מ.י. ו. מחוזית לתכנון ובניה - צפון נ' חיר

גזר דין - מתוקן

א.העובדות הצריכות לעניין:

1.ביום 12/12/06 הגישה המאשימה כתב אישום נגד הנאשם ובו שלושה אישומים:

האחד - אי קיום צו בית משפט לפי ס' 205 ו – 210 לחוק התכנון והבניה באשר לא ביצע צו הריסה שהיה עליו לבצע עד ליום 20/1/06 של מבנה בשטח 750 מ"ר, אשר שימשו כבית עסק שנבנה ללא היתר ובניגוד לייעוד החקלאי של חקלאי בלבד (צו ההריסה הוצא במסגרת גז"ד שניתן בת.פ. 4140/02 ביום 20/1/04. כב' השופט סאלח קבע כי צו ההריסה וצו איסור השימוש ייכנסו לתוקפם בתוך שנתיים ממועד הוצאתם. עוד הושתו על הנאשם קנס בגובה 60,000 ₪ וכן תשלום כפל אגרה בגובה 17,640 ₪. בערעור המדינה על גזה"ד בע"פ 1192/04 שונה גובה הקנס לסך 200,000 ₪, ונקבע כי צו איסור השימוש ייכנס לתוקפו בתוך 3 חודשים מיום ההחלטה בערעור. בערעור הנאשם לבית המשפט העליון ברע"פ 7321/04 נקבע כי הסכום שנפסק בהחלטת בית המשפט המחוזי יוותר על כנו, וכן ניתנה לנאשם דכאן שהות נוספת בת 3 חודשים לביצוע צו איסור השימוש – להלן: "ההרשעה הראשונה").

זאת ועוד: לא זו אף זו - הנאשם אף המשיך לעשות שימוש מסחרי במבנה בניגוד לצו איסור שימוש, והוסיף וביצע עבודות בניה נוספות במקום.

כמו כן נטען בכתב האישום כי הנאשם המשיך לעשות במקרקעין אף לאחר מתן גזה"ד שלעיל שימוש חורג לנגריה, למחסן למכירת עצים ולנות לאביזרים שונים.

השני – הפרת צו איסור שימוש והמשך שימוש – על אף שביום 1/12/04 ניתנה החלטה במסגרת רע"פ 7321/04 לפיה על הנאשם היה להפסיק כל שימוש ולסגור הנגריה נשוא הרע"פ עד ליום 1/3/05 לא ביצע הנאשם את המצווה עליו, אלא אף הוסיף וביצע עבודות בניה נוספות במקום.

השלישי – ביצוע עבודות בניה תוך הפרת צו איסור שימוש – הנאשם מואשם כי ביום 13/9/06 בצע תוספות מסוגים שונים בניה לנגריה.

2.ביום 7/10/07 הוגש ע"י המאשימה כתב אישום מתוקן כנגד הנאשם כשההבדל היחיד בינו לבין כתב האישום המקורי היה באישום השלישי אשר נטען לגביו כי בוצע בשנת 2003 ולא כפי שנכתב בכתב האישום המקורי.

3.בדיון שנערך בפני כב' השופט סאלח ביום 10/2/08 פסל עצמו כב' השופט סאלח מלדון בתיק בגלל היכרות קודמת עם הנאשם (דן בתיק קודם נגדו וכן מכירו מהיישוב בו מתגורר), ועל כן הוחלט כי התיק יועבר אלי.

4.בדיון שנערך בפני ביום 3/3/09 הוקרא כתב האישום לנאשם ובתשובתו לאישומים אמר כי אכן המבנה לא נהרס על ידו כמצווה עליו וכן לא ניתן לו כל היתר בניה, אך מנגד הוא הכחיש הטענה כי הוא ממשיך לעשות שימוש במבנה, וזאת החל מיום 17/3/08, תאריך אשר עד אליו ניתן לו אישור לעשות שימוש במבנה מטעם מנהל המחוז, שהוא יו"ר הועדה המחוזית. לדבריו, לפני כשנתיים – שלוש הגיש תכניות למאשימה, אך זו טרם החליטה מה יעלה בגורלן, ועקב התמהמהות זו של המאשימה ניתנו לו ההסכמות כנ"ל להישאר במקום ולא להרוס המבנה.

בהסכמת הצדדים הדיון נדחה לתזכורות במעמד הצדדים ליום 21/4/09 על מנת שעד אז ייוועדו הצדדים ויבדקו אם ניתן להגיע להסכמות ביניהם.

5.בדיון שנערך ביום 21/4/09 חזר בו הנאשם מכפירתו בעובדות כתב האישום, וזאת לאחר שב"כ המאשימה הודיעה כי הגיעה להסדר עם הנאשם לפיו יודה בעובדות כתב האישום המתוקן, ועל סמך הודאה זו יורשע.

ב"כ המאשימה ביקשה לתקן כתב האישום באופן בו בס' 3 1(ד) לכתב האישום ייכתב כי השטח הוא 103 מ"ר ולא 121 מ"ר. כמו כן בס' ה' לאחר המילה "חדר אוכל" תתווסף המילה "ושירותים", ס' ו' יימחק ובס' ז' השטח יתוקן כך שבמקום 630 מ"ר, יירשם 493 מ"ר.

ואכן לאחר התיקון, הוקרא כתב האישום המתוקן בשנית לנאשם, והאחרון הודה בעובדותיו.

על סמך הודאתו זו הורשע הנאשם בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום.

הדיון נדחה לשלב הטיעונים לעונש ליום 1/11/09.

6.בדיון שנערך ביום 1/11/09 נתבקשה בקשת דחייה ע"י הסנגור לזאת בין היתר על מנת לבצע השלמת הריסה עצמית של המבנה לאחר שחלק מהמבנה נשרף.

הבקשה נתקבלה, והדיון נדחה ליום 31/1/10.

7.בדיון שנערך ביום 31/1/10 טען הסנגור כי בעוד כשלושה חודשים עתיד הנאשם לקבל ההיתר המיוחל, ועל כן יש לדחות הדיון. כן ציין כי חלק מהמבנה נהרס, כפי שהתחייב לעשות בדיון הקודם.