מ.י. לשכת תביעות ירושלים (פלילי) נ' דאר אלשיך(עציר)

גזר דין

נגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו שורה של עבירות. על פי האמור בכתב האישום ביום 31.3.09 הנאשם שהה בישראל שלא כחוק ונהג ברכב שאינו רשום באיזור וללא היתר לכך. הרכב בו נהג הנאשם הורד מהכביש עוד בשנת 2003 בשל אובדן גמור. שוטרים נסעו אחרי רכבו של הנאשם כדי לעצור אותו לבדיקה וקראו לו בכריזה לעצור. הנאשם עצר את רכבו וכשהשוטרים ניגשו אליו החל לנסוע לתוך בית צפפא. השוטרים חזרו לניידת ופתחו במרדף. הנאשם נהג בפראות בין סמטאות הכפר, בין היתר בסמוך לבית ספר שבו שהו תלמידים בחוץ ובסמוך למסגד. לאחר שהגיע לרחוב ללא מוצא הנאשם נעצר והתברר כי הסיע תושב זר.

לנאשם יוחסו, והוא הודה והורשע, בעבירות אלו:

כניסה לישראל שלא כחוק לפי סעיף 12 (1) לחוק הכניסה לישראל התשיב-1952 (להלן: חוק הכניסה לישראל); נהיגת רכב שאינו רשום באיזור לפי תקנה 578 לתקנות התעבורה [נוסח חדש] התשכ"א-1961 (להלן: תקנות התעבורה); נהיגת רכב לאחר הפסקת השימוש לפי סעיף 290 (ב)(2) + (ד) לתקנות התעבורה; נהיגה פוחזת לפי סעיף 338 (1) לחוק העונשין התשל"ז-1977; הפרעה לשוטר לפי סעיף 275 לחוק זה; הסעת תושב זר לפי סעיף 12(ג) לחוק הכניסה לישראל.

התיק נדון בפני כב' השופט מילנוב. הנאשם הודה והורשע ביום 27.6.10 ונשמעו טיעוניה מאשימה לעונש. המשך הטיעונים לעונש נדחה למועד אחר, ומאז ועד לאחרונה הנאשם לא התייצב לדיון. לטענת הנאשם באת כוחו לא מסרה לו את מועד הדיון.

המאשימה ביקשה להטיל על הנאשם עונש מאסר שלא יפחת מ-24 חודשי מאסר בפועל, בשל חומרת מעשיו ולאור הפסיקה הרואה בחומרה כל אחד מהעבירות אותן ביצע הנאשם. בנוסף ביקש להטיל עליו מאסר על תנאי וקנס כספי. ב"כ המאשימה טען כי הנאשם לא חסך מזמנם של העדים שהתייצבו כיון שהודה במועד ההוכחות, אולם הוא חסך זמן שיפוטי.

ב"כ הנאשם שטען לעונש רק לאחרונה לאחר איתור הנאשם מחדש, ביקש להקל עם הנאשם. הוא טען שהנאשם נכנס לישראל לצורך עבודתו בתחום השיש, ועל פי הפסיקה יש להקל כשמדובר בכניסה לישראל לצורך עבודה ופרנסת המשפחה. כמו כן טען כי עברו של הנאשם נקי, הוא שהה במעצר 41 יום בתיק זה והוא מפרנס ראשי של אשתו וילדיו. הוא אף הציג רשיון נהיגה שיש לנאשם.

השאלה המהותית לעניין עונשו של הנאשם היא שאלת חלוף הזמן. מדובר באירוע משנת 2009 וכתב אישום שהוגש באותה שנה, במועד סמוך. מאז ביצוע העבירות חלפו כארבע שנים, והנאשם לא צבר בהן הרשעות נוספות. עם זאת, התמשכות ההליכים וחלוף הזמן הן תוצאה של היעלמות הנאשם, אשר נמנע מלהתייצב לדיון שנקבע בנוכחותו. הנאשם עצמו טען כי באת כוחו לא הודעה לו על מועד הדיון. אולם גם אם כך היה, הנאשם צריך ויכול היה לברר ולשאול פרטים על התקדמות ההליכים. ההתעלמות וחוסר הידיעה אינן יכולות להסביר היעלמות של הנאשם למשך כשלוש שנים, ועל כן יש לזקוף את חלוף הזמן בעיקר לחובת הנאשם.

המעשים המיוחסים לנאשם חמורים. המרדף שהתנהל ברחובות הצפופים של בית צפפא הביא לסיכון ועלול היה לגרום לפגיעה בחפים מפשע. השימוש ברכב שהורד מהכביש בשל מצבו אף הוא מעמיד בסכנה את ציבור המשתמשים בדרך. התמונה הכוללת העולה ממעשיו של הנאשם היא של מי שאינו רואה עצמו מחוייב להוראות השוטרים ולחוק בכלל, ואינו מהסס לגרום בשל כך סכנה ממשית לחפים משפע. גם העבירות לפי חוק הכניסה לישראל הן עבירות שיש בהן חומרה, ועלולות לסכן את הציבור.

אל מול אלה יש להביא בחשבון את עברו הנקי של הנאשם, את הודאתו שחסכה זמן לא קצר ומעידה על נטילת אחריות, ואת נסיבותיו האישיות הנטענות ואילוצי הפרנסה.

לאור כל האמור אני דנה את הנאשם לעונש כדלקמן:

1.מאסר בפועל למשך 15 חודשים, מתוכם ינוכו ימי מעצרו בתיק זה.

2.מאסר על תנאי לשלושה חודשים למשך שלוש שנים על כל עבירה לפי חוק הכניסה לישראל וכן על יתר העבירות בהן הורשע הנאשם.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי בירושלים בתוך 45 יום.

ניתן היום, כ"ג תמוז תשע"ג, 01 יולי 2013, בנוכחות הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: