מ.י. יחידת תביעות ש"י-שלוחת אריאל נ' וייצמן(עציר)

גזר דין

1.הנאשם הורשע על פי הודייתו ב- 4 עבירות של ייצוא, יבוא, מסחר, אספקת סמים מסוכנים, בניגוד לסעיפים 13 ו- 19 א' לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש] התשל"ג – 1973.

2.העובדות אשר הקימו את ההרשעה הינן כי הנאשם, יליד אוקטובר 1989, מכר במספר הזדמנויות לסוכן משטרתי סמים, כאשר במועד ה- 3.9.09 מכר הנאשם פלטה של סם מסוכן מסוג חשיש במשקל של 86.22 גרם בתמורה ל- 1300 ₪.

ביום 9.9.09 ביצע הנאשם עסקה נוספת ומכר לסוכן המשטרתי 3 חתיכות סם מסוג חשיש במשקל כולל של 52.92 גרם בתמורה ל- 800 ₪.

באירוע נוסף ביום 16.9.09 מכר הנאשם שתי קוביות של סם מסוכן מסוג חשיש במשקל 40.86 גרם נטו בתמורה ל- 800 ₪ נוספים.

ביום 25.10.09 ביצע הנאשם עסקה נוספת במשקל של 678.20 גרם נטו חשיש ובתמורה ל- 4000 ₪, כאשר במהלך ספירת הכסף נתפס הנאשם על ידי שוטרים שהמתינו במקום.

3.שירות המבחן הגיש, טרם הרשעה, תסקיר בעניינו של הנאשם. תסקיר זה מפרט את הרישום הפלילי של הנאשם, הכולל עבירות של אלימות, עבירות סמים, עבירות רכוש ושבל"ר בגינן אף נדון לשתי תקופות מאסר בהיותו קטין.

עיון בתסקיר מלמד, כי הנאשם החל בגיל ההתבגרות להשתמש בסם מסוג קאנביס, לא התמיד בלימודיו ונפלט ממערכת החינוך, כאשר בתקופה הרלוונטית לכתב האישום השתמש בסם מסוג קאנביס באופן אינטנסיבי והתמכרותי.

בדיקות שתן שנערכו לנאשם בעת שהיה במעצר הצביעו על נקיון סמים.

שירות המבחן אף ציין, כי נסיונות טיפוליים בקהילה ומחוצה לה לא הועילו ושיתוף הפעולה של הנאשם עם גורמי הטיפול אופיין בחוסר התמדה ולפיכך, המליץ שירות המבחן כי ככל שיגזר על הנאשם עונש מאסר לתקופה ארוכה, הרי שבתקופה זה ישולב בהליך טיפולי לצורך גמילה מסמים.

4.ב"כ הצדדים טענו לענין הענישה הראויה בתיק זה, כאשר ב"כ המאשימה עותרת לעונש מאסר של 30 חודשים אשר אותם ירצה הנאשם מאחורי סורג ובריח, תוך שהיא מבקשת להפעיל את עונש המאסר אשר הוטל עליו בתיק בימ"ש לנוער (פתח-תקוה) 236/06.

עוד עתרה ב"כ המאשימה להטיל על הנאשם ענישה נילוות של קנס וכן פסילה בפועל ועל תנאי.

מאידך, הסניגור ביקש כי השיקול העיקרי אשר ינחה את בית המשפט בהליך זה יהיה הליך שיקומי ולא הליך אשר מטרתו הרחקת הנאשם מהחברה. על בית המשפט, לטעמו של הסניגור, נוכח גילו הצעיר של הנאשם ליתן יד לנאשם על מנת להצילו ולהעלותו על דרך המלך. בכח הנאשם ביקש להסתפק בתקופת מעצרו של הנאשם ולא להטיל עליו מאסר לתקופה ארוכה יותר.

5.הנאשם בחר מדעת ומרצון לעסוק בהפצתו של נגע הסמים הפוגע קשות בחברה הישראלית, וזאת עקב הרווח הקל הצפוי למי שעוסק בסחר בסמים. כמות הסם אשר נתפסה אצל הנאשם, בחזקתו, מלמדת כי הוא מכיר את מקורות הסם, יודע כיצד להגיע אליהם וככזה סכנתו לציבור גדולה שבעתיים.

6.אמנם הנאשם הודה בהזדמנות הראשונה, חסך מזמנו של בית המשפט ושיקול זה אני שוקל לקולא. אף ענין גילו של הנאשם לא נעלם מעיני – אך אין בכל אלה כדי להוות עילה להקל בעונשו של הנאשם, אשר נטל על עצמו את הסיכון חרף המאסר על תנאי בן 8 החודשים, אשר היה כחרב על צווארו והעדיף להתעלם מכך. לטעמי, אין לו לנאשם אלא להלין על עצמו עת הוא נקרא ליתן דין וחשבון על מעשיו.

7.נסיבות אישיות כמו סיכוי שיקום, חזרה למוטב – הם שיקולים אשר על בית המשפט לשקול ולהביא בחשבון. אך יחד עם זאת, כאשר הנאשם אינו נרתע מלהמשיך ולעבור על פקודת הסמים המסוכנים, הרי שהאינטרס הציבורי גובר הוא על האינטרסים האישיים של הנאשם.

8.התוצאה הינה שבמקרה דנן יש להרחיק את הנאשם לתקופה ארוכה מהציבור בבחינת הרחקת המזיק על מנת שלא יגרום נזק נוסף לחברה ובד בבד ממליץ אני בפני שירות בתי הסוהר, כי הנאשם ישולב בתכנית טיפולית מתאימה לגמילה מסמים.

9. אשר על כן, אני גוזר על הנאשם את העונשים הבאים:

א.בגין תיק זה – 24 חודשי מאסר.

אני מפעיל את עונש המאסר המותנה בן 8 החודשים מתיק בית משפט לנוער (פתח-תקווה) 236/06, במצטבר ובחופף כך שהנאשם ירצה סה"כ 27 חודשי מאסר מיום מעצרו – 26.10.09.