מ.י. לשכת תביעות ירושלים (פלילי) נ' עותמאן

גזר דין

הרקע וההליך

1.הנאשם הורשע על פי הודאתו, ללא ניהול הוכחות, בעבירה של עבירות בנשק, לפי סעיף 144 (א) סיפא לחוק העונשין תשל"ז – 1977.

טיעוני המאשימה לעונש

2.הנאשם יליד 81, הודה וחסך מזמנו של ביהמ"ש, אך מדובר בעבירה חמורה ביותר ואין זו היתקלותו הראשונה של הנאשם עם ביהמ"ש, שכן לנאשם עבירה קודמת בעבירה דומה, של החזקת נשק בפ' 265/08 בית משפט מחוזי בירושלים, בגינה הוא נדון ל-9 חודשי מאסר ממש. בנוסף, הנאשם ביצע את העבירה בעת שהיה תלוי ועומד נגדו מאסר על תנאי בן 6 חודשים, שבענייננו הוא החזיק 1000 כדורים, זמן רב, ולמרות שיכול היה לחשוף זאת במועד הקודם בו הורשע, הוא נמנע מכך, ורק לאחר שהשתחרר מהמאסר, הוציא את הכדורים ממחבואם. בכך יש להעיד על אופיו של הנאשם.

3.המאסר על תנאי בן 6 חודשים שהשית עליו ביהמ"ש המחוזי חל על כל עבירה שיש בה יסוד של אלימות עפ"י כוונת ודברי ביהמ"ש. לפיכך, לאור תכלית הטלתו ולאור כוונת ביהמ"ש, יש להפעיל את התנאי בענייננו, שכן העבירה בה הורשע בתיק זה הינה בת פוטנציאל של אלימות, ויש לפרש את כוונת כב' השופט סולברג כי רצה להרחיב את היריעה גם על עבירות מסוג זה.

4.אשר על כן עותרת המאשימה כי ביהמ"ש יגזור על הנאשם עונש מאסר בפועל שלא יפחת משנתיים, ומסר על תנאי מרתיע.

טיעוני הסניגור לעונש

5.אין מקום להפעלת המאסר על תנאי בענייננו, שכן הוא הוטל בגין עבירה של החזקת תחמושת, בעוד בענייננו מדובר בעבירה אחרת של עבירות בנשק לפי סעיף אחר שהוא סעיף 144 (א) סיפא לחוק, מה עוד שגם בהליך המעצר עד תום ההליכים (בבקשה שהוגשה, לא עלתה טענה כי כנגד הנאשם תלוי מאסר מותנה.

6.רמת הענישה המתאימה לעבירה דנן, היא חודשים ספורים של מאסר בעבודות שירות ע"פ פסיקת בתי המשפט, גם בעבירות יותר חמורות. אמנם מדובר במספר רב של תחמושת וכדורים, והנאשם טעה משלא הסגיר גם את הכדורים דנן במסגרת התיק הקודם, אך גם בתיק הקודם, בו מדובר בעבירה חמורה יותר, הכוללת גם עבירת אלימות, נגזרו על הנאשם 9 חודשי מאסר בהסדר טיעון, כך שאין הצדקה לגזור עתה על הנאשם תקופת מאסר ארוכה יותר בגין תיק זה. בנוסף, יש להבחין בין עבירת החזקת תחמושת או עבירות בנשק, לבין עבירה של אלימות, ולא ניתן להחיל את פרשנות המילה אלימות גם על עבירות של החזקת נשק ותחמושת, ולפיכך אין מקום להפעיל את המאסר על תנאי התלוי כנגד הנאשם.

7.בנוסף, הנאשם הודה מיד וחסך בזמנו של ביהמ"ש, נסיבותיו האישיות לא קלות, הוא סובל מחסימה בדרכי הלימפה שמטילה בו נכות גבוהה המגבילה את תנועתו, מה עוד שהוא נמצא במעצר מיום 21.11.09 ואינו מקבל טיפול ראוי, הוא הביע חרטה ולא יחזור על מעשיו.

8.אשר על כן עותר הסניגור כי ביהמ"ש יתסתפק בתקופת מעצרו בת 5 החודשים של הנאשם.

דיון

9.אין ספק שהנסיבות שלפניי מלמדות כי הנאשם לא הפנים מספיק את חומרת מעשיו, שכן היה ביכולתו לחשוף את הכדורים והתחמושת שהחזיק ולצרפם להליך הקודם שהתקיים בפני כב' השופט סולברג בביהמ"ש המחוזי בירושלים בת.פ. 265/08. ואולם הנאשם לא עשה כן, הורשע באותו הליך בעבירות של החזקת נשק, הפרעה לשוטר בעת מילוי תפקידו, תקיפת שוטר בנסיבות מחמירות ואיומים, אך השאיר את הכדורים נשוא תיק זה ברשותו, ורק לאחר שחרורו מהמאסר הוציאם. עובדה זו מלמדת כי הנאשם לא התכוון באותו זמן לפתוח דף חדש ולנכות שולחן, אלא השאיר ברשותו תחמושת מסוכנת שלא כדין.

10.מהתסקיר עולה כי הנאשם "מתקשה לשים גבולות להתנהלותו וכי קיימת בעייתיות מסויימת בהפעלת שיקול דעת, קבלת החלטות והתמודדות עם סמכות". בנוסף, ציין שירות המבחן כי הגם שביחס לעבירה נשוא דיון זה, הוא לוקח אחריות, הרי שהוא שלל כל כוונה פלילית בהחזקת הכדורים ו"בשיחה איתו התרשמנו כי מבטא בעייתיות בהפעלת שיקול דעת ובקבלת החלטות, וכן כי הוא מתקשה לראות את הבעייתיות שבהתנהגותו המתוארת בכתב האישום ואת השלכותיה האפשריות". לאור קשיי הנאשם לראות את הבעייתיות שבהתנהגותו, והחזקת כלי הנשק דנן, חרף התנהגותו והרשעתו בעבר, שירות המבחן לא בא בהמלצה בעניינו.

11.באשר לעונש המאסר על תנאי הרי שבגזר דינו קבע כב' השופט סולברג: "מאסר על תנאי למשך 6 חודשים. הנאשם לא יישא בעונש זה אלא אם יעבור כל עבירה שיש בה יסוד של אלימות בתוך 3 שנים". סבורני כי הפרשנות שמציעה המאשימה לראות פוטנציאל של אלימות בעבירה של עבירות נשק או החזקת נשק, אינו מצדיק הפעלת המאסר על תנאי, שכן באותו תיק הורשע הנאשם גם בעבירות אלימות ממשיות של תקיפת שוטר בנסיבות מחמירות ואיומים. שתי עבירות אלה מכילות יסוד של אלימות, אך אינני סבורה כי עבירה של החזקת נשק כשלעצמו או כדוגמא החזקת סכין או אגרופן שהשימוש בהם עלול להיות אלים, מכילות ביסודות העבירה יסוד של אלימות. כאשר יש מחלוקת פרשנית, הפרשנות בהליך הפלילי חייבת להיות לטובת הנאשם, ובענייננו אין לומר שעבירת החזקת הנשק או עבירות על נשק מכילות יסוד אלימות, בהבדל מהתוצאה של השימוש בנשק. אשר על כן, אני סבורה כי לא ניתן להפעיל את המאסר על תנאי התלוי כנגד הנאשם.

12.עם זאת, לאור התנהגות הנאשם שבעצם הסתרת התחמושת, בהימנעותו מהסגרתה לידי המשטרה בהליך הפלילי בהרשעתו הקודמת, הנאשם מלמד על עצמו כי לא הפנים את חומרת העבירות וכפי שקבע שירות המבחן הוא מגלה בעייתיות של ממש בהתנהגותו, ועתה מנסה להצדיק עצמו בשלילת כוונותיו הפליליות בהחזקת הנשק, סיבה העומדת לחובתו כשיקול לחומרא. מנגד אשקול לקולא את מחלתו ונסיבותיו האישיות.

13.אשר על כן, אני גוזרת על הנאשם את העונשים הבאים:

א.מאסר לתקופה של 18 חודשים שמניינם יחל מיום מעצרו – 21.11.09 .

ב.מאסר על תנאי לתקופה של 10 חודשים, והנאשם לא ירצה עונש זה, אלא אם יעבור תוך תקופה של 3 שנים מיום שחרורו מהכלא כל עבירה שעניינה בנשק.