מ.י. לשכת תביעות ירושלים (פלילי) נ' חדד

גזר דין

הרקע וההליך

1.         הנאשם הורשע על פי הודאתו בעובדות כתב האישום המתוקן, לאחר ניהול הוכחות ובמסגרת הסדר טיעון, בעבירה של הכשלת שוטר ובעבירה של תקיפה הגורמת חבלה ממש בכך שביום 7/6/09 בשעה 20:00 בשוק מחנה יהודה בירושלים הוא תקף שוטר אחד והכשיל שוטר שני, במסגרת ויכוח שהתפתח לריב בינו לבין אדם אחר, ממנו הנאשם ביקש סיגריה. בעקבות הויכוח זרק הנאשם לעבר האחר כיסא, האחר זרק בתגובה את הכיסא בחזרה על הנאשם וכשהגיע שוטר להפריד בין הניצים ואחז בנאשם על מנת לנטרלו ולהרגיעו, המשיך הנאשם להתפרע. שוטרים שהגיעו למקום צעקו "משטרה משטרה", אחד השוטרים ניסה להרגיע את הנאשם, אולם הנאשם נגח בפניו, ופגע באפו וכתוצאה מכך נגרמה לשוטר פציעה מדממת, שהצריכה תפרים והרדמה מקומית באף.

  2.        הצדדים הגיעו להסדר טיעון לפיו יוגש תסקיר ובמסגרת הטיעונים לעונש, התביעה תעתור לעונש מאסר בעבודות שירות ולמאסר על תנאי, והנאשם יעתור לעונש מאסר על תנאי ולקנס. אם לא יימצא הנאשם מתאים לעבודות שירות, התביעה תשקול את עמדתה.

טיעוני המאשימה לעונש

3.לנאשם הרשעות קודמות, הודעתו במשטרה הוגשה בהסכמה ולטענת המאשימה עולה ממנה כי הנאשם היה בגילופין ומסיבה זו כנראה לא שלט בעצמו, הגם שהיה על השוטר להזדהות באמצעות תעודה וחבישת כובע שוטר, ולא להסתפק בקריאות "משטרה משטרה". התנהגות הנאשם כלפי השוטר לא עמדה בקריטריונים של הגנה עצמית, למניעת פגיעה מאיימת על חייו או שלמות גופו של הנאשם, ובאופן שיהיה שקול כנגד הנזק שהנאשם גרם. הנאשם היה יכול לבקש את חסות השוטר שהיה במקום, אולם לא עשה כן, ובהיותו בגילופין לא שלט בעצמו. יש לראותו כאחראי למעשיו, וכמי שהכניס את עצמו למצבו מרצונו, תוך התנהגות פסולה. בנוסף, על אף גילו הצעיר של הנאשם שהוא יליד 1990, יש לו הרשעות קודמות בעבירות כנגד שוטרים ובעבירות אלימות חמורות, והוא אף ריצה 5 חודשי מאסר בעבודות שירות, כך שלא מדובר במעידה ראשונה.

4.הגם שהנסיבות המצדיקות הטלת עונש מאסר ממש, ניתן להתחשב במצב בו לא שלט בעצמו, לפנינו מקרה נוסף המוכיח את הקשר השלילי שבין אלכוהול לאלימות, ומהתסקיר עולה כיוון שיקומי, כך שעונש של מאסר עבודות שירות, לא יפריע לשיקום זה.

בהתחשב באמור לעיל, עותרת התביעה להטיל על הנאשם עונש מאסר שירוצה בעבודות שירות ומאסר על תנאי על עבירות אלימות. 

טיעוני ב"כ הנאשם לעונש

5.נראה כי קיימת טעות בעבירת הכשלת השוטר בר"פ של הנאשם.

הנאשם הודה בעבירה של תקיפה הגורמת חבלה, אך אין להתעלם מכך שהשוטרים עצמם, ולו במישור הדין המשמעתי השתמשו בכוח שלא כדין כלפי הנאשם, ללא שקנו סמכות להפעילו, משלא הזדהו כראוי כשוטרים. בנסיבות המקרה ראוי להתחשב בנאשם ולהסתפק בהטלת עונש מאסר על תנאי, שכן מאסר בעבודות שירות יפגע בנאשם.

תסקירי שירות המבחן

6.הוגשו שני תסקירים:

מהתסקיר הראשון מיום 18.10.10 עולה כי הנאשם גדל במשפחה חרדית בה ספג חינוך נוקשה שכלל אלימות ממושכת פיסית ונפשית, נוטה להתפרצויות אלימות ולהתמכרות לאלכוהול, ובעבר גם שימוש בסמים, סבל מבעיות קשב וריכוז, ויחסיו המורכבים עם הוריו יצרו תלות סימביוטית הדדית, מנעו יציאתו לחיים עצמאיים ואת התפתחותו האישית. הוא סבל מקשיי קליטה במסגרות רבות עקב אי יציבות במצבו ובהתנהגותו, מגיל 16 השתמש בסמים ושתה אלכוהול, נשלח לאבחון פסיכיאטרי ואופיין בהפרעות אישיות אנטיסוציאליות, אך לא גילה רצון לטיפול נפשי. היקלטותו לא צלחה גם במסגרות חוות חקלאות שונות, וכיום הוא שוב מתגורר בבית ועובד בעבודות מזדמנות. החיכוך עם הוריו טומן פוטנציאל לנסיגה רגשית ותפקודית, מגיע לשיחות, עבר ראיון קבלה לקבוצה טיפולית בבעיות אלימות בשירות המבחן ומסר בדיקות לאיתור סם בשתן, שנמצאו נקיות. הגם שאמר כי לקח אחריות למעשיו, הוא הסבירם כאקט של הגנה עצמית בהיותו תחת השפעת אלכוהול, וצמצם חלקו באירוע, ומכאן שלא הפנים די הצורך את אחריותו וחלקו באירוע. שירות המבחן התרשם כי התפרצותו האלימה היא חלק מהאגרסיות אותן מתקשה לרסן במצבי קונפליקט, על רקע חסכיו הרגשיים העמוקים ופגיעתו המתמשכת מהילדות, ומאידך הנאשם הביע נכונות לקבל את סמכות שירות המבחן, התחייב לקבל על עצמו צו מבחן למשך 18 חודש בפיקוח שירות המבחן, והביע נכונות לבצע 160 שעות של"צ ולהשתלב בתכנית טיפולית.

מהתסקיר השני מיום 9.12.10 עלה קושי מצד הנאשם להגיע לכל המפגשים בקבוצה הטיפולית אליה שולב, שיתוף פעולה חלקי, וקושי לעמוד במטלות, לאור הצורך לדאוג לצרכי קיומו הבסיסיים. אופיין חוסר יציבות במגורים, במהלכו הנאשם העתיק מגוריו והתגורר למשך פרקי זמן קצרים במספר חוות חקלאיות, בבית הוריו, ובשטח פתוח, כשמדי פעם נאלץ לחזור לבית הוריו, עמם מצוי בחיכוכים. גם במישור התעסוקתי חלה ירידה במקומות העבודה בתחומי השיפוצים והשליחויות, על רקע קשייו ביחסים בינאישיים, קווים אנטי סוציאליים וחוסר אמון בסיסי בזולת, והוא נפלט מהם. מנגד שירות המבחן התרשם מרצונו להיעזר בשירות ולעמוד בדרישות שהוצבו לו, וכי יש לו תחושת אחריות להודיע על היעדרויותיו, והעריך כי קשר הטיפולי לצד הצבת גבולות סמכות, יאפשרו לו התמדה וקבלת עזרה. על אף העדר רצף השיחות עם הנאשם וקשייו, שירות המבחן המליץ על דחייה למשך 3 חודשים כדי לבחון את המלצתו בהמשך.

מהתסקיר השלישי מיום 23.2.11 עולה כי חל שיפור, הנאשם שיתף פעולה, הגיע מדי שבוע לשיחות הפרטניות ולמרבית המפגשים בקבוצה הטיפולית בנושא אלימות כללית, ובפעמים הבודדות כשלא הגיע, הודיע על העדרו ונהג באחריות. כן שיתף בתכנים מעולמו הפנימי ומעברו. חזר להתגורר בבית הוריו ולעבוד בשליחויות וחרף הקושי בהתמודדות עם האלימות הרגשית ממנה סובל עדיין מאביו, ויחסיו המורכבים עם אמו, הוא עושה מאמצים להתמודד ונעזר במסגרת הטיפולית כתמיכה. התמיד לראשונה במקום עבודתו כחודשיים, עבר לעבוד בחב' שליחות אחרת, ושירות המבחן התרשם כי ניכרת התייצבות מסויימת במצבו, תוך חשיבות להיעזר בהליך המשפטי ובהמשך הקשר עם שירות המבחן. לפיכך שירות המבחן המליץ על דחייה נוספת בת 3 חדשים כדי להמשיך לעקוב אחר מצבו של הנאשם בהליך הטיפולי.

חוו"ד הממונה על עבודות השירות

7.     הממונה על עבודות השירות הודיע לביהמ"ש ביום 10.10.10 כי למרות שהנאשם כשיר מבחינה רפואית לבצע עבודות שירות, אופן ביצועו והתנהלותו במהלך ריצוי עונשו הקודם בעבודות השירות, אינו מאפשר השמתו הפעם בדרך ריצוי זו, שכן הנאשם סיים את ריצוי עונשו הקודם באיחור של 4 חודשים, למרות שניתנו לו הזדמנויות רבות לכך, ונראה כי גם הפעם לא התקדמה תובנתו והמוטיבציה שלו בעניין. לצורך בדיקה נוספת דחיתי את הדיון.

8. בחווה"ד הנוספת מיום 7.3.2011 הביע הממונה על עבודות שירות נכונות לשלב את הנאשם במאסר בעבודות שירות, תוך שהבהיר לו מחויבותו לעמוד בכל הדרישות, הגעתו יומיומית למקום עבודתו, ללא איחורים ושמירה על נקיון מוחלט מסמים. הדבר הובהר לנאשם גם בדיון.

דיון