מ.י. יחידת תביעות ש"י נ' לוי

החלטה

הרקע

1.הצדדים הודיעו ביום 29/10/10 כי הגיעו להסדר טיעון בו הוסכם כדלקמן:

א.יצורף תיק נוסף.

ב.הנאשם יודה בעובדות שני כתבי האישום וייקבע שביצע את העבירות הבאות:

(1)הפרעה לשוטר בעת מילוי תפקידו עבירה לפי סעיף 275 לחוק העונשין תשל"ז - 1977 (להלן: "חוק העונשין").

(2)תקיפה עבירה לפי סעיף 379 לחוק העונשין.

(3)תקיפה הגורמת חבלה של ממש עבירה לפי סעיף 380 לחוק העונשין.

ג.יתבקש תסקיר של שירות המבחן שיבחן גם את שאלת ההרשעה (להלן: "התסקיר").

ד.הנאשם יפצה את המתלונן ב- 500 ₪.

2.היום מונח לפניי תסקיר מיום 22/5/11 הסוקר את חייו של הנאשם לרבות שירותו הצבאי ובסופו ממליץ לסיים את התיק ללא הרשעה ולהסתפק בשירות לתועלת הציבור בהיקף של 200 שעות.

טענות הצדדים:

3.המאשימה טוענת, כי מכיוון שאין הצבעה בתסקיר על נזק ממשי שייגרם כתוצאה מההרשעה, אין לסיים את התיק ללא הרשעה ומבקשת לכבד את העונשים כפי שהוצגו בהסדר הטיעון.

4.ההגנה מבקשת לסיים את התיק ללא הרשעה, כפי שממליץ שירות המבחן, מהנימוקים האלה:

א.מדובר באדם נורמטיבי שמעד.

ב.הנאשם לוקח אחריות ומביע חרטה. מדובר במקרה חד פעמי שאינו מתאים לאורח חייו.

ג.הרשעתו תגרום לו לנזק שלא יעמוד ביחס לחומרת המעשים כיוון שהוא רוצה להמשיך ולשרת בצבא קבע.

דיון

5.השיקולים להרשעה או לאי הרשעה אינם קבועים ואינם נוקשים, וטוב שכך הדבר. המחוקק התכוון ליתן בידי בית המשפט כלי נוסף לסיומו של אירוע פלילי, ומטבע הדברים כלי זה עשוי להקל עם נאשמים כאשר ההרשעה תגרום להחמרת יתר.

6.אין עוררין על הכלל האומר שבדרך כלל צריך המשפט הפלילי להסתיים בזיכוי או בהרשעה. הסמכות הנתונה לבית המשפט לסיים תיק ללא הרשעה יפה רק למקרים מיוחדים ויוצאי דופן. בעניין זה ראה ר"ע 432/85 רומנו נגד מדינת ישראל, תקדין עליון 85(ד) עמ' 737; ע"פ 2513/96 מדינת ישראל נ' שמש ואח' נ(3) פ"ד 682; וע"פ 2083/96 תמר כתב נגד מדינת ישראל (פ"ד נ"ב(3) 337). בתיקים אלה מונה בית המשפט העליון את השיקולים לסיומו של תיק בדרך החריגה המבוקשת.