מ.י. לשכת תביעות ירושלים (פלילי) נ' אשכנזי ואח'

החלטה באשר לנאשם 4

הנני קובע את התיק למתן תשובה לכתב האישום לגבי נאשם 4 ליום 11.10.10 שעה 11:30.

נאשם 4 יודיע לעורך דינו עו"ד אזחימאן, את מועד הדיון.

ניתנה והודעה היום י"ב תשרי תשע"א, 20/09/2010 במעמד הנוכחים.

יואל צור , שופט

החלטה לגבי נאשם 5

בהחלטה שנתתי ביום 18.1.10 קבעתי, על יסוד הודאתו של נאשם 5 בעובדות כתב האישום, שהוא עבר את שיוחס לו בכתב האישום אך ללא הרשעה.

הוריתי לשירות המבחן להכין תסקיר והתסקיר הוכן.

באשר לשאלת הרשעה או אי הרשעה- הכלל הוא שמי שהובא לדין ונמצא אשם צריך להיות מורשע בדינו. זה הכלל ואי ההרשעה הוא היוצא מן הכלל והוא צריך להתייחד למקרים יוצאי דופן (ראה ע.פ. 2513/96 מדינת ישראל נ. ויקטור שמש פ"ד נ' (3) 682, בעמ' 683 מול האות ה'). בע.פ. 2083/96 כתב נ. מדינת ישראל פ"ד נ"ב (3) 337 קבעה כב' השופטת דורנר כי תכליתו של סעיף 71א' (ב) לחוק העונשין הדן בשל"צ ללא הרשעה דומה לסע' 1 לפקודת המבחן , המאפשר הטלת מבחן ללא הרשעה. מטרת אותם אמצעים היא שיקומית ואולם:

"ענישתו של אדם היא אינדבידואלית, ובית המשפט בוחן עניינו של כל נאשם ונאשם ואינו קובע את עונשו אך על פי מהות העבירה. ואולם,מהותה של העבירה, הצורך בהרתעת הרבים ובעבירות שקרבנן אינו הפרט אלא הציבור כולו אף הוקעת מעשי העבירה- בצירוף מדיניות ענישה אחידה ככל האפשר על יסוד שיקולים אלה- כל אלה משמשים כגורמים העלולים לגבור אף על שיקומו של הנאשם".

ובאותו כיוון קבע ביהמ"ש המחוזי י-ם בע.פ. 1003/99 מזל (מלי) אביטל נ. מדינת ישראל תקדין מחוזי כרך 99 (1) עמ' 2241 כדלהלן:

"הימנעות מהרשעה אפשרית, אפוא, בהצטבר שני גורמים: ראשית, על ההרשעה לפגוע פגיעה חמורה בשיקום הנאשם: ושנית, סוג העבירה מאפשר לוותר בנסיבות המקרה המסויים על ההרשעה מבלי לפגוע באופן מהותי בשיקולי הענישה האחרים המפורטים לעיל".

עוד יש להוסיף להשלמת התמונה שברע"פ 432/85 רומנו נ. מדינת ישראל , תקדין עליון 85 (3) 737 נקבעו מס' כללים לעניין הרשעה או אי הרשעה. בין הכללים שנקבעו מצויים שני כללים שרלוונטיים לענייננו והם שאין יחס סביר בין הנזק הצפוי מההרשעה בדין לבין חומרת העבירה ותנאי שעניינו העונש שבדעת ביהמ"ש היה להשית על הנאשם.

במקרה שלפנינו יש כמה נימוקים מצטברים שמביאים אותי שלא להרשיע את הנאשם בדין:

א.העבירה המיוחסת לנאשם היא חבלה ברשלנות. הנאשם שימש עובר לביצוע העבירה כמנהל עבודה במקום שעה שנאשמים 1, 2 ו-3, היו קבלנים ונאשם 4 היה קבלן משנה. חלקו של נאשם 5 בעבירה נשוא דיוננו היתה שהוא לא בדק פיגום לקביעת יציבותו והתאמתו למטרה שלה הוא נועד ולא מנע את השימוש בו נוכח אי התאמתו עד שיתוקן כראוי להנחת דעתו. מדובר, אם כן, בהתרשלות שעניינה אי קיום תקנות הבטיחות בעבודה תשמ"ח-1988.

ב. הנאשם יליד 1966 ואין מאחורי הנאשם הרשעות קודמות.

ג. הנאשם הודה באשמה ויש בהודאה משום הפנמה של אחריותו וחיסכון רב מזמנו של ביהמ"ש.

ד. שירות המבחן המליץ שלא להרשיע את הנאשם.

ה. הנני מתחשב גם בכל ההמלצות שהגיש נאשם 5 ממקום העבודה.

בהתחשבי בכל אלה הנני מחליט לאמץ את המלצת שירות המבחן אשר מקובלת גם על דעת שני הצדדים (להוציא היקף השעות שהומלצו ע"י שירות המבחן).

לפיכך, הנני מטיל על הנאשם של"צ ללא הרשעה בהיקף של 150 שעות שאותן יבצע הנאשם בעבודות משרדיות במסגרת המנהל הקהילתי בצור באח'ר. השל"צ יבוצע בתוך שנה מהיום.