג מצד הנאשם, וכי לקיחת האחריות מצידו על רקע הנורמטיביות הכללית של חייו, אינה מצדיקה במקרה זה, שליחתו למאסר בפועל.

כדי לאזן החלטה זו, ולאור וותק נהיגתו הקצר ועברו התעבורתי, יש מקום לגזירת ענישה הכוללת מאסר מותנה ולצידה תקופת פסילה ראויה.

המחוקק קבע, לצד עבירה של נהיגה במצב שכרות, ענישת מינימום בת 24 חודשים. כאמור, עבירה זו נמחקה מכתב האישום ולכן, אני סבור, כי ראויה תקופת פסילה קצרה מהתקופה המתוארת לעיל.

לא נעלמה מעיני העובדה, כי בתיק זה מעורבת נהיגה תחת השפעת אלכוהול עם גרימת תאונת דרכים, בה נגרמו חבלות של ממש. המצרף של עובדות אלו, מצדיקה ענישה גבוהה בהרבה מרף הענישה שקבע המחוקק לצד תקנה 26(2) לתקנות התעבורה (3 חודשי פסילה כענישת מינימום).

אני סבור, כי רף הפסילה הראוי בתיק זה, צריך לנוע בתוך הטווח שבין 3 חודשי פסילה ועד 24 חודשי פסילה. לצורך קביעת משך הפסילה, לקחתי בחשבון את חומרת הפגיעות שנגרמו בתאונה, את עברו התעבורתי של הנאשם על רקע וותק נהיגתו וכן את נסיבותיו האישיות הנורמטיביות של הנאשם יחד עם לקיחת האחריות מצידו.