מ.י. יחידת תביעות ש"י-שלוחת אריאל נ' אזברגה

נוכחים:

ב"כ המאשימה עו"ד השילוני

ב"כ הנאשם עו"ד שוורצברג

הנאשם בעצמו

גזר דין

הנאשם הועמד לדין בעבירות של העלבת עובד ציבור, תקיפת שוטר בשעת מילוי תפקידו ואיומים. לאחר שמיעת עד התביעה המרכזי הגיעו הצדדים להסדר טיעון, בגדרו תוקן כתב האישום באופן ממשי, הנאשם הודה בעובדותיו, והורשע בעבירות של העלבת עובד ציבור, הפרעה לשוטר בשעת מילוי תפקידו ואיומים.

לפי עובדות כתב האישום המתוקן, ביום 3.9.09 עצרו שני שוטרים (שוטר ושוטרת) את הנאשם, עת נסע ברכבו, לבדיקה במחסום. לאחר בדיקה שוחרר הנאשם לדרכו, עד שנעצר שוב על ידי השוטרים אשר סברו כי כובעו של אחד מהם (השוטר כמאל) נותר בשגגה ברכב. הנאשם החל צועק כי הכובע אינו באחריותו ונופף בידיו, עד אשר אדם אחר נעצר במקום ואמר לשוטרים כי ראה כובע מונח בצד הדרך. בהמשך לאמור, כאשר נהג הנאשם ברכבו במקביל לרכב המשטרה, הניף הנאשם לעברם אצבע משולשת. השוטרים הורו לנאשם לעצור בצד, ובמהלך דין ודברים שהתפתח ביניהם לבינו אמר הנאשם לשוטרים שירצח אותם, יזיין את השוטרת והיא לא תלבש מדי משטרה לעולם, וכן הוא יודע היכן היא גרה ויפגוש אותה שם. הנאשם הניף ידיו לכל עבר, ותוך כדי כך פגע באפה של השוטרת והעיף את משקפיה לארץ. כאשר הרימה השוטרת את משקפיה והסתובבה להכניסם לניידת, נפגעה השוטרת בגבה מהנפות ידיו של הנאשם. בהמשך, בתחנת המשטרה באריאל, עלב הנאשם בשוטרת בכך שאמר לה ש"היא על הזין שלו" והוא יכניס את איבר מינו לגופה.

במסגרת הסכמה חלקית לעניין העונש עתרו הצדדים למאסר על-תנאי וקנס. הצדדים טענו אך ורק בכל הקשור בפיצוי לשוטרים.

אמת, מעשיו של הנאשם מכוערים וראויים לגינוי. מי שמבצע מעשים שכאלה כלפי נציגי שלטון החוק ראוי ברגיל לענישה מחמירה מזו לה עתרו הצדדים. אך מקרה זה הוא מקרה מיוחד.

המסגרת העונשית שהוצגה לי היא פרי של קשיים ראייתיים משמעותיים שנתגלו לאחר עדות השוטר, ויש בה כדי לשקף את העובדה כי הנאשם חש רדוף במהלך האירוע, על כך שנעצר לכתחילה על לא עוול בכפו, ולתחושתו שב ונעצר פעם נוספת ללא הצדקה. לנאשם עבר פלילי ישן שעיקרו בתחום הסמים, ואין לי ספק כי הביטויים שהגה במהלך האירוע נאמרו על ידו בסערת רגשות ומתוך חוסר שיקול דעת. האלימות שהפגין כלפי השוטרים לא הייתה מכוונת, ובהחלט יתכן שהאירוע הסלים והתפתח דווקא בשל התנהגות השוטרים.

במצב דברים זה החלטתי לקבל את הסדר הטיעון, ולאחר שהנאשם השיא תרומה בסך 500 ₪ לאגודת "אל-סם", הגעתי לכלל מסקנה כי ניתן לוותר במקרה מיוחד זה על פיצוי לטובת אנשי המשטרה. מרכז הכובד בענישה יהיה רכיב הקנס הכספי.

אני גוזר אפוא על הנאשם את העונשים הבאים:

א. קנס בסך 5,000 ₪ או 50 ימי מאסר תמורתו. הקנס ישתלם בעשרה תשלומים חודשיים ושווים בני 500 ₪ כל אחד, החל ביום 1.1.12.

ב. מאסר על-תנאי בן ארבעה חודשים, והתנאי הוא שבמשך שלוש שנים מהיום לא יעבור הנאשם עבירה בה הורשע.

המוצג ת/1 (מפתחות) יושב לנאשם.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי תוך 45 יום.

ניתן היום, ג' כסלו תשע"ב, 29 נובמבר 2011, בנוכחות הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: