מ.י. יחידת תביעות ש"י-שלוחת אריאל נ' עאזם בן עבד אלקאדר(עציר)

גזר דין

1.ביום 15.11.10 הורשע הנאשם בעבירה של מתן שוחד לפי ס' 291 + 290 לחוק העונשין, תשל"ז – 1977 – בנסיבות המפורטות בכתב האישום ובהכרעת הדין, ולפיהן בתקופה שבין 12/2003 ו- 1/2004, עבר הנאשם פעמים רבות במחסום 700 בין שטחי ישראל לרשות הפלסטינית, ובתקופה זו נתן שוחד לחייל צה"ל, שהינו עובד ציבור, בכך שפעל לתיקון בעיית חשמל ברכבו של החייל שהיה מפקד המחסום – וזאת ללא תמורה, באופן שרכב גרר הביא את הרכב לבית הנאשם, שלקח אותו לתיקון, הביאו למחסום, והשיבו לחייל.

2.בטיעוניה לעונש ציינה ב"כ המאשימה כי לנאשם הרשעות קודמות, ובעיקר הדגישה את הרשעתו האחרונה מביהמ"ש המחוזי בת.פ. (מחוזי ת"א) 40234/05 – בו נגזרו עליו, בין היתר, 13 שנות מאסר בגין עבירת הריגה, חבלה חמורה, קשירת קשר לעוון והסעה שלא כדין – בנסיבות המפורטות בהכרעת הדין שצרפה, וההחלטה בערעור (ע"פ 4089/07).

בהקשר זה ציינה, כי הגם שלכאורה מדובר בתיק שוחד "פשוט", ובארוע יחסית מינורי על פי כתב האישום והכרעת הדין, בו החייל שקיבל את השוחד אף נדון לעונש מקל יחסית – צריך לבחון את הדברים באופן רחב יותר – באשר הנאשם פעל בבחינת "שלח לחמך על פני המים", במטרה להכשיר את הקרקע למעשה חמור וזוועתי יותר.

כעולה מהכרעת הדין בתיק בו נדון למאסר - הנאשם הסיע מאות שב"חים, כאשר "קריירה" זו הסתיימה בהתאבדותו של מחבל מתאבד.

מעשיו של הנאשם, שבגינם נדון למאסר כה ממושך, התאפשרו, בין היתר, בגלל מעשים כגון אלה המיוחסים לו בכתב האישום שבכותרת – כאשר שיחד חיילים במחסום, וניתנו לו

הקלות באופן שהחיילים דקדקו איתו פחות, בדקו אותו פחות, ולעיתים אף ללא בדיקה ראויה.

התיק שבפנינו היה תלוי ועומד כנגד הנאשם עוד במהלך ההליך הקודם, אך הוא לא ביקש לצרפו לשם.

העבירה שבוצעה ע"י הנאשם בתיק הנוכחי נועדה להכשיר את המעשה הזוועתי מאוחר יותר, ועל כן כאשר קבע המחוקק עונש של 7 שנות מאסר בגין עבירת השוחד – ביקש לקעקע מקרים כגון זה שבפנינו.

המקרה שבפנינו מהווה נדבך בתמונה כוללת ורחבה יותר, שאפשרה בסופו של דבר להסיע מחבל שגרם לרציחתם של 5 אנשים ופציעתם של 30.

אין פסיקה בגין עבירת השוחד שתוכל להלום מקרה כגון המקרה שבפנינו, שכן זו עוסקת, רובה ככולה, בנושאים כגון מתן הקלות בקבלת היתרי בניה, רישיונות שניתנו שלא כחוק – באופן שאינו יכול לשקף את הזוועה שהנאשם גרם.

על ביהמ"ש לומר דברו באופן חד וברור - כי עבירת השוחד מסוכנת מאוד, על כי תחילתה בשוחד וסיומה – אף בהריגה.

סופו של דבר עתרה להשית על הנאשם עונש שלא יפחת מ- 3 שנות מאסר במצטבר לעונש אותו הוא מרצה, כנ"ל, ומע"ת מרתיע.

מאידך, טען ב"כ הנאשם כי כתב האישום בתיק הנוכחי הוגש לאחר שנגזר דינו של הנאשם בתיק הקודם, ולא ניתן היה לראות את התיק כמב"ד בעת הבקשה למעצר עד תום ההליכים שהוגשה בעניינו.

לטענת ב"כ הנאשם - לא יכולה המאשימה לעתור לעונש שלא יפחת מ- 3 שנים שכן הרף המקסימלי בגין העבירה בה הורשע הנאשם הינו 3.5 שנים (מחצית העונש שהיה קבוע – 7 שנים, טרם התיקון לחוק – נ.ב.).

מדובר בעבירה משנת 2003, והתביעה הגישה את כתב האישום רק בחלוף 4 שנים ללא כל הסבר.

העבירה בה הורשע הנאשם איננה ברף הגבוה של עבירות השוחד, מי שביקש את השוחד במקרה זה היה החייל, בעוד שהנאשם לא קיבל כל טובת הנאה מהחייל.

בביהמ"ש המחוזי הורשע הנאשם בעבירה של הריגה והסעת שב"ח. העבירה במקרה שם בוצעה בתקופה אחרת, ובמחסום אחר, והגם שהנאשם הורשע שם בביצוע העבירה בצוותא וביהמ"ש לא ערך אבחנה בין שני המבצעים – ציין בהכרעת הדין כי חלקו של האחר היה חמור יותר, באשר הוא זה שהסיע את המחבל מהשטחים לכוכב יאיר, ואילו הנאשם הסיעו מכוכב יאיר לטייבה, שם ירד במסעדה של אחיו, והנאשם לא ידע.

המחבל טען בפני הנאשם כי הוא פורץ לבתים וגונב מהם, והנאשם ביקש ממנו מצלמת וידאו, והגם שהתעורר חשד אצל הנאשם – זה הוסר, והוא אף זרק את תיקו של המחבל לתוך הרכב מבלי שחשב שיתכן ויתפוצץ בשל כך.

על ביהמ"ש לקחת בחשבון את החייל שהינו עובד ציבור, שהורשע בשתי עבירות של התנהגות בלתי הולמת. באותן נסיבות, והחוק קבע שדינו של עובד הציבור בעבירות שוחד הינו כפול מזה של נותן השוחד.