מ.י. לשכת תביעות ירושלים (תעבורה) נ' בכר

החלטה

הנאשם שלפניי הורשע, על פי הודאתו, בעבירה של נהיגה בשכרות, כאשר בגופו נמדד אלכוהול בריכוז של 415 מיקרוגרם בליטר אויר נשוף.

לאחר שהתקיימה ישיבת הוכחות אחת הגיעו הצדדים להסדר לפיו מחד יפסל הנאשם לתקופה קצרה בהרבה מפסילת המינימום שנקבעה בדין, אולם מאידך יבצע הנאשם של"צ בהיקף משמעותי.

בהתאם להסדר נגזרו על הנאשם ביום 30/11/2009 פסילה למשך 8 חודשים בניכוי חודש פסילה מנהלית, 250 שעות של"צ, קנס ופסילה על תנאי.

ביום 11/4/2010 ביקש שירות המבחן לבטל את צו השל"צ. בבקשתו ציין שירות המבחן כי התרשם שהנאשם אינו מבין את משמעות העונש שהוטל עליו, וכי הוא חסר מוטיבציה לביצוע הצו.

בדיון שהתקיים ביום 3/5/2010 טענה ההגנה כי נסיבות אישיות גרמו לו לדחיה בביצוע השל"צ, אולם בשיחה שנערכה מטעם ההגנה עם קצינת המבחן התברר כי היא מסכימה לאפשר לו הזדמנות נוספת לביצוע השל"צ. בהחלטה שניתנה בו ביום נקבע כי אין הצדקה לאפשר לנאשם הזדמנות נוספת לבצע של"צ, אולם לאור טענת ההגנה כי שירות המבחן מסכים לעיין מחדש בבקשתו, נדחה הדיון למועד אחר תוך שנקבע כי אם שירות המבחן יודיע שהוא חוזר בו מבקשתו, יתאפשר לנאשם לבצע של"צ.

אמנם, ביום 9/5/2010 הודיע שירות המבחן כי על אף שלא מצא סיבות מוצדקות לכך שהנאשם טרם החל בביצוע צו השל"צ, הוא רואה לנכון לחזור בו מבקשתו לביטול הצו, לאחר שהנאשם התחייב לבצע את השל"צ.

דא עקא, ביום 13/4/2011 שב שירות המבחן וביקש לבטל את צו המבחן. בבקשתו שלפניי פירט שירות המבחן כי הנאשם לא ניגש לראיון במקום ההשמה אליו הופנה. בשיחה טלפונית שנערכה עם הנאשם הזהירה קצינת המבחן את הנאשם כי תגיש בקשה נוספת לביטול הצו, אך לא היה בכך כדי להועיל.

ביום 6/6/2011 שב שירות המבחן על בקשתו לביטול הצו. בבקשה זו פירט שירות המבחן כי הנאשם פנה לראיון במקום ההשמה, אך מאז קבלת התוכנית לא יצר קשר עם שירות המבחן. שירות המבחן התרשם כי הנאשם מחוסר מוטיבציה מצדו לביצוע השל"צ.

לא יכול להיות ספק כי שירות המבחן וביהמ"ש נהגו באורח רוח מפליג עם הנאשם, אשר לאחר שלא מילא חובתו פעם אחת, אפשרו לו לשוב ולבצע של"צ בהתאם לגזר הדין.

לאחר שהנאשם לא מצא לנכון לנצל את ההזדמנות הנוספת שניתנה לו, ולאחר שעל אף התראות שירות המבחן לא ניגש לראיון במקום ההשמה, ולאחר שניגש לראיון לא יצר קשר עם שירות המבחן ולא המשיך בביצוע השל"צ, אין לנאשם להלין אלא על עצמו.

אין כל הצדקה להותיר את צו השל"צ בתוקפו, שעה שהנאשם מוכיח במעשיו כי אין הוא מעוניין בביצועו, או, מכל מקום, הוא חסר את המוטבציה הדרושה לשם ביצוע השל"צ (השוו: עפ"ת (י-ם) 42180-04-10 פנחס נ' מדינת ישראל).

משכך, אני מבטל את צו השל"צ.

בצדה של העבירה בה הורשע הנאשם נקבעה פסילה לתקופה מינימום של שנתיים ימים.

אינני מוצא מקום לקבל את בקשת ההגנה ולהטיל על הנאשם עונש של מאסר על תנאי חלף ביצוע של"צ.

מנגד, בהתחשב בכך שהנאשם הורשע על פי הסדר, אינני מוצא להכביד על הנאשם מעבר לפסילת המינימום הנ"ל.

אשר על כן, אני פוסל את הנאשם מלקבל ו/או מלהחזיק רישיון נהיגה לתקופה של 24 חודשים, בקיזוז הפסילה אותה ריצה הנאשם עד כה.

הנאשם יפקיד רישיונו במזכירות ביהמ"ש עד ליום 30/6/2011.

יתר רכיבי גזר הדין מיום 30/11/2009 עומדים בעינם.

המזכירות תשלח העתק ההחלטה לשירות המבחן.