מ.י. לשכת תביעות גליל-משטרת ישראל נ' מוסא

החלטה

1.תמצית הבקשה :

הבקשה שבפניי עניינה בקשת המאשימה להרשות חוות דעת הזמה, לפי סעיף 165 לחוק סדר הדין הפלילי, התשמ"ב- 1982.

2.ב"כ המבקשת טען כי הבסיס לבקשה הינו לשם הבאת ראיות לסתור טענות העולות מראיות ההגנה ואשר התובע לא יכול היה לצפותן מראש.

לדברי ב"כ המבקשת המקרה דנן עונה על הדרישות לפיהן רשאי ביהמ"ש להתיר הבאת ראיות להזמה נוכח חוות הדעת של מומחה ההגנה, בועז מוגילבקין אשר העלה לטענת ב"כ המבקשת טענות מקצועיות הדורשות הבהרה ואמות מידה מקצועיות ואשר חלקן עלה לראשונה רק בשלב חקירתו הנגדית של מומחה ההגנה וחלקן אף אינו עולה בקנה אחד עם מתחם הסבירות.

ב"כ המבקשת ציין כי מערכת האיזונים של כללי הצדק הטבעי אינם מתירים להעניק יתרון לאחד הצדדים על פני האחר וכי חוות הדעת שהציג מומחה ההגנה הובילה למחלוקת בשאלות מהותיות אשר המבקשת לא יכולה היתה לצפות מראש לפיכך יש מקום במערכת האיזונים, כללי הצדק והאינטרס הציבורי של הוצאת אמת לאור בתיק, להתגבר על מחסום השיקולים הפרוצדוראליים ולאשר הבאת עדות הזמה מטעם המבקשת.

מנגד, טען ב"כ המשיב כי אין מקום להתיר את חוות דעת ההזמה כפי שמבקשת המבקשת שכן לטענתו המבקשת כלל אינה מפרטת מהן הטענות המפתיעות אשר הועלו על ידי המומחה מטעם המשיב ואשר לא היה ביכולתה לצפותן מראש.

ב"כ המשיב ציין כי חוות דעת המומחה שהובאה מטעם המשיב הובאה כחוות דעת נגדית לדו"ח הבוחן שהובא מטעם המבקשת, במטרה לסתור את קביעת הבוחן, טענות המשיב הנתמכות על ידי חוות דעת המומחה הועלו כבר במהלך חקירתו הנגדית של המומחה מטעם המבקשת ואף פורטו בהרחבה במסגרת טענות המשיב ובא כוחו בטענת "אין להשיב לאשמה",לפיכך אין בהגשת חוות הדעת מטעם המשיב הפרת איזון כלשהו.

זאת ועוד טען ב"כ הנאשם כי במסגרת חוות הדעת מטעם המשיב ואף מחקירתו הנגדית של מומחה ההגנה לא עלתה כל טענת הגנה חדשה המבוססת על תורת הבוחנות ואשר המבקשת לא יכולה היתה לצפותן מראש.

לפיכך טען ב"כ המשיב אין להתיר הבאת חוות דעת הזמה אשר לשיטתו תהיה בבחינת "מקצה שיפורים" מטעם המבקשת ומכאן שיש לדחותה.

3.דיון

סעיף 165 לחוק סדר הדין הפלילי, התשמ"ב 1982 (להלן: החסד"פ) שכותרתו "ראיות נוספות מטעם התובע" כי:

"ביהמ"ש רשאי להרשות לתובע להביא ראיות לסתור טענות העולות מראיות ההגנה ואשר התובע לא יכול היה לצפותן מראש, או להוכיח עובדות שהנאשם חזר בו מהודייתו בהן לאחר סיום פרשת התביעה בביהמ"ש."

לפי הסעיף על ביהמ"ש לבחון האם היה דבר בראיות ההגנה שהתביעה לא יכולה הייתה לצפות מראש.

ככלל, מטרתה של עדות הזמה היא לאפשר לבעל הדין שפתח בהבאת הראיות, להביא ראיות נוספות שמטרתן לסתור טענות הצד שכנגד.

ראה לדוגמא תב"ע (באר שבע) נ.ב 3- 330. יעקב מוטרפל נ' עירית אשדוד תק- עב. 93 (1) , 933, עמ' 936:

"עדות הזמה, כל מטרתה לאפשר לבעל הדין שפתח בראיות להביא ראיות נוספות כדי לסתור את ראיותיו של הצד שכנגד. החלטה אם להרשות לפותח בראיות להביא עדות הזמה מסורה לשיקול דעתו של בית הדין. בית הדין מתיר הבאת עדות הזמה, כאשר מוכח בפניו כי הפתוח בראיות מופתע מטיעוניו או מראיותיו של הצד שכנגד".

מכאן שהשאלה העיקרית אותה צריך ביהמ"ש לבחון האם היה דבר מה בעדות ההגנה שיש בו כדי להפתיע את התביעה והוא שיאפשר לה להביא את ראיותיה לאותו עניין על מנת לסותרו.

המבחן הראוי לבחינת סוגיה זו הוא מבחן הצפיות. בשימוש במבחן הצפיות יש לשאול האם יכלה התביעה לצפות את דרך מהלכה של ההגנה, האם הראיות שעלו מעדויות ההגנה הן ראיות שהיו צפויות לעלות – אם כפועל יוצא מהראיות שעלו בפרשת התביעה ואם בכלל.

כמובן, שאין המדובר בידיעת פרטנית וממוקדת שהרי אז היה מתייתר המשפט, שעה שכל צד צופה במהלכו המדויק של חברו, אלא בידיעה כללית כזו המסכלת את אלמנט ההפתעה.