מ.י. ו.מח.לתכנון ובניה צפון חיפה נ' חטיב ואח'

החלטה

לאחר עיון בבקשה להמרת מאסר חלף קנס בעבודות שירות ובתגובה, אני קובעת כי אין מקום בנסיבות העניין להמיר המאסר חלף קנס בעבודות שירות והכל מהטעמים שיפורטו להלן:

ביום 21.5.14 הגיש הנאשם בקשה להמרת מאסר חלף תשלום קנס בעבודות שירות. בבסיס הבקשה ביקש הנאשם להמיר מאסר חלף תשלום קנס בעבודות שירות נוכח נסיבות חייו, מצבו הכלכלי, מהות העבירה, שאינה, לטענתו, מהחמורות שבחוק העונשין ואישיותו כאדם נורמטיבי, ללא עבר פלילי, בעל מעורבות פוליטית, חברתית וציבורית והיותו קצין בצבא – סגן אלוף בדימוס. בבקשה סרק הנאשם הפסיקה הרלוונטית לעניין לרבות הלכת ג'עפרי וטען כי הוא עומד בכל הפרמטרים הקבועים בהלכת ג'עפרי ועל כן יש לקבוע כי ירצה את עונש המאסר חלף קנס בעבודות שירות.

המאשימה התנגדה לבקשה, כמפורט וכמנומק באופן יסודי בתגובתה בכתב מיום 15.6.16.

לא אחת נפסק ע"י בתי המשפט כי המאסר במקום קנס נושא אופי אכיפתי ועונשי. שילובו בין אמצעי הענישה נועד ליצור תמריץ לנאשם לשלם הקנס שהוטל עליו ולייעל בכך את הליך האכיפה של התשלום. הוא אף בעל אופי עונשי במובן זה שהוא משליך במישרין על גובה הקנס שהנאשם חויב לשלמו ומהווה תחליף ישיר לקנס זה (ר' ע"פ 5023/99 יוסף חכמי נ' מ"י, פ"ד נה(3) 406, 419-427).

בע"פ 1100/91 מ"י נ' מחמד עלי חן ג'עפרי, פ"ד מז(1) 418, עמ' 425-429, נפסק:

"ראוי הוא שמי שנגזר עונשו לקנס ובשל אי-תשלומו יש לאוסרו (כאשר המאסר הינו לתקופה של עד שישה חודשים -ב.ז), שאדם זה יוכל, במקרים ראויים, לרצות את מאסרו מחוץ לכותלי בית הסוהר בדרך של עבודות שירות".

ומצד שני: "ייתכן גם ייתכן שלעתים אין זה רצוי שהמאסר במקום קנס יבוצע בעבודות שירות...דווקא מאסר בפועל מאחורי סורג ובריח עשוי להיות לו "ערך מדרבן" לתשלום הקנס..."

מפרשת ג'עפרי עולה כי כאשר בית המשפט מפעיל סמכותו עליו להביא בחשבון שתי מגמות לגיטמיות אלה, שלעיתים הן נוגדות, תוך התחשבות בנסיבותיו המיוחדות של כל מקרה ומקרה, בהתחשב במהות העבירה ובנסיבותיה, באישיות הנאשם ונסיבותיו ובצורכי החברה והשעה.

במקרה דנן המדובר בעבירה שיש בצידה פן כלכלי מובהק, כפי שטענה ב"כ המאשימה ובצדק, ומכאן שיש חשיבות דווקא לענישה הכלכלית, המכוונת ישירות לכיסו של הנאשם ומטרתה להפוך את ההתנהלות העבריינית הנמשכת של הנאשם לבלתי משתלמת.

בהמרת קנס זה למאסר שירוצה בעבודות שירות, יהא משום הפיכת עונש הקנס ל"אות מתה". הפסיקה הרלוונטית מבהירה ומדגישה כי אופי העונש, סוגו ואופן תשלום הקנס הינו חלק בלתי נפרד ממארג הענישה. בקשה שלא לממש הרכיב הכספי, מעלה צל חשש כי פַּן הענישה יתמוסס, ולא זו הייתה כוונת בימ"ש זה וכוונת ביהמ"ש המחוזי אשר דן בעניין.

לפיכך, נוכח העובדה כי הענישה הכלכלית רוככה באופן כה ניכר, ברי כי אין מקום להמיר את הקנס המופחת, במאסר שירוצה בעבודות שירות, מה גם שלהלן יובאו טעמים נוספים לדחיית הבקשה.

במקרה דנן, עסקינן בעבירות שעניינן בנייה לא חוקית והפרת צווים בקשר לבנייה זו, עבירה הידועה כעבירה נפוצה שהפכה ל"מכת מדינה", ואין מקום לאפשר לנאשם שהורשע בגין ביצוע עבודות בנייה לא חוקית, בהיקף נרחב ולמטרת רווח כלכלי !, שלא לשלם את הקנס, ולהמיר את הקנס במאסר שירוצה בדרך של עבודות שירות. הנאשם ידע היטב משמעות מעשיו – מדובר באדם איש העולם הגדול, איש צבא, משכיל ומכובד. לכשביקש להפיק רווחים כעסק כלכלי מבניה בלתי חוקית – אין לעבור על כך באופן סלחני.

המדובר בבנייה שעניינה הפקת רווח מביצוע העבירה - הפעלת מתחם צמרים. הנאשם בבקשתו ציין מפורשות כי סבר כי השקעתו תניב לו הכנסות וכי עם קבלת גזר הדין של בית המשפט והפסקת הפעילות נגדעה הכנסה זו וכל השקעתו ירדה לטמיון. אין לנאשם אלא להלין על עצמו שעה שבנה ללא היתר וציפה לזרם הכנסות יפה מבנייה לא חוקית זו ועפ"י הפסיקה יש לאיין רווחים אלו. אדם המשקיע כסף רב, מאות אלפי שקלים, בבניית עסק צימרים מנוע מלעתור בפני ביהמ"ש מאוחר יותר ולהציג עצמו כעני ואביון, ובעל חובות כספיים. על הנאשם היה לצפות ולכלכל צעדיו מראש, כאשר ידע היטב שהבניה לא חוקית ושהסנקציה בגינה תהא כספית בשיעור משמעותי מאוד.

הנני רואה את התנהגות הנאשם כחמורה ביותר במדרג העבירות בתחום התכנון והבנייה, בשים לב להרשעתו, בין היתר, באי קיום צווי בית משפט, צווים המופרים על ידו מידי יום מאז שנת 2006.

עצם העובדה כי מאסר בפועל עומד מול עיניו של הנאשם-יהא בה משום "ערך מדרבן" לתשלום הקנס-שהוא העונש הכלכלי הראוי והמתאים בנסיבות העניין.

ענישת הנאשם מבחינה כלכלית עולה בקנה אחד עם תיקון 113 לחוק העונשין השתל"ז –1977, שהעלה על הנס את עקרון ההלימה דבר המתאים לעבירה כלכלית.

כאמור, כב' השופט אליקים בבית המשפט המחוזי הפחית באופן משמעותי את גובה הקנס במסגרת הערעור ב- 50,000 ₪. הנאשם לא הצביע בבקשתו דנא על שינוי מהותי ו/או הרעה משמעותית, או בכלל, במצבו הכלכלי, מאז פסה"ד של המחוזי.

יסתפק הנאשם בהפחתה הנ"ל – אשר מהווה הקלה כספית משמעותית לגביו.

לאור הנימוקים האמורים לעיל, צו השעה מחייב החמרה בדינם של נאשמים כדוגמת הנאשם, לרבות אי היעתרות לבקשתו.