מ.י. לשכת תביעות

גזר דין

ההליכים בתיק זה נפתחו נגד הנאשמת בתאריך 04.05.2006.

הם עומדים לפני סיום היום לאחר שהותלו בעבר פעמים אחדות.

רק מפאת רצון שלא להשחית עוד זמן נוסף, ולהביא בפרטים את כל לוח המועדים שנקבעו דיונים שבהם לא ניתן היה להתקדם רק מפאת אי התיצבותה של הנאשמת פעם אחר פעם לדיונים, לא אפרט בגזר דין זה את כל הפרטים הרלבנטיים. גם לא אציין את השחתת זמנו של שרות המבחן שלא לדבר גם על השחתת זמנה של התביעה, של הסנגוריה הציבורית מתוך זלזול מוחלט של הנאשמת בהליכים בתיק זה, בזמנו של בית המשפט, בכוחו האוכף של החוק.

לכן, הבקשה של הנאשמת כפי שנטענה אתמול מתוך טענות אישיות המלוות אותן הבעות פנים, מתחסדות ומיתממות, שליוו את הנאשמת כל אימת שהתיצבה לדיונים, נראית בעיני לא פחות מאשר המשך יחסה של הנאשמת כמי שעושה מן ההליך חוכא ואיטלולא.

לגופם של דברים, הנאשמת הורשעה על פי הודאתה, כי בתאריך 3.8.05 ביצעה עבירה של גניבה של תיק מתוך חנות וכן הודתה כי בתאריך 25.5.05 ביצעה עבירת גניבה של תיק ונסיון הונאה בכרטיס חיוב שהיה בו.

הנאשמת הופנתה אל שרות המבחן.

מגמת בית המשפט היתה להמשיך בקו שבא לידי ביטוי גם בגזר הדין שניתן על הנאשמת בת.פ. 1119/03 של בית משפט זה בו הצליחה הנאשמת לשכנע את בית המשפט שבחרה בדרך חיים נורמטיבית ועל כן הוטל עליה עונש מתון מאוד שכלל מאסר מותנה והתחייבות על סך 1,500 ₪ להימנע מן העבירות בהן הורשעה.

ביצוע עבירות בהן הורשעה הנאשמת כשנה בלבד לאחר אותו גזר דין, רק מעיד, כי לא היתה כוונת אמת מאחורי ההבטחה האמורה והנאשמת המשיכה בדרכים עבריניות בביצוע גניבות כפי שהורשעה.

ההסבר שניתן על ידי הנאשמת לאורך כל הדרך וגם בטיעוניו של ב"כ הנאשמת אתמול, הינו אותה התמכרות קשה שהנאשמת התמכרה לסמים וקשר עם גורמים או אנשים שליליים שבחברתם שהתה.

אין ספק שאדם שמכור לסמים עלול להיקלע למצבים של ביצוע עבירות, במיוחד עבירות רכוש, אך אני כופרת במחשבה שהציבור צריך להתייחס לטענה זו כנסיבה מקלה. כל אדם בר דעת יודע היום שמרגע שהוא נוגע בסמים, הוא הופך להיות נגוע בהם. צריכת סמים היא עבירה כשלעצמה ולא הבנתי, ולא נודע מדוע ביצוע עבירה אחת, מהווה נסיבה מקלה כשמבצע אותו אדם עבירה אחרת בגין העבירה הראשונה.

במיוחד הדברים אינם יכולים להתקבל כאשר הציבור מושיט יד מסייעת לאדם כזה, מקל בעונשו במקרה אחד, מוכן לשקול דרכי שיקום במקרה האחר, שולח את הנאשם על חשבון הציבור לנצל משאבים יקרים מכל יקר של שרות המבחן, שמשאביו דלים, העומס עליו עצום והוא נותן שרות מעולה לציבור. כאשר אדם כזה גם מזלזל ביד המושטת לו על ידי שרות המבחן, אינו משתף פעולה איתו, אינו מתייצב לפגישות, אינו ממלא אחר הדרישות, נעלם מדיוני בית המשפט ומסכל בפועל את קיום ההליכים נגדו, ברור לחלוטין שהטענה שהעבירות התבצעו על רקע התמכרות לסם, איננה יכולה לעמוד לו.

בה במידה נסיבות חדשות שמתרחשות במהלך השנים והן אישיות של הנאשם, כמו במקרה זה העובדה שהנאשמת ילדה בן במהלך התקופה שתיק זה תלוי ועומד, אינן יכולות להתגבר על האינטרס הציבורי החד משמעי שמטרתו להביא לידי ביטוי את כוחו של החוק לאכוף את עצמו, הן בהעמדה לדין של אדם העובר על החוק והן בקיום ההליכים באופן סביר מבלי שהנאשם, במיוחד שכבר איננה עומדת לו זכות החפות משהורשע בדינו, יסכל אותם.

למעשה, אין בפיה של הנאשמת כל טענת הגנה לעובדה שפגעה באזרחים תמימים שאת רכושם היא גנבה. כאמור, טענתה היחידה היתה שעשתה כן על רקע התמכרותה לסם.

כפי שציינתי לעיל, נגד הנאשמת תלוי ועומד מאסר מותנה שעמד בתוקפו בעת ביצוע שתי סדרות העבירות שהיא ביצעה. מכאן, שאין לבית המשפט שיקול דעת אלא להפעיל את המאסר המותנה.

לפיכך, עונש של הנאשמת בעצם מתחיל היום בצורך של הטלת מאסר של 60 יום שהיא הפעלה של מאסר מותנה חב הפעלה.

השאלה העומדת היא מהו העונש הנוסף שיש להטיל על הנאשמת בהתחשב בחומרת המעשים שהיא עשתה ובגינם הורשעה בהליך שלפני, כאשר כפי שציינה בצדק ב"כ המאשימה, חלוף הזמן איננו יכול לשמש שיקול להקלה בעונשה של הנאשמת.

רק מפאת הסיבה שיש לתבל את הדין תמיד, גם במידה של רחמים, לא אמצה עם הנאשמת את הדין ואולם, קולו של הציבור צריך להישמע בגזר דין זה.

אני דנה את הנאשם כדלקמן:

1.בגין העבירות בהן הורשעה בהליך שלפני למאסר 4 חדשים.