חפש עורך דין לפי תחום משפטי
| |

מ.י. לשכת תביעות ירושלים (פלילי) נ' אלי

: | גרסת הדפסה
ת"פ
בית משפט השלום בית שמש
1258-07
10.1.2011
בפני :
חגית מאק-קלמנוביץ

- נגד -
:
מ.י. לשכת תביעות ירושלים (פלילי)
:
הרצל אלי
הכרעת-דין

בפני

שופטת חגית מאק-קלמנוביץ

הכרעת דין

הנאשם הועמד לדין בעבירה של הסעה שלא כדין. על פי העובדות המיוחסות לו בכתב האישום הסיע הנאשם ביום 27.5.07 בקרבת צור הדסה ארבעה תושבי האזור שפרטיהם מופיעים בכתב האישום. הנאשם כפר במיוחס לו, ניהל הוכחות ועמד על כך שיעידו כל עדי התביעה.

בתשובתו לכתב האישום, בדיון שהתקיים ביום 26.2.09, טען הנאשם כי אכן היה בסמוך למחסום עם רכבו, אך לא הסיע את ארבעת התושבים המופיעים בכתב האישום. יצויין כי הנאשם לא העלה בתשובתו לאישום את הטענה שההסעה בוצעה מחוץ לגבולות מדינת ישראל, ואף לא טענה קונקרטית בנוגע לאישורים או היתרים שהיו לנוסעים ברכב. זאת על אף שהנאשם היה מיוצג על ידי עו"ד כבר בשלב זה.

טענות הנאשם התייחסו לשלושה מישורים: הוא טען כי אין לקבל את עדויות השוטרים עדי הראיה, כי לא הוכח שההסעה בוצעה בתחומי מדינת ישראל, וכי לא הוכח כי לנוסעים לא היו היתרי כניסה לישראל. כאמור, טענות קונקרטיות אלה הועלו רק בשלב הסיכומים ולא הועלו מראש בעת מתן התשובה לאישום.

הטענות בנוגע לעדויות הראיה: מטעם המאשימה העידו שלושה שורטים שעמדו במחסום והבחינו ברכבו של הנאשם. לטענתם ראו את הנוסעים יורדים מהרכב בסמוך למחסום, ככל הנראה לאחר שהנהג הבחין במחסום. ב"כ הנאשם העלה מספר טענות קונקרטיות בהתייחס לעדויות אלו. בסיכומיו טען בעיקר כנגד כתיבת דו"חות פעולה זמן רב לאחר האירוע. אולם נראה כי המחלוקת האמיתית בין עדי הראיה לבין הנאשם הוצבה דוקא בחקירת הנאשם, כאשר עומת עם עדויות השוטרים. הנאשם נשאל כיצד הוא מסביר את העובדה שהשוטרים העידו נגדו והאם יש להם סיבה להעליל עליו עלילות. הוא לא הצביע על נימוק כלשהו המסביר את הדבר (פרוטוקול עמ' 28). בהמשך כשעומת פעם נוספת עם עדויות השוטרים טען כי הם משקרים (עמ' 31). כיון שלנאשם אינטרס ברור לחלץ את עצמו מהרשעה פלילית, בעוד ההנחה ששוטרי המחסום בדו מליבם את האירוע אינה סבירה, המסקנה היא שיש לקבל את עדויות השוטרים עדי הראיה ולקבוע כי הנאש אכן הוריד מרכבו את הנוסעים בסמוך למחסום, כפי שהעידו השוטרים.

טענה נוספת של הנאשם היא שלא הוכח שההסעה בוצעה בתוך שטח מדינת ישראל. כפי שציינתי לעיל הטענה לא עלתה בתשובת הנאשם לאישום. היא אף אינה מתיישבת עם גירסת הנאשם, שכן אם לא הוסעו נוסעים כלל, כיצד ניתן לטעון שהוסעו מחוץ למדינת ישראל.

מאחר שהטענה לא עלתה ולא הוגדרה "חזית" בעניין זה, אין לדרוש מהמאשימה להביא ראיות ספציפיות בעניין זה ולהוכיח את מקום ההסעה ביחס לגבולות המדינה. עם זאת, העדים שהעידו ונחקרו בשאלה זו העידו כי הנאשם נראה מסיע ומוריד את הנוסעים בתחומי מדינת ישראל. כך, בפרוטוקול בעמ' 7 שורות 1, 2; עמ' 13 שורות 6-10; עמ' 18 שורות 18-21. די בכך כדי לדחות את הטענה ולקבוע כי ההסעה בוצעה בתוך גבולות מדינת ישראל.

טענה נוספת שהעלה הנאשם היא שהמאשימה לא הוכיחה את כל קשת האפשרויות המוכיחות את היסוד העובדתי השלילי של שהיה בישראל שלא כדין. שכן הוגש תע"ץ של המינהל האזרחי, אך לא הוגשו תעודות ממשרד הפנים ואישרו מהמסוף המשטרתי.

כאמור, גם בנושא זה לא נטענה טענה קונקרטית בתשובת הנאשם לכתב האישום, אם כי ב"כ הנאשם הודיע כי הוא מבקש לחקור גם את עורכי תעודות עובדי הציבור.

העד אבי לקח ממשרד הפנים העיד לגבי תעודת עובד הציבור הידיעה שערך (ת/1) המפרטת את האפשרויות השונות לשהיה חוקית בישראל. העד לא נחקר בחקירתו הראשית או הנגדית על התושבים הספציפיים שהנאשם מואשם בהסעתם.

אכן, אין בפני ראיות לכך שהנוסעים ברכב לא היו בעלי רישיון לשהיה בישראל שאינו מכח רשיונות שהופקו על ידי מינהלת התיאום והקישור של צה"ל. באופן תיאורטי קיימת אכן אפשרות שהנוסעים היו רשאים לשהות בישראל, מכח רישיון לישיבת ארעי הרשום במינהל האוכלוסין במשרד הפנים, או מכח צו ביניים שניתן על ידי בית משפט. אולם במקרה זה הספק אינו עולה כדי ספק סביר, מנימוקים אלו:

ראשית, קיבלתי כעובדה את עדויות השוטרים על כך שהנאשם הוריד את הנוסעים לפני המחסום. התנהגות זו מצביעה על חשש להיתפס, וחשש כזה לא היה קיים אלמלא ידעו הנאשם והנוסעים כי הנוסעים אינם רשאים להימצא בישראל. כל שהתנהגותו של הנאשם שוללת את סבירותה של אפשרות זו. שנית, לנאשם מיוחסת הסעה של ארבעה נוספים. די בכך שאחד מהם לא היה בעל רשות לשהות בישראל כדי להקים את יסודות העבירה. האפשרות שכל אותם נוסעים שהוסעו על ידי הנאשם ברכבו היו בעלי רשות לשהות בישראל, כאשר אף אחד מהן לא היה רישיון מאת המינהל המת"ק, וכל הרישיונות היו מכח נסיבות חריגות של צווי בית משפט או רישיון לישיבת ארעי – אפשרות זו אינה סבירה בעליל.

לאור כל האמור אני קובעת כי הנאשם הסיע את תושבי האזור שלא כדין בשטח מדינת ישראל, ומרשיעה אותו בעבירה המיוחסת לו.

ניתנה היום, ה' שבט תשע"א , 10 ינואר 2011, במעמד הצדדים

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות:

לרכישה הזדהה

בעלי דין המבקשים הסרת המסמך מהמאגר באמצעות פניית הסרה בעמוד יצירת הקשר באתר. על הבקשה לכלול את שם הצדדים להליך, מספרו וקישור למסמך. כמו כן, יציין בעל הדין בבקשתו את סיבת ההסרה. יובהר כי פסקי הדין וההחלטות באתר פסק דין מפורסמים כדין ובאישור הנהלת בתי המשפט. בעלי דין אמנם רשאים לבקש את הסרת המסמך, אולם במצב בו אין צו האוסר את הפרסום, ההחלטה להסירו נתונה לשיקול דעת המערכת
הודעה Disclaimer

באתר זה הושקעו מאמצים רבים להעביר בדרך המהירה הנאה והטובה ביותר חומר ומידע חיוני. עם זאת, על המשתמשים והגולשים לעיין במקור עצמו ולא להסתפק בחומר המופיע באתר המהווה מראה דרך וכיוון ואינו מתיימר להחליף את המקור כמו גם שאינו בא במקום יעוץ מקצועי.

האתר מייעץ לכל משתמש לקבל לפני כל פעולה או החלטה יעוץ משפטי מבעל מקצוע. האתר אינו אחראי לדיוק ולנכונות החומר המופיע באתר. החומר המקורי נחשף בתהליך ההמרה לעיוותים מסויימים ועד להעלתו לאתר עלולים ליפול אי דיוקים ולכן אין האתר אחראי לשום פעולה שתעשה לאחר השימוש בו. האתר אינו אחראי לשום פרסום או לאמיתות פרטים של כל אדם, תאגיד או גוף המופיע באתר.

 


כתבות קשורות

    חזרה לתוצאות חיפוש >>