מ.י. יחידת תביעות ש"י-שלוחת אריאל נ' כהן ואח'

החלטה

המבקש הורשע ביום 28.4.2007 (על ידי כב' השופט ח' פדר) בביצוע עבירות של החזקת סם מסוכן לצריכה עצמית בלבד, הסגת גבול כדי לעבור עבירה, גניבה, הסגת גבול פלילית והפרעה לשוטר במילוי תפקידו. באותו יום נגזר דינו. על המבקש הושתו, בין היתר, עונשי מאסר שונים המסתכמים כדי 7 חודשים החל ביום מעצרו, וכן נפסל הוא מקבל או מהחזיק רישיון נהיגה למשך ארבעה חודשים "מיום סיום ריצוי עונשו".

המבקש טוען כי לא היה לו רישיון נהיגה ולכן לא הפקיד את רישיונו כנדרש. הוא מבקש לבטל לו את הפסילה (אף שהמבקש אינו מציין זאת במפורש, נראה כי ממש בימים אלה נפסל רישיונו), וזאת בדרך של קביעה שיפוטית מאוחרת לפיה יש למנות את תקופת הפסילה מיום שחרורו מהכלא – 10.8.2007.

המבקש צרף לבקשתו מסמך שמתיימר להוות "אישור ממשרד הרישוי". הלכה למעשה מדובר במסמך מיום 2.10.2013, שכל שנרשם בו הוא שלמבקש "אין רישיון נהיגה על פי בדיקה בקובץ נהגים" ו"יש להמציא אישור ביטול הפסילה".

המשיבה מתנגדת לבקשה, והדין עמה.

נאשם שנפסל מנהיגה חייב להמציא את רישיונו לבית המשפט מיד לאחר שנודע לו דבר הפסילה. נאשם שנפסל מנהיגה ואין בידו אותה עת רישיון להפקדה חייב להמציא לרשות תצהיר, ערוך לפי פקודת הראיות, לפיו אין בידו רישיון להצגה. לא עשה כן – תחול הוראת סעיף 42(ג) לפקודת התעבורה [נוסח חדש], תשל"ג-1973, לפיה בחישוב תקופת הפסילה לא תבוא במניין התקופה שחלפה עד מסירת הרישיון לרשות.

המבקש לא המציא לרשות, לא בזמן המתאים ולא כיום, תצהיר ערוך כדין לפיו לא היה בידו במועד הרלוונטי רישיון נהיגה להפקדה. המסמך של משרד הרישוי, שכל שנאמר בו הוא שלמבקש אין כיום רישיון נהיגה ויש להמציא לרשות אישור על ביטול הפסילה, ודאי אינו יכול להצדיק את מחדלו של המבקש.

מעבר לדרוש אעיר כי הגורם המתאים לדון בבקשות לחישוב פסילה, דוגמת זו שלפניי, אינו בית המשפט שגזר את העונש. לכאורה מדובר בעניין מינהלי טהור, ועל המזכיר הראשי של בית המשפט לענות בו [סעיף 7 לפסק הדין ברע"פ 4446/04 ביטון נ' מדינת ישראל, פורסם במאגר "נבו" (2005)].

לפיכך הבקשה נדחית.

ניתנה היום, א' כסלו תשע"ד, 04 נובמבר 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: