מ.י. לשכת תביעות חיפה-משטרת ישראל נ' גמאל

החלטה

בפני בקשה נוספת לדחיית הדיון, אשר כקודמותיה, מוגשת לי ערב הדיון.

בבקשה טוען הסנגור כי בשל מחלה ממנה הוא סובל, הוא לא יוכל להופיע בדיון הקבוע למחר וכי ניסה לגייס עו"ד אחר שיופיע במקומו, אך נענה בשלילה. הסנגור ציין כי ביהמ"ש גילה אורח רוח ומבקש שייעתר לבקשתו וידחה שוב את הדיון.

עם כל ההבנה לטענות שמעלה הסנגור, אין בידי להיעתר לבקשה.

מדובר בתיק שנמשך מזה זמן רב. כמעט 3 שנים.

על מנת לסדר את אוזנו של הסנגור אפרט להלן את הדיונים וכיצד אלה נדחו בשל מחדלי ההגנה או לבקשתה:

ב-18.8.09 ניתנה דחייה של הקראת כתב האישום לתאריך 1.11.09. בתאריך זה לא התייצב הסנגור והנאשם. ביהמ"ש נאלץ לדחות את הדיון ליום 29.12.09. בתאריך זה התייצב הסנגור, התחייב שהנאשם יתייצב וביקש דחייה נוספת של הקראה על מנת לשקול צירוף התיק. התיק נדחה אפוא ל-25.2.10. במועד זה התייצב הסנגור וכפר בכתב האישום כפירה כללית. התיק נדחה להוכחות ל-2.11.10, שוב לא הופיעו הנאשם והסנגור. התיק נדחה לתזכורת לצורך קביעת מועד הוכחות ל-21.11.10, במועד זה, התייצב הסנגור וכפר כפירה מפורטת. התיק לשמיעת ראיות ל-23.2.11. במועד זה, נטען כי הסנגור היה חולה ועל כן ביהמ"ש נאלץ שוב לדחות את הדיון, הדיון נדחה אפוא ל-3.5.11, במועד זה לא הייתה הופעה לנאשם ולסנגור הואיל והדיון נקבע בנוכחותם, הורשע הנאשם בהעדרו ונדחה לטיעונים לעונש ל-18.5.11. בתאריך זה לא הייתה הופעה לנאשם ובא כוחו. הדיון לדיון ל-23.6.11. הסנגור התייצב וטען שלא ידע מהדיון ביום 18.5.11, כאשר ביהמ"ש הפנה אותו לפרוטוקול ואמר לו שהדיון נקבע בנוכחותו, טען הסנגור כי הוא סובל ממחלה, הוא לא יכול לפרט אותה ואין לו אישור רפואי. הוא התחייב לבצע את ההפקדה עליה הורה ביהמ"ש, אך מעיון בתיק ביהמ"ש הדבר לא בוצע, ביהמ"ש אף אפשר לו להגיש בקשה לביטול פסה"ד לאור טענותיו, וזאת למרות שלא הייתה מחלוקת שלא הייתה הצדקה להעדרות מהדיון הואיל והדיון נקבע כאמור בנוכחותו. הדיון נדחה ל-11.9.11. במועד זה, התייצב עו"ד אחר מטעמו של הסנגור, ביקש דחייה בשם הסנגור בטענה שהסנגור מאושפז, כמו כן נטען כי הוגשה בקשה לביטול פסה"ד, ביהמ"ש אפשר לסנגור לברר זאת ולהציג בפניו ראיה על כך. בירור שנעשה על ידי הסנגור, לימד כי לא הוגשה כל בקשה בתיק. הדיון נדחה ל-5.10.11. בתאריך זה הסנגור ביקש דחייה על מנת שהדיון ישמע יחד עם תיק פ"ל 269/08 בטענה כי מדובר באותו אירוע וקיים הכרח שביהמ"ש ישמע את הראיות במקביל ורק אז יפסוק בבקשה לביטול פס"ד. כמו כן נטען כי לנאשם תיק נוסף בנצרת וגם מטעם זה יש לדחות הדיון. ביהמ"ש נעתר לכך ולמרות עמדת המאשימה דחה שוב את הדיון ל-31.1.12. ב-31.1.12, ביקש הסנגור דחיית הדיון ל-1.3.12, שוב ביהמ"ש נעתר לבקשת הדחייה, אלא שהפעם הבהיר הסנגור כי בשל התמשכות הדיונים בתיק זה והדחיות הרבות, החוזרות והנישנות, לרבות אי התייצבות הנאשם לדיונים, לא תינתנה דחיות נוספות, וככל שקיימות לסנגור בעיות רפואיות המונעות ממנו להתייצב בדיוק במועדים שבהם נקבע התיק, עליו להעביר את הייצוג לעו"ד אחר.

היום, ערב הדיון, שוב הוגשה לי בקשת דחייה כשהסנגור חוזר שוב פעם על אותם טעמים ושוב מציין כי הוא מנוע לאור מחלתו להופיע לדיון.

בכל הכבוד, אין הצדקה להתנהלות זו מצד הסנגור.

כפי שכבר הבהרתי, דומני כי ביהמ"ש זה גילה יותר מאורך רוח עם הנאשם, כפי שהסניגור עצמו מציין בבקשתו, ודחה את הדיונים אף מעבר לדרוש, והכול תוך שביהמ"ש נעתר לבקשות שונות שמבקש ממנו הסנגור, אך ביהמ"ש לא יוכל להוסיף ולדחות את הדיונים בתיק זה.

משהבהיר ביהמ"ש, כי אם תהיה מניעה בריאותית לסניגור, עליו לדאוג להעברת הייצוג לאחר, היה על הסניגור/הנאשם לפעול בהתאם להחלטה זו ולא לקבוע עובדה בפני בית המשפט ולאלצו לדחות שוב את הדיון.

הבקשה נדחית.

ככל שלא יופיע הנאשם – יוצא נגדו צו הבאה כחוק.

ניתנה היום, ו' אדר תשע"ב, 29 פברואר 2012, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: