מ.י. לשכת תביעות ירושלים (פלילי) נ' גולאני ואח'

גזר דין

העובדות וטענות הצדדים

1.הנאשמים הודו והורשעו בכתב אישום מתוקן בשנית (להלן: כתב האישום) בעבירה של גניבת רכב. נאשם 2 הורשע גם בכניסה לישראל שלא כחוק. על פי עובדות כתב האישום בו הודו, ביום 4.11.06 מול קניון הדר בירושלים גנבו הנאשמים רכב מסוג סובארו, אותו התכוונו למכור בשטחים ולהתחלק ברווחים. הגניבה בוצעה כאשר נאשם 1 שבר חלון באמצעות מוט ברזל בעוד נאשם 2 מתצפת במקום, הנאשמים נכנסו לרכב ונאשם 1 הניע אותו באמצעות מפתח שהכין מבעוד מועד, ונאשם 1 נסע במהירות גבוהה כשהוא מרבה לעבור מנתיב לנתיב.

2.כתב האישום הוגש בשנת 2008. הדיון בתיק התעכב זמן רב, בשל אי התייצבות של הנאשמים לדיונים, כפי שעולה מהפרוטוקולים הרבים שבתיק. ההליכים אף הותלו בשל אי התייצבותם של הנאשמים, וחודשו לאחר שאותרו. ביום 15.2.11 התייצבו שני הנאשמים, הודו בכתב האישום ונשלחו לשירות המבחן לקבלת תסקירים. לאחר עיכובים שחלו גם בהגשת התסקירים, החלטתי בדיון ביום 6.3.12 לשלוח את הנאשמים גם לקבלת חוות דעת של הממונה על עבודות השירות. אציין כי בקשת חוות דעת הממונה נומקה בנימוקים לגופו של עניין, הנוגעים למהות העבירה, בלא התייחסות לכך שנאשם 2 אינו תושב ישראל, ומתוך חוסר תשומת לב לרלוונטיות של עובדה זו. כך שלא ניתן לראות בעצם הפנייתו של נאשם 2 לממונה על עבודות שירות משום הבעת עמדה לעניין יכולתו של תושב שטחים לבצע עבודות שירות.

הדיונים שלאחר מכן נדחו בזה אחר זה, בשל היעדר אישור כניסה לישראל לנאשם 2, תאונה שעבר נאשם 1 ועוד כהנה וכהנה. בסופו של דבר התקיימו הטיעונים לעונש ביום 5.8.13.

3.ב"כ המאשימה התייחס בטיעוניו לעברם הפלילי של הנאשמים. לנאשם 1 שלוש הרשעות קודמות בעבירות מסוגים שונים, כולל עבירות רכוש, החזקת נשק ועוד. הוא ריתה מאסר בפועל ולחובתו מאסר על תנאי בר הפעלה למשך שישה חודשים. לנאשם 2 הרשעה בעבירה של יידוי אבנים שבגינה נדון לשישה חודשי מאסר. הוא התייחס לחומרה שבעבירת גניבת הרכב ולפגיעה שיש בה לציבור, וכן לסכנה הנשקפת מעבירת השב"ח. התובע ציין כי הנאשמים פעלו בתעוזה, וכי נאשם 1 ריצה רק זמן קצר קודם לכן עונש מאסר.

4.ב"כ המאשימה ביקש שלא לקבל את המלצות שירות המבחן. כמו כן טען כי נאשם 2 שהוא תושב שטחים אינו יכול לרצות עונש של מאסר בעבודות שירות בתחום מדינת ישראל, שכן בית המשפט אינו מוסמך להתיר לו להימצא בישראל בנסיבות כאלה. הוא ביקש להטיל על שני הנאשמים עונשי מאסר בפועל, ולהפעיל את התנאי נגד נאשם 1 במצטבר.

5.ב"כ נאשם 1 ציין כי העבירה נשוא תיק זה בוצעה בתקופה שבה בוצעו העבירות שעליהן הורשע הנאשם בעבר, בשנים 2006-2007. בזמן הרב שעבר מאז הנאשם לא ביצע עבירות נוספות, ובכך הוכיח שהשתקם. הוא מנהל אורח חיים נורמטיבי, עובד לפרנסתו ועתיד להינשא בקרוב. הסניגור הטיל ספק בנוגע לתחולתו של המאסר המותנה, אשר לטענתו לא הוצג, שכן לטענתו התנאי חל על הוראות החיקוק שבהן הורשע הנאשם, כאשר הנאשם התנאי חל על עבירה של גניבה, ובענייננו הורשע הנאשם בעבירה של גניבת רכב. לחלופין ביקש ב"כ הנאשם להאריך את התנאי ולהימנע מהפעלתו, ולהסתפק בעונש של של"צ.

6.ב"כ נאשם 2 טען כי הרשעתו היחידה של הנאשם היא משנת 2005, מבית משפט צבאי, ומאז לא נפתחו לו תיקים מלבד התיק הנוכחי. לטענתו הנאשם התארס והוא עומד להינשא, מסלול חייו השתנה ואין לקטוע אותו על ידי הטלת עונש מאסר. ב"כ נאשם 2 טען כי אין איסור על כך שהנאשם יבצע עבודות שירות או של"צ בתחומי מדינת ישראל, כאשר הנאשם יוכל לבקש ולקבל אישור כניסה לישראל צורך כך. הוא ביקש שלא להפלות את הנאשם לעומת תושבי ישראל, ולקבל את המלצת שירות המבחן.

7.שירות המבחן הגיש תסקירים לגבי שני הנאשמים. נאשם 1 תואר כבעל מערכת ערכים נורמטיבית ושאיפות לניהול אורח חיים תקין. בשנים 2005-2007 חייו התאפיינו בהתנהלות עבריינית ובעייתית, שהתבטאה במעורבות חוזרת בפלילים. אולם בשנים שלאחר מכן חלה התייצבות שהתבטאה ביציבות בעבודה והעדר מעורבות בפלילים. בשל החשש לאבדן מקום עבודתו, בצד הצורך בעונש מוחשי, המליץ שירות המבחן על עונש של"צ בהיקף נרחב של 350 שעות.

8.התסקיר בעניינו של נאשם 2 אף הוא חיובי בעיקרו, אולם הוא מציג מציאות חיים מורכבת. בזמן עריכת התסקיר הנאשם לא עבד באופן סדיר, אם כי ביטא שאיפה לנהל אורח חיים נורמטיבי ותקין. התסקיר מתאר מתחים בין הנאשם לבין משפחתו. באשר לעבירה נשוא תיק זה, הנאשם נשא באחריות לביצועה, הביע חרטה ותיאר אותה כחלק מאורח חיים שולי שניהל באותה תקופה. בתסקיר נכתב עוד כי הנאשם עסק ברכישת כלי רכב שנגנבו מישראל ובסחר בהם. אמנם הנאשם לא הואשם, וודאי שלא הורשע, בעבירות אלו. האירוע נשוא התיק הנוכחי הוא האירוע היחיד שבגינו נדרש הנאשם לתת את הדין. אולם הדבר מעמיד את העבירה נשוא תיק זה כאירוע שאינו חריג לאורח חייו של הנאשם. עם זאת, מדובר באירועים ישנים, ובשנים שחלפו מאז שינה הנאשם את אורח חייו. בשל העובדה שהנאשם אינו נושא תעודת זהות ישראלית, נמנע שירות המבחן מהמלצה על צו מבחן או הפניה לשל"צ.

דיון והכרעה

נאשם 1

9.השאלה המקדמית שיש לבחון היא האם המאסר המותנה נגד המשיב הוא בר הפעלה בתיק זה. ב"כ הנאשם טען כי התנאי חל על עבירות גניבה, אך לא על העבירה הספציפית של גניבה מרכב.

אכן, בגזר הדין שהטייל את התנאי נקבע כי יחול אם הנאשם יעבור "איזו מהוראות החיקוק שבהן הורשע". לכאורה הוא הורשע כאן בעבירה ספציפית של גניבת רכב לפי סעיף 413ב(א) לחוק העונשין התשלז-1977, ולא בגניבה סתם. אולם בסימן ה1 לחוק העונשין, שבו כלולה עבירת גניבת הרכב, אין הגדרה עצמאית למונח גניבה, כך שהיא מסתמכת על ההגדרה הכללית של גניבה בחוק זה. כך שגניבת רכב מהווה, למעשה, סוג ספציפי של גניבה, הכוללת בחובה את עבירת הגניבה הכללית, ומוסיפה עליה דרישות נוספות. לפיכך התנאי החל על גניבה חל גם על העבירה של גניבת רכב.

10.בשל חומרת העבירות, על רקע עברו של הנאשם והתנאי התלוי ועומד נגדו, העונש הראוי במקרה זה בנסיבות רגילות היה מאסר בפועל לתקופה לא קצרה, וכן הפעלת התנאי, לפחות חלקו במצטבר. עם זאת, לא ניתן להתעלם מהזמן הרב שעבר מאז שנת 2006 ועד היום. במהלך תקופה ארוכה זו לא נרשמו לחובת הנאשם הרשעות נוספות. התמונה המצטיירת, הנתמכת גם בתסקיר שירות המבחן, מצביעה על כך שהנאשם ביצע עבירות לא מעטות בתקופה מסויימת של חייו, אולם ב-7 השנים שחלפו מאז לא חזר על כך ושינה את אורח חייו. בנסיבות אלו אני סבורה שקיים אינטרס, הן מבחינתו של הנאשם והן אינטרס ציבורי, שלא להטיל על הנאשם עונש שיחייב אותו להתנתקות מחייו ולסיכון של אבדן מקור עבודתו ופרנסתו. עונש השל"צ הנרחב שעליו המליץ שירות המבחן הוא עונש מוחשי ומשמעותי, ובנסיבות העניין אני סבורה שניתן להסתפק בו.

11.לאור האמור אני מטילה על הנאשם 1 של של"צ בהיקף של 350 שעות. שירות המבחן יכין תכנית של"צ ויודיע לבית המשפט בתוך 60 יום.

אני מאריכה את התנאי שהוטל על הנאשם בת"פ 956/05 של בית המשפט המחוזי בירושלים למשך שישה חודשים. התנאי מוארך כך שיחול למשך שנתיים נוסף על התקופה שנקבעה בגזר הדין המקורי.

נאשם 2

12.לנאשם 2 הרשעה קודמת ישנה שאינה ממין העניין, כך שהמשקל שיש לתת לה נמוך.