מ.י. יחידת תביעות ש"י נ' מינצר ואח'

בפני

שופט יחזקאל ברקלי

הכרעת דין

האישום

1.הנאשמים אב ובנו שהיה קטין בזמן האירוע מואשמים בביצוע העבירות הבאות:

א.העלבת עובד ציבור עבירה לפי סעיף 288 לחוק העונשין תשל"ז - 1977 (להלן: "חוק העונשין").

ב.הפרעה לעובד ציבור עבירה לפי סעףי 288 א (1) לחוק העונשין.

ג.התפרעות עבירה לפי סעיף 152 לחוק העונשין.

2.ביום 9/1/09 בשעה 12:30 לערך הגיעו הנאשמים ביחד עם אחרים למקום שהוכרז כשטח צבאי סגור כדי להפגין (להלן: "השטח הסגור").

3.הנאשמים שהיו חלק מקבוצת מפגינים, צעקו לעבר חיילים שהיו במקום קריאות גנאי, אבנים הושלכו לעבר החיילים מקרב הפגינים.

4.הנאשמים סירבו לעזוב את המקום ושכבו על הקרקע. הנאשמים צייתו בשלב מאוחר יותר להוראות והתפנו לנקודת האיסוף.

5.באותן נסיבות עלבו הנאשמים בחיילים שהם עובדי ציבור הכל כמפורט בכתב האישום.

טענות הנאשמים

6.א.לא הוכח שהם הטילו אימה על הציבור כי לא הוכח שמלבדהמפגינים והשוטרים היה ציבור שניתן להטיל עליו אימה.

ב.לא הוכח קונקרטית שהנאשמים הפריעו לעובדי ציבור ויש לכלול אתעבירת ההפרעה לתוך עבירת ההעלבה.

ג.נאשם 1 לא התנגד וממילא לא הכשיל את מעצרו.

ד.יש סתירות בין עדי התביעה לגבי העלבת עובד הציבור.

ה.הדברים שנאמרו ע"י הנאשמים נופלים למסגרת חופש הביטוי ולא כלקללה, גידוף או אמירה פוגענית יש בה כדי להעליב עובד הציבור כנציגשלטון.

ו.נאשם 1 מסביר כי לא התכוון להעליב אלא רק לעורר את תשומת לב החיילים כי אינם נוהגים נכון כלפי המפגינים ולעודדם להפסיק את התנהגותם האלימה כלפי הפלסטינאים.

ז.היו פגמים רבים בהצגת הצו. הצו אינו ברור ודי בכך כדי לזכות את הנאשמים.