מ.י. לשכת תביעות גליל-משטרת ישראל נ' כעכוש(עציר)

גזר דין

נגד הנאשם שבפניי הוגש ביום 24/5/05 כתב אישום בו יוחס לו ביצוע עבירות לפי סעיפים 186, 274(1) ו- (2) ו- 257(1) לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין").

לאחר מס' רב של דחיות, רובן ככולן לבקשת הסניגור בטענה כי ברצונו למצות מו"מ עם המאשימה, לרבות קיום הליך של גישור, הודיעו הצדדים בישיבת יום 6/12/07, שהתקיימה בפני כב' השופטת הגב' רונית בש (להלן: "כב' השופטת בש") ואשר בה לא נכח הנאשם, כי הגיעו להסכמה לתקן את כתב האישום באופן שהעבירה של תקיפת שוטרים תשונה לעבירה של ניסיון לתקיפת שוטרים, הנאשם יודה בעובדות כתב האישום המתוקן, יורשע ובטרם הטיעונים לעונש יופנה לשירות המבחן לצורך קבלת תסקיר. לאור הסכמה זו, תוקן כתב האישום, הסניגור הודה, בשמו של הנאשם, בעובדות של כתב האישום המתוקן ובעקבות ההודאה הורשע הנאשם בעבירות שיוחסו לו בכתב האישום המתוקן. מאחר וכפי שצוין לעיל, הנאשם לא נכח בישיבת יום 6/12/07, נדחה התיק לתזכורת בנוכחות הנאשם "על מנת שהנאשם יאשר את הודאתו בעובדות כתב האישום המתוקן".

בישיבת יום 10/1/08, שגם בה לא נכח הנאשם, הודיעה סניגוריתו כי "הנאשם לא מוכן לאשר את הודאתו בעובדות כתב האישום" וביקשה לבטל את הכרעת הדין. לכן, בהסכמת ב"כ המאשימה, ביטלה כב' השופטת בש את הכרעת הדין וכן ביטלה את החלטתה מיום 6/12/07, שהורתה על תיקון כתב האישום וכתב האישום המקורי הושב על כנו. מאחר והסניגורית הודיעה, באותה ישיבה, כי בכוונת הנאשם לכפור ולאור העובדה שבפני כב' השופטת בש התנהל באותה תקופה תיק כנגד אחד מעדי התביעה המהותיים, פסלה עצמה כב' השופטת בש מלדון בתיק והתיק התגלגל לפתחי.

בישיבת יום 23/6/08 לאחר מס' דחיות בעטיים של הנאשם ו/או הסניגור, למעלה מ- 3 שנים לאחר הגשת כתב האישום ולאחר שהתקיימו למעלה מ- 10 ישיבות בתיק, קוימה סוף סוף הקראה. הנאשם הודה בעובדות שפורטו בסעיפים 1 ו- 2 לכתב האישום וכפר בכל שאר העובדות. לכן נקבע התיק להוכחות ל- 6/10/08. ישיבה זו נדחתה ליום 29/12/08, לבקשת הסניגור, שטען כי נקבעו לו דיונים בביהמ"ש העליון ב- 6/10/08. גם ישיבת ההוכחות שהייתה קבועה ל- 29/12/08 בוטלה, הפעם לבקשת ב"כ המאשימה ובמקומה התקיימה ישיבת תזכורת. בישיבת יום 29/12/08 ביקש הסניגור שלא לקבוע מועד חדש להוכחות, אלא לתזכורת, זאת כדי "לנסות לשכנע את עו"ד מישורי (ראש שלוחת תביעות עכו דאז - מ.א.) להגיע להסדר בתיק" והתיק נדחה שוב לתזכורת. בישיבת יום 21/1/09 ביקש הסניגור לקבוע את התיק להוכחות, לאחר שהסדר שהוצע בפגישה שהייתה לו עם עו"ד מישורי לא התקבל ע"י הנאשם ובעקבות כך נקבע התיק להוכחות ליום 9/9/09.

בישיבת יום 9/9/09, שהייתה קבועה, כאמור, להוכחות, חזר בו הנאשם מהכפירה, כתב האישום תוקן באופן שהוראת חיקוק מס' 1 שונתה לעבירה לפי סעיף 287(א) לחוק העונשין, הנאשם הודה בעובדות שפורטו בכתב האישום המתוקן והורשע בביצוען. זאת במסגרת הסדר דיוני אליו הגיעו הצדדים. עפ"י אותו הסדר דיוני, היו הצדדים אמורים לטעון לעונש באופן חופשי, כאשר ב"כ המאשימה תוגבל לעתור להטלת עונש מאסר לריצוי בעבודות שירות ואילו ההגנה תבקש להסתפק בהטלת מאסר מותנה. כאן המקום לציין, שלא היה צורך בתיקון כתב האישום, כפי שהתבקש בישיבת יום 9/9/09, שכן כבר בישיבת יום 1/5/08 בוצע התיקון, היינו הוראת חיקוק מס' 1 שונתה מעבירה לפי סעיף 257(1) לחוק העונשין, לעבירה לפי סעיף 287(א), זאת לבקשת ב"כ המאשימה, שטען בישיבת יום 1/5/08, שנפלה טעות ברישום הוראת חיקוק מס' 1, שכן העבירה שעולה מעובדות כתב האישום הינה עבירה לפי סעיף 287(א). תיקון זה נשתכח, משום מה, הן על ידי הצדדים והן על ידי ביהמ"ש.

לאחר שהנאשם הורשע, עפ"י הודאתו, בביצוע עבירות לפי סעיפים 186, 274(1) ו- (2) ו- 287(א) לחוק העונשין הופנה הנאשם, לבקשת הסניגור ובהסכמת ב"כ המאשימה, לשירות המבחן, לצורך קבלת תסקיר בעניינו. ראוי לציין שב"כ המאשימה טרחה לציין שהאמור בתסקיר לא יחייב את המאשימה.

בתאריך 8/12/09 ניתן תסקיר בעניינו של הנאשם. התסקיר מבוסס על שתי שיחות שקיימת קצינת המבחן עם הנאשם ועל מסמכים שהציג הנאשם בפניה. בתסקיר מפרטת קצינת המבחן את נסיבותיו האישיות של הנאשם ומביעה את התרשמותה ש"מדובר באדם בעל דפוסים עבריינים שכיום מנסה להדחיקם ולתפקד על פי חוק, שנראה כי למעלה משש שנים מנסה להתנהל בצורה חיובית ותקינה". בסופו של דבר ועל מנת שלא לפגוע בסיכוייו של הנאשם להמשיך לתפקד בצורה נורמטיבית, ובשל החשש ששליחתו לכלא עלולה "לגרום להתדרדרות בתפקודיו ולהביא לנסיגה בהתמודדותו עם סיטואציות שונות בחיים", המליצה קצינת המבחן להטיל על הנאשם עונש שיכלול מאסר לריצוי בעבודות שירות ומאסר ע"ת. כן המליצה לחייבו בתשלום פיצוי לשוטרים המתלוננים.

בישיבת יום 5/1/2010, שהייתה קבועה לטיעונים לעונש לאחר קבלת התסקיר, שוב התבקשה דחייה ע"י הסניגורית, זאת כדי לבוא בדברים עם ראש שלוחת התביעות בניסיון להגיע להסדר טיעון לעניין העונש והטיעונים לעונש נדחו ל- 13/1/2010. מאחר וב"כ המאשימה נתנה הסכמתה לדחייה, נעתרתי לבקשה. ראוי לציין, שבאותה ישיבה חזר הנאשם והודה בכל העובדות שפורטו בכתב האישום המתוקן, לרבות בכך שתקף שוטרים והחזיק בסכין, זאת לאחר שמהתסקיר עלה, לכאורה, כי באוזני קצינת המבחן הוא הכחיש זאת.

בישיבת יום 13/1/10 שוב ביקש הסניגור דחייה, בטענה כי לא עלה בידו להיפגש עם ראש שלוחת התביעות. הפעם לא נתנה ב"כ המאשימה את הסכמתה, אלא הותירה העניין לשיקול דעת ביהמ"ש. בהחלטתי מאותו יום דחיתי את הבקשה לדחייה נוספת, זאת מהטעמים שפורטו בהחלטה והוריתי כי הצדדים יטענו לעונש באותה ישיבה ובעקבות החלטתי טענו הצדדים לעונש.

ב"כ המאשימה עתרה להטיל על הנאשם עונש שיכלול מאסר לתקופה של 6 חודשים, שירוצה בעבודות שירות בכפוף לחוות דעתו של הממונה על עבודות שירות (להלן: "הממונה"), מאסר ע"ת וחיוב בתשלום פיצוי הולם לשני השוטרים. זאת לאור חומרת העבירות, עברו הפלילי והמלצות שירות המבחן.

הסניגור, לעומתה, ביקש להסתפק בהטלת עונש של מאסר ע"ת, זאת לאור נסיבות חייו הקשות של הנאשם, נסיבות המקרה עצמו, השיהוי בהגשת כתב האישום (העבירות נעברו ב- 10/6/04 וכתב האישום הוגש ביום 24/5/05), הזמן שחלף מאז בוצעו העבירות (כ- 5.5 שנים), העובדה שבמהלך התקופה שחלפה מאז לא עבר הנאשם כל עבירה נוספת, העובדה שהנאשם עצמו נחבל קשות במהלך האירוע כעולה מגיליון חדר המיון (מוצג נ/2) והשינוי החיובי שחל בנאשם שבינתיים נישא, נולדה לו בת והוא מנהל אורח חיים נורמטיבי. הסניגור טרח לציין, שכיום מנהל הנאשם שתי חברות והוא מעסיק עובדים שכירים וניתוקו ממקום עבודתו על ידי שליחתו לרצות עונש מאסר בעבודות שירות, ולו לתקופה של מספר חודשים, עלול לגרום נזק לעסקיו ולמעמד בו הוא נמצא כיום.

לאחר שהצדדים טענו לעונש, הוריתי על קבלת חוו"ד של הממונה, שכן לא ניתן להטיל מאסר בעבודות שירות מבלי לקבל תחילה חוו"ד של הממונה באשר להתאמתו של הנאשם לבצע עבודת שירות ובאשר לאפשרות להשמתו בה. חוות הדעת ניתנה ביום 21/2/10 ועולה ממנה כי הנאשם מתאים לבצע עבודת שירות ואף נקבע מקום ומועד לתחילת ביצועה.

לאחר ששקלתי בעניין, תוך שנתתי את דעתי לטיעוני הצדדים, לחומרת העבירות בהן הורשע הנאשם - בהקשר זה ראוי להזכיר את מדיניות הענישה הנהוגה כיום לגבי מי שעובר עבירה לפי סעיף 186 לחוק העונשין, לפיה העונש הראוי הינו, בדרך כלל, הטלת מאסר לריצוי מאחורי סורג ובריח אפילו על מי שעברו נקי וצח כשלג. כנ"ל גם לגבי העבירה של תקיפת שוטרים עת אלה ממלאים את תפקידם כחוק, עבירה שלגביה נקבע זה מכבר שהינה עבירה חמורה ביותר, הפוגעת באושיות שלטון החוק, וכי חובה על בתי המשפט להכביד ידו על מי שפוגעים בשוטרים ולהענישם בחומרה רבה תוך הטלת עונשי מאסר לריצוי בפועל - את עברו הפלילי, את העובדה שהרשעתו האחרונה בפלילים הינה משנת 1994 בגין עבירות שנעברו בשנת 1992 (הגם שבשנת 2004 הורשע בעבירות תעבורה חמורות בגינן הוטלו עליו 12 חודשי מאסר בפועל), העובדה שמאז עבר את העבירות בהן הורשע בפניי לא הסתבך הנאשם בפלילים, העובדה שהנאשם עצמו נחבל לא קלות באירוע נשוא כתב האישום והאמור בתסקיר של שירות המבחן, הגעתי למסקנה שאין מקום להימנע מהטלת עונש מאסר בפועל לריצוי בעבודות שירות. אי הטלת מאסר, ולו בעבודות שירות, עלול לשדר מסר לציבור לפיו מותר להסתובב עם סכין ברשות הרבים ומותר לתקוף שוטרים.

למעשה, אלמלא השיקולים לקולא הקיימים במקרה זה, שאותם פירטתי לעיל ואלמלא עשתה ב"כ המאשימה חסד עם הנאשם עת ביקשה להסתפק בהטלת עונש מאסר לריצוי בעבודות שירות, היה מקום להטיל על הנאשם מאסר ממושך לריצוי מאחורי סורג ובריח.

הגם שזה לא היה שיקול להטלת מאסר בעבודת שירות, הנני לציין שאיני מקבל את טענת הסניגור כי ריצוי מאסר בדרך זו, יגרום נזק לעסקיו של הנאשם. מאחר והוא מעסיק שכירים, יוכלו עסקיו להמשיך ולהתנהל, מה גם שהוא עצמו יוכל להמשיך בעבודת הניהול של עסקיו גם אם חלק מהיום יוקדש לביצוע עבודת השירות.

למניעת ספיקות, הנני להבהיר שלא ייחסתי משקל לקולא לחלוף הזמן, שכן כפי שהובהר לעיל רוב רובן של הדחיות, שגרמו להתארכות ההליכים, היו בעטיים של הנאשם ו/או סניגורו.

סיכומו של דבר, מוטל על הנאשם עונש כדלקמן:

*מאסר לתקופה של 6 חודשים, אותו ירצה הנאשם בעבודות שירות, שתבוצענה בתחנת משטרת עכו. מאחר והמועד לתחילת העבודות כפי שנקבע בחוו"ד הממונה הוא היום, יקבע הממונה על עבודות שירות מועד חדש לתחילת ביצוע עבודות השירות.

אני מורה לסנגורית לפנות עוד היום ולכל המאוחר ביום ראשון לממונה על עבודות שירות על מנת שיקבע מועד חדש לתחילת ריצוי עבודות השירות.