מ.י. לשכת תביעות גליל-משטרת ישראל נ' וילשינקר(עציר)

גזר דין

1.הנאשם שבפניי הורשע בביצוע עבירה לפי סעיף 186 (א) לחוק העונשין, תשל"ז – 1977 (להלן: "חוק העונשין"), לאחר שהודה כי בתאריך 12/11/06, בסמוך לשעה 20.20, החזיק סכין מחוץ לתחום ביתו, ברח' וולפסון בנהריה.

2.לאחר שהורשע ובטרם הטיעונים לעונש הופנה הנאשם, לבקשת הסניגור ובהסכמת ב"כ המאשימה, לשירות המבחן, לצורך קבלת תסקיר בעניינו. ראוי לציין שב"כ המאשימה טרחה לציין כי המלצות התסקיר לא תחייבנה את המאשימה.

3.בעקבות הפניית הנאשם לשירות המבחן ניתנו בעניינו מספר תסקירים, בתאריכים 4/5/08, 27/7/08, 22/10/08, 30/10/08 ותסקיר משלים מיום 06/07/09.

ראוי לציין שהתסקיר המשלים ניתן בעקבות החלטתי מיום 4/11/08, שניתנה לאחר שהצדדים טענו לעונש בישיבת יום 23/09/08.

4.בתסקיר המשלים המליצה קצינת המבחן להטיל על הנאשם צו מבחן למשך שנה ולהאריך מאסר על תנאי של 5 חודשים, התלוי ועומד נגד הנאשם בהתאם לגז"ד מיום 21/3/06 בת.פ. 1719/05 של בימ"ש השלום עכו.

5.בתאריך 8/9/09 גזרתי את דינו של הנאשם. בין היתר הטלתי עליו עונש מאסר בפועל לתקופה של 1 חודש והוריתי להפעיל את המאסר על תנאי התלוי ועומד נגדו לריצוי באופן מצטבר, תוך שהוריתי כי הנאשם ירצה את המאסר (סה"כ 6 חודשים) בעבודת שירות, בכפוף לחוות דעתו של הממונה על עבודות שירות (להלן: "הממונה"), זאת מהנימוקים שפורטו בגזר הדין.

בסופו של יום ולאחר שהממונה קבע בחוות דעתו מיום 19/10/09 כי הנאשם אינו כשיר, בשל מצבו הבריאותי, לרצות מאסר בעבודת שירות, הוריתי, בהחלטתי מיום 2/11/09, שהנאשם ירצה את המאסר שהוטל עליו מאחורי סורג ובריח.

6.על גזר הדין, לרבות החלטתי מיום 2/11/09, הגיש הנאשם ערעור. הערעור נדון במסגרת תיק ע"פ 26732-11-09.

ערכאת הערעור, בהחלטתה מיום 8/2/10, החליטה לקבל את הערעור ולבטל את גזר הדין. כן הורתה ערכאת הערעור לממונה לבדוק פעם נוספת את התאמתו או אי התאמתו של הנאשם לבצע עבודת שירות.

ראוי לציין שהחלטת ערכאת הערעור ניתנה לאחר שהצדדים הגיעו להסכמה ברוח ההחלטה. אני מרשה לעצמי לנחש שהסכמת הצדדים בעניין זה ניתנה בעקבות המלצת ערכאת הערעור.

7.בעקבות החלטת ערכאת הערעור זומן הנאשם לראיון נוסף אצל הממונה, שנערך ב- 3/5/10 וביום 4/5/10 ניתנה ע"י הממונה חוו"ד עדכנית, שגם בה נקבע כי הנאשם אינו כשיר, בשל מצבו הבריאותי, לרצות מאסר בעבודת שירות.

8.בישיבת יום 2/9/10 שבו הצדדים וטענו לעונש.

ב"כ המאשימה חזרה על הטיעונים שנטענו בישיבת יום 23/09/08 ועתרה להטיל על הנאשם עונש מאסר בפועל, מאסר על תנאי וקנס. כן עתרה להפעיל את המאסר על תנאי התלוי ועומד נגדו במצטבר.

הסניגור, לעומתה, ביקש להימנע מהטלת מאסר בפועל ולהסתפק בהטלת מאסר על תנאי, קנס וחתימה על התחייבות. את המאסר על תנאי התלוי ועומד נגד הנאשם ביקש להאריך. זאת לאור חלוף הזמן מאז בוצעה העבירה (קרוב ל- 4 שנים), הודאת הנאשם, השינוי הדרסטי שחל בחייו של הנאשם, העובדה שמאז ביצוע העבירה התנתק הנאשם לחלוטין מעולם הסמים והאמור בתסקירים של שירות המבחן.

9.אין זה סוד כי עמדתי באשר לעונש אותו ראוי להטיל על מי שמורשע בביצוע עבירה לפי סעיף 186 (א) לחוק העונשין הינה, כי בדרך כלל יש להטיל עונש הכולל רכיב של מאסר בפועל, לריצוי מאחורי סורג ובריח, אפילו כאשר מדובר בנאשם שעברו צח כשלג. זאת כדי למגר את תופעת הסכינאות שפשתה במקומותינו,תופעה שאלמלא הסתובבו ברשות הרבים אנשים, לרבות אנשים נורמטיביים, כשהם נושאים בכליהם סכין, היתה מצטמצמת משמעותית. אולם כמו לכל כלל, גם לכלל זה ישנם חריגים וכפי שציינתי בהחלטתי מיום 4/11/08 ובגזר הדין מיום 8/9/09, המקרה שבפניי נמנה על אותם מקרים חריגים.

סבורני שגם ערכאת הערעור וגם הפרקליטות, שהסכימה לקבלת הערעור ולהפנייה נוספת של הנאשם לממונה, לצורך מתן חוו"ד עדכנית, היו בדעה שבנסיבות המקרה שבפניי לא יהיה זה ראוי לשלוח את הנאשם אל מאחורי סורג ובריח. לכן תמוהה בעיניי עמדת המאשימה, כפי שבאה לידי ביטוי בטיעונים לעונש של ב"כ המאשימה.

ראוי לזכור שהנאשם נמצא בלתי כשיר לרצות מאסר בעבודת שירות בשל מחלתו ולא בשל נסיבות שיש לנאשם שליטה עליהן. בשליחתו לרצות מאסר מאחורי סורג ובריח, כפי שמבקשת ב"כ המאשימה, כאשר אני הבעתי את דעתי בגזר הדין מיום 8/9/09 שבנסיבות המקרה לא יהיה זה ראוי, יהיה משום הענשתו של הנאשם בגין מחלתו, המונעת ממנו, שלא באשמתו, לרצות מאסר בעבודת שירות. סבורני שהדעת אינה סובלת זאת.

10.כאמור, בישיבת יום 2/9/10 טענו הצדדים לעונש, לאחר שהתיק הוחזר אליי מערכאת הערעור. בסיום אותה ישיבה נקבע כי גזר הדין יינתן ביום 19/9/10.

בפתח ישיבת יום 19/09/10, בטרם הספקתי להקריא את גזר הדין שהכנתי, ביקשה ב"כ המאשימה לאמר מספר דברים, שלדעתה יש בהם כדי להשפיע על גזר הדין שאמור להינתן. לדבריה - ועל כך אין חולקין - בתאריך 10/09/10 נעצר הנאשם בחשד כי באותו יום תקף אב ובנו ופצע את הבן, תוך עשיית שימוש בסכין, ובשל כך אף הוגשו נגדו כתב אישום, בו מיוחס לו ביצוע עבירות לפי סעיפים 192, 380 ו- 334 + 335 (א)(1) לחוק העונשין, וכן בקשה למעצר עד תום ההליכים. לטענתה, זהו נתון שיש לקחת בחשבון בעת גזירת דינו של הנאשם בתיק שבפניי, זאת לאור העובדה ש"נתון זה עומד בסתירה מוחלטת למתואר בתסקיר שירות המבחן לפיו הנאשם שיקם את עצמו ולא נפתחו לו תיקים חדשים ממועד בביצוע העבירה (נשוא התיק שבפניי - מ.א) ועד היום".