מ.י. לשכת תביעות ירושלים (תעבורה) נ' משלי

החלטה

הנאשם בפני הורשע על סמך הודאתו בעבירה של נהיגה בשכרות, בניגוד לסעיפים 62(3), לפקודת התעבורה, התשכ"א – 1961 (להלן: "הפקודה"); ועל תקנה 169 לתקנות התעבורה, התשכ"א - 1961.

הטענה העובדתית היא, כי ביום 17.10.08 בשעה 03:15 או בסמוך לה, נהג הנאשם בצומת הרחובות משה ברעם- האומן בירושלים, בהיותו שיכור. בבדיקה שנערכה לו באמצעות מכשיר הינשוף, נמצא כי ריכוז האלכוהול בליטר אוויר נשוף שלו הינו 420 מיקרוגרם.

בדיון שהתקיים לפניי ביום 30.03.11 ביקש ב"כ המאשימה להשית על הנאשם את עונש המינימום הקבוע בחוק.

בית משפט זה נתקל בתיקי שכרות רבים בהם מבקשת המאשימה להשית על הנאשמים שנהגו בשכרות את העונש המינימום הקבוע בחוק, ורק במקרים נדירים ומיוחדים, לטענתה המאשימה ניתן להפחית מעונש המינימום. נציין, כי בעניין זה קיימת פלוגתא בין בתי המשפט השונים ואין אחידות דעים. עובדתית, רוב מוחלט של בתי המשפט לתעבורה וכן בתי המשפט המחוזיים היושבים כערכאות ערעור עליהם, נוהגים לפרש בהרחבה את הסמכות להוריד מעונש המינימום ועובדתית הרי מועט מספר המקרים שבהם ניתן עונש המינימום. אולם בכל מקרה, הכל מסכימים, כי כפי שעולה מסעיפים 36 ו- 39א לפקודה נתונה לבית המשפט הסמכות להפחית בנסיבות מיוחדות מעונש המינימום ולהורות שהפסילה כולה או חלקה תהא על תנאי, כמו במקרה שלפנינו.

במקרה שלפנינו מדובר בנאשם בן 30, נשוי בפעם השנייה, ואב לשתי בנות. בטיעונים לעונש שהוגשו על ידי הסנגור, טען, כי הנאשם שתוף בעסק חדש, במוסך בירושלים, וכי פסילת רישיונו עלולה להסב לו נזק רב. לא זו אף זו, לטענתו פסילת רישיונו של הנאשם תקשה על הנאשם להיפגש עם בתו, מנישואיו הקודמים, וכן הסעת בתו התינוקת (מנישואיו הנוכחיים). עוד עמד הסנגור בטיעוניו לעונש על הבעייתיות הקיימת במכשיר הינשוף.

שירות המבחן התרשם באופן חיובי מהנאשם ומצא אותו מתאים לביצוע צו שרות לתועלת הציבור ובנה לו תוכנית בהיקף של 250 שעות, אותן יבצע במסגרת מתנ"ס פיליפ לאון בעבודות תחזוקה.

לכל אלו יש להוסיף את העובדה שמדובר בעבירה מלפני כשלוש שנים! התארכות הליכים זו, ואין זה המקום לדון בשאלה מדוע התארכו ההליכים, היא גורם שלא ניתן להתעלם ממנו ועל בית המשפט לקחת זאת בחשבון.

לאור מכלול הדברים האמורים מעלה, הגעתי למסקנה כי מן הראוי להטיל על הנאשם את עונש המינימום, אך תוך הטלת חלקו על תנאי, בהתאם לסמכותו של בית המשפט. זאת, לאחר ששמעתי את הצדדים וטיעוניהם, ולאחר ששקלתי את האינטרס הציבורי במניעת נהיגתם של נהגים שיכורים, ולאור נסיבותיו האישות של הנאשם, פרק הזמן שעבר מאז ביצוע העבירה, הודאתו באשמה ואמצעי הענישה התחליפים.

לסיכומו של דבר, אני דן את הנאשם לעונשים הבאים:

פסילה של שנתיים ימים, מתוכם ירוצו בפועל תשעה חודשים, בניכוי 30 ימים בהם נפסל מנהלית. שמונת החודשים יחושבו החל מיום 30.06.11 (בו הפקיד הנאשם את רישיונו). יתרת חמישה עשר החודשים, יהיו על תנאי למשך שנתיים אם ינהג בזמן שכרות.

250 שעות לתועלת הציבור, אותן יבצע בתחנת במסגרת מתנ"ס פיליפ לאון בעבודות תחזוקה. הפיקוח ייעשה על ידי שירות המבחן. אם יהיה צורך בשינוי מקום ההשמה, שירות המבחן יבצע את השינוי וידווח על כך בכתב לבית המשפט.

הנאשם מוזהר כי אם לא יעמוד בתנאי השירות, ייאלץ בית המשפט להפקיע את השל"צ ולגזור את דינו מחדש.

למרות שלא הוטל עליו עונש של מאסר על תנאי, הנאשם מוזהר כי העונש על נהיגה תחת השפעת אלכוהול בפעם שנייה, הוא מאסר בפועל.

המזכירות תשלח העתק גזר הדין לתביעה, לב"כ הנאשם עו"ד שניאור ולשירות המבחן.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 45 יום מהיום.

ניתנה היום, כ"ו תמוז תשע"א, 28 יולי 2011, בהעדר הצדדים.