מ.י. לשכת התביעות - תחנת משטרת עכו נ' חוגיראת

החלטה

טענת הנאשם/המבקש לפיה "אין להשיב לאשמה", נדחית.

על מנת שבית המשפט יזכה נאשם בשלב הדיוני של תום פרשת –התביעה, על בית המשפט להיווכח שאין בראיות התביעה אפילו הוכחה לכאורה לאשמה המיוחסת לנאשם בכתב האישום, משמע – שאף אם יינתן לראיות התביעה מלוא האמון ויוענק להן מלוא המשקל הראייתי, לא יהיה בהן כדי לבסס את הרשעת הנאשם.

2.בשלב זה, אין בית המשפט שוקל שיקולי מהימנות או משקל, ואם הביאה התביעה ראיות בסיסיות, ואף ראיות דלות, להוכחת יסודותיה של העבירה נושא כתב האישום, לא יטה בית המשפט אוזן קשבת לטענת הנאשם כי אין להשיב לאשמה. (ראה: י. קדמי, על סדר הדין בפלילים, חלק שני, עמ' 1049-1055, עפ"י 732/76, מדינת ישראל נ' רפאל כחלון ואח', פ"ד לב(1)179).

הראיות שהציגה התביעה בענייננו, בהנחה שיינתן להן מלוא האמון והמשקל, יש בהן כדי להוות את אותה תשתית ראייתית לכאורית מספקת. ראיות אלה כוללות, בין היתר,את הודעת הנאשם(ת/5) בה הודה הנאשם כי עובר לנהיגה שתה 3 בירות מתוך שישיית הבירות שרכש בשפרעם, דו"ח הזמנה לדין שנרשם לנאשם (ת/4), בו צוין כי מפיו של הנאשם עלה ריח של אלכוהול,דו"ח הפעלת "ינשוף" (ת/3),דו"ח תוצאות בדיקת ינשוף (ת/2), אשר העלו כי בליטר אוויר נשוף של הנאשם נמצא אלכוהול בריכוז של 665 מיקרוגרם, דהיינו – כמות העולה על זו הקבועה בחוק, טופס בדיקת מאפיינים (ת/8), בו נרשם הליכה על הקו – "לא יציב", הופעה – "מרושלת", התנהגות – "רדומה", ריח אלכוהול מהפה - "יש".

ראיות אלה, בהנחה שיינתן להן מלוא האמון והמשקל, יהיה בהן כדי לבסס את הרשעת הנאשם בעבירה המיוחסת לו בכתב האישום – נהיגה בשכרות.

סיכומו של דבר הטענה "אין להשיב לאשמה" נדחית.

בקשתו הנוספת של הסניגור הינה לזמן את העד רפ"ק ג'אמל מרזוק, אני נעתר

לבקשה לעניין זימון עד זה ומורה למזכירות לזמן את העד לאחר שהנאשם יפקיד סך של 150 ₪ הוצאות עבור העד.

לעניין הזמנת המומחים אשר בדקו את מכשיר הינשוף מעת רכישת המכשיר במעבדה

במשטרה – הבקשה נדחית בהיותה לא רלוונטית.

מזכירות נא להמציא העתק מההחלטה לצדדים.

ניתנה היום, ט"ז תמוז תש"ע, 28 יוני 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: