מ.י. לשכת תביעות ירושלים (תעבורה) נ' פדוסייב

החלטה

לפני בקשה לפסיקת הוצאות בהתאם לקבוע בסעיף 80 לחוק העונשין התשל"ז- 1977 (להלן: "סעיף 80 לחוק העונשין").

עיקר טענת הסניגור הייתה כי המאשימה ידעה גם ידעה על הליקויים בתיק אבל בכל זאת החליטה להמשיך בדיון בבחינת שיטת 'מצליח'.

לאחר שעיינתי בדבר, החלטתי אם כי לאחר היסוס, שאין זה המקרה המתאים לפסיקת הוצאות. מדובר היה בשאלה לא פשוטה שהתביעה לא בהכרח הייתה מודעת לה. כידוע, סעיף 80 בא לאזן בין אינטרס הנאשם שהעמדתו לדין נמצאה בלתי צודקת, לבין האינטרס הציבורי בשמירת תקציב המדינה ובמניעת הרתעת יתר מפני הגשת כתבי אישום.

על פי הפסיקה, שלושה תנאים נדרשים בכדי לחייב את המדינה לשלם פיצוים לנאשם בהליך הפלילי מכוח הסעיף הנ"ל; ראשית, הנאשם יצא זכאי בדינו או לחלופין, האישום שהוגש בוטל לפי סעיף 94(ב) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-198. שנית, כתב האישום הוגש מבלי שהיה בחומר הראיות "יסוד לאשמה" או קיימות "נסיבות אחרות" המצדיקות זאת. שלישית, שיקול דעת בית המשפט (ע"פ 4466/98 דבש נ' מדינת ישראל (להלן: "פרשת דבש").

בעניין זה יפים דבריו של המלומד י.קדמי בספרו "על סדר הדין בפלילים", חלק שני, הליכים שלאחר כתב אישום, מהדורה מעודכנת, תשס"ט-2009, עמ' 1783;

" זיכוי כשלעצמו – או ביטול כאמור- אינו מצדיק חיוב בהוצאות או בפיצוי, אלא אם נמצא: כי האישום הוגש "ללא יסוד"; אפוא לקבוע על סמך הזיכוי כשלעצמו, שמלכתחילה 'לא היה יסוד לאשמה ', וזהו המבחן להפעלתו של הסעיף 8-(א) האמור".

(ההדגשות אינן במקור- א. טננבוים)

ראוי לציין, כי הפסיקה לא נקטה לשון אחידה לעניין ההוצאות אך העלתה את השיקולים השונים בהם יש להתחשב בחיוב המדינה בהוצאות ( לעניין זה ראו את רשימת השיקולים בע"פ 1767/94 חגי יוסף ואח' נ' מדינת ישראל . פ"ד נג(1), 505, עמ' 525-526, סעיף 27).

בנסיבות המקרה דנא הנאשם זוכה בזיכוי מוחלט, כאמור לעיל הרי אין די בזיכוי זה על מנת לזכותו בהוצאות. חומר הראיות שעל פי ביססה התביעה, הינה העובדה שהנאשם עשה תאונה עצמית לאחר שסטה מנתיב נסיעתו. זאת ועוד, בטופס בדיקת מאפיינים לחשוד בנהיגה בשכרות (ת/7) שנערך לאחר התאונה נכתב שנדף ריח חזק של אלכוהול מפיו של הנאשם. בעניין זה העידה גם רס"ר לוי (עת/2). יתרה מזאת, הנאשם הודה בהודעתו במשטרה ( (ת/13) (מיום01.01.2007) ) כי שתה אלכוהול קודם לתאונה.

אשר לכן, בנסיבות המקרה לא שוכנעתי כי מתקיימת עילה המצדיקה השתת הוצאת, על פי סעיף 80 לחוק העונשין. משכך, אני דוחה את הבקשה לפסיקת הוצאות. אולם אם יימשכו תקלות מעין אלו, לא יהיה מנוס מהוצאות.

אציין כי לאור כך אינני דן כלל בשאלה איך ומתי תוגש בקשה לפי סעיף 80; האם חייבת זו להיות מוגשת לפני מתן הכרעת דין, או רק אחרי הכרעת הדין? האם ידון בה השופט שדן בתיק או דווקא שופט אחר? וכן הלאה.

המזכירות תשלח העתק ההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, ב' ניסן תש"ע, 17 מרץ 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: