מ.י. לשכת תביעות ירושלים (תעבורה) נ' באיטיש

גזר דין

הנאשם בפני הורשע על סמך הודאתו בשלושה אישומים הכוללים עבירות רבות המופיעות בכתבי האישום.

במסגרת האישום הראשון (ת"ד 2196/09) הורשע הנאשם בעבירה על תקנה 67(א) לתקנות התעבורה, תשכ"א- 1961 (להלן: "תקנות התעבורה") (מעבר חצייה). כן הורשע הנאשם בעבירה על סעיף 62(2), בקשר עם סעיף 38(2) לפקודת התעבורה, תשכ"א- 1961 (להלן: "פקודת התעבורה") (רשלנות) ובעבירה על תקנה 21(ב)(2) לתקנות התעבורה (גרימת נזק).

במסגרת האישום השני (ת"ד 3072-05-10) הורשע הנאשם בעבירה על סעיף 62(2) בקשר עם סעיף 38(2) לפקודת התעבורה (רשלנות). בעבירה על תקנה 21(ב)(2) לתקנות התעבורה (גרימת נזק) ובעבירה תקנה 64 (ה) לתקנות התעבורה (אי מתן זכות קדימה).

במסגרת האישום השלישי (נ"ב 5542-07-10) הורשע הנאשם בעבירה על תקנה 21(ב)(2) לתקנות התעבורה (גרימת נזק). כן הורשע הנאשם בעבירה על תקנה 21(ג) לתקנות התעבורה (חוסר זהירות) ובעבירה על תקנה 40 (א) לתקנות התעבורה (סטייה מנתיב).

השאלה כעת היא, מהו העונש ההולם שיש להטיל על נאשם שלפנינו. הצדדים כמובן, מטבע הדברים, חלוקים בדעותיהם. התביעה ביקשה להשית על הנאשם לאור עברו המכביד ולנוכח העובדה שהנאשם הודה והורשע בשלוש תאונות דרכים שאירעו בגין רשלנותו, פסילה לצמיתות, מאסר בפועל, מאסר על תנאי וקנס. ב"כ המאשימה הדגישה, כי עברו המכביד של הנאשם מצביע על נהג שיש להרחיקו לאלתר מהכביש.

הסנגורית שעשתה למען מרשה כל שניתן בנסיבות המקרה, הצביעה על מסכת חייו הלא קלה של הנאשם. הסנגורית לא חלקה על כך, כי לנאשם עבר תעבורתי כבד. עם זאת טענה, כי האישום השלישי מתייחס לתאונת נזק בלבד, וכי התאונה אירעה בתקופה שבה הנאשם היה נתון בדיכאון. עוד טענה, כי הנאשם שהינו נהג מונית במקצועו, פסול עד חודש אוקטובר, פסילה זו פוגעת קשות בפרנסתו. לדבריה, מאז פסילתו הנאשם לא עובד ומתפרנס מקצבת הביטוח לאומי.

מהתסקיר שהוגש לבית המשפט (ביום 09.02.2011) בעניינו של הנאשם במסגרת האישום הראשון עלה, כי הנאשם שהינו בן 60, יליד גרוזיה, גרוש מזה 16 שנים ואב לשניים (בני 25 ו- 31). הנאשם עלה לישראל בשנת 1991 יחד עם אמו וגרושתו ושני ילדיו. שירות המבחן ציין, כי בארץ מוצאו הנאשם סיים השכלה תיכונית ולמד מספר שנים במכללה למוזיקה. עד עלייתו לארץ, עבד הנאשם ככנר בקונצרטים. מאז עלייתו עבד כנהג מונית, פוטר מעבודות לפני כשנה וחצי בשל עבירות תעבורה רבות שצבר.

עוד פירט שירות המבחן, כי הנאשם עבר תהליך גירושין מורכב ומתמודד עם תחושה קשה של פגיעה רגשית בשל הניתוק מילדיו. מאז גירושיו הנאשם גר בגפו בדירה שכורה, וכי הקשר בינו לבין ילדיו נותק.

בנוסף לכך ציין שירות המבחן, כי הנאשם עבר שני אירועים מוחיים, שבגינן נפגע פלג גופו השמאלי וכן חלה ירידה משמעותית בתפקודו הפיזי. בנוסף ציין שירות המבחן, כי הנאשם סובל ממספר מחלות כרוניות.

באשר לעבירות המיוחסות לנאשם שירות המבחן התרשם, כי הוא מתקשה לקחת אחריות על מעשיו. לפיכך שירות המבחן ציין, כי אינו ממליץ על הטלת עבודות שירות על הנאשם, וזאת לאחר שיחה עם הנאשם ולאחר שבחן אפשרות שילובו באחת ממסגרות השל"צ. יחד עם זאת, שירות המבחן המליץ על הטלת ענישה חלופית הצופה פני העתיד וזאת לנוכח מצבו הבריאותי והרגשי של הנאשם.

תהי דעתנו אשר תהיה על הגורמים האחראים לתאונת דרכים, הרי אין מחלוקת כי ענישה מרתיעה תמיד תהיה חלק ממדינות ראויה ונכונה, וזוהי אכן דעת הפסיקה בעניין. איני רואה טעם לצטט שוב ושוב את שלל פסקי הדין של בית המשפט העליון שאני מסכים אתם לחלוטין והמחייבים את כלל בתי המשפט בהם אנו נדרשים להקשיח את ליבנו אל עברייני התנועה. זאת לא לשם נקמה גרידא אלא מתוך הגנה על הציבור הנפגע. כידוע, עברייני התעבורה ברובם הגדול הם אזרחים הגונים שומרי חוק ומתייראים מראש. אשר לכן, דווקא בעבירות התעבורה יש סיכויי והגיון במטרה ההרתעתית של הענישה (להבדיל מעבירות אחרות שמניעיהם אינם היגיונים, הנעברות על ידי אנשים לא רציונאליים).

עברו של הנאשם לפנינו מכביד ביותר בלשון המעטה. הנאשם שהינו כאמור לעיל בן 60 הוציא רישיון נהיגה בשנת 1991 ועד היום צבר לחובתו 127 (!) הרשעות. בין הרשעותיו הרבות אלו אנו מוצאים מהירויות, נהיגה בלא זהירות, פניה שמאלה מכביש חד סטרי, נהיגה ללא חגורת בטיחות, עקיפות, סטייה מנתיב, רמזור אדום, פלאפון ועוד ועוד מהגורן ומן היקב.

כפי שציינתי בעבר כמה וכמה פעמים על מטרות הענישה נכתב רבות בספרות הרחבה ואין זה המקום להיכנס אליה. המטרות המרכזיות והמוכרות הן הרתעה, גמול, שיקום ומניעת העבירה בעתיד. הענישה בתעבורה כידוע מתבססת בעיקר על הרתעה ולעיתים אף על גמול. אולם הנאשם שלפנינו בהחלט שייך לאותה קבוצה קטנה שלגביה חשובה גם מטרת המניעה הגם שזה עלול לפגוע בפרנסתו של הנאשם כנהג מונית. אין ספק, שהעבירות בהם מאושם הנאשם הם עבירות חמורות המסכנות את שלומו ואת ציבור המשתמשים בדרך. מצבעו האישי, הכלכלי, החברתי, והפסיכולוגוי של הנאשם קשה, ואין לי ספק בכך. עם זאת, נהג אשר לו 127 הרשעות קודמות אינו מתאים לעבוד בנהיגה, וייתכן וצריך הוא לעסוק בעיסוק אחר.

במקרה שלפנינו אין מקום למאסר בפועל ומאסר על תנאי זאת משום שבדרך כלל אין מטילים על עונש של מאסר בפועל ומאסר על תנאי בתאונת דרכים קלות בהן נגרם נזק לרכוש בלבד. וזאת למעט במקרים חריגים בהן רשלנותו של הנאשם הייתה קיצונית במיוחד. לפיכך, בנסיבות העניין לא מצאתי לחרוג מהכלל.

אודה שהתלבטתי לא מעט, משום ששקלתי אם אין זה המקום לפסול את הנאשם לצמיתות או לשנים ארוכות שמשמעותן בגילו לצמיתות. אולם בסופו של דבר, לאחר ששמעתי את הצדדים וטיעוניהם, ולאחר שלקחתי בחשבון את נסיבותיו האישיות של הנאשם, ולאחר ששקלתי את המדיניות המקובלת בדרך כלל בעבירות מעין אלו, ולאחר שהקשבתי לסנגורית, החלטתי לדון את הנאשם על כל העבירות כדלהלן:

פסילה מלנהוג על כל רכב שהוא לתקופה של שמונה חודשים מיום 10.02.2011 בו הפקיד הנאשם את רישיונו. למען הסר ספק הרי פסילה זו היא בנוסף לפסילה המנהלית שריצה בגינה.

פסילה על תנאי של ארבעה חודשים לשלוש שנים. התנאי הוא שלא יעבור כל עבירה מן התוספת הראשונה או השניה לפקודת התעבורה או יעבור אחת העבירות בהן הורשע.

מאסר על תנאי של שלושה חודשים לשלוש שנים אם ינהג בזמן פסילה, או ללא רשיון נהיגה תקף על הרכב בו הוא נוהג. למען הסר ספק, אם ינהג במונית ללא רישיון נהיגה תקף על מונית, יחול המאסר על תנאי.

בנוסף, לאור עברו התעבורתי העשיר של הנאשם, אני ממליץ למשרד הרישוי לבדוק את התאמתו של הנאשם לנהיגה בכלל ועל רכב ציבורי בפרט. וזאת לפני שיוחזר לו רישיונו שנפסל בתיק שלפני.