מ.י. ו.מח.לתכנון ובניה מחוז דרום נ' פרץ ואח'

החלטה

בפניי בקשה, שהגיש המבקש, להארכת מועד לביצוע צו הריסה וצו הפסקת שימוש לגבי מבנים שנבנו ללא היתר, למשך שנה נוספת.

בהתאם לגזר הדין, נכנסו צווי ההריסה וצווי הפסקת השימוש לתוקפם ביום 12.7.2011.

הבקשה דנן הוגשה ביום 28.7.2011, וזאת באיחור משמעותי ביחס לדרישת תקנות התכנון והבניה (סדרי דין בבקשה לפי סעיף 207 לחוק), התשס"ט – 2008 [להלן: "התקנות"].

בתצהיר שצורף לבקשה, טוען המבקש כי לצורך הכשרת המבנים יש לבצע שינוי תב"ע של כל המושב (מושב מבטחים) וכי אין הדבר תלוי בו. לטענתו, הוא עוסק בהכנה של בקשות להיתר בניה אולם לא ניתן להגישן כל עוד לא שונתה התב"ע.

לתצהיר המבקש צורף מכתב האדריכל גדעון רפאלי [להלן: "האדריכל"], ממנו עולה כי הוא מטפל בהוצאות היתרי הבניה למבנים נשוא תיק זה אך לשם כך על המבקש להגיש תוכניות לשינוי תב"ע. כעולה ממכתב האדריכל הוגשה תוכנית לשינוי תב"ע, על ידי המבקש, וזאת בחודש פברואר 2009 אך הדיון בתוכנית זו תחל רק לאחר אישור התב"ע של המושב בכללותו.

כעולה ממכתב האדריכל, תוכנית זו [תב"ע המושב] נמצאת כיום בהליכי הפקדה אחרונים בוועדה המחוזית לתכנון ובניה אך טרם פורסמה ברשומות [המכתב מחודש מרץ 2011]. כעולה ממכתב האדריכל, התוכנית של המושב נמצאת בשלבי תכנון מזה 10 שנים שבמהלכן לא ניתן להסדיר תוכניות בניה מקומיות בשל העדרה של תוכנית מוסדרת.

המשיבה מתנגדת לבקשה. לטענתה, אין צפי קרוב להכשרת הבניה.

המבקש הגיש תשובה נוספת לתגובת המשיבה. לטענתו הוא הכין תוכנית בקשה להיתר אולם מינהל מקרקעי ישראל סירב לחתום עליהם כיוון שטען שאינו מטפל בבקשות שלגביהם מתנהלים הליכים משפטיים, ומניעה זו כבר אינה קיימת לאחר גזר הדין, ובכל מקרה לא מדובר בבקשות הנוגעות להליך שינוי התב"ע.

בחנתי את הבקשה וסבורני כי אין מקום להיענות לה.

כאמור, הבקשה הוגשה באיחור, ולא צורף לה תצהיר איש מקצוע כנדרש (צורף מכתב), ואף תגובת המשיבה לא צורפה לבקשה אלא נדרשה בלשב מאוחר יותר על ידי בית המשפט.

המבקש לא פירט מדוע הוגשה הבקשה באיחור, ובעניין זה הובהר למבקש, כבר במעמד גזר-הדין כי אם הוא מעוניין להגיש בקשה להארכת מועד עליו לעשות כן בתוך המועד הקבוע בתקנות.

די באי עמידה בתקנות כדי שלא להיזקק לבקשה.

מעבר לדרוש, אציין כי יש מקום לדחות את הבקשה גם לגופה:

מכתבו של האדריכל, אף שהוא מגלה טפח באשר לבעיות התכנוניות, עדיין אינו ערוך כתצהיר ואינו מפרט את לוח הזמנים להשלמת הליכי התכנון עד לקבלת היתר הבניה. במצב שכזה, בהעדר תשתית בפני בית המשפט לראות את האופק התכנוני, לא יכול בית המשפט להניח כי הכשרת הבניה צפויה בטווח הקרוב והנאה לעין.

אף אם נניח כי התב"ע של המושב תאושר מחר, עדיין אין כל וודאות שהליכי הרישוי בוועדה המקומית יהיו מיידיים ואף אין וודאות כי הוועדה המקומית תיעתר למלוא הבקשות. כאשר מדובר על צפי נראה לעין, על בית המשפט להתרשם כי הסיכוי לקבלת היתר בטווח הזמן הקרוב הוא סיכוי בדרגת ודאות קרובה. תשתית לכך לא הונחה לי במקרה דנן.

זאת ועוד: כעולה ממכתב האדריכל [שכאמור – אינו תצהיר], לאחר אישור התב"ע של המושב יחל הטיפול בתב"ע שהגיש המבקש ורק לאחר מכן, יוגשו הבקשות להיתר. מדובר בטווח זמנים לא מוגדר שסופו כלל לא ברור.

יש לזכור כי הכלל הוא שמבנה שנבנה ללא היתר יהרס על אתר. הדחייה של מועד ההריסה, הגם שנעשית באופן די שגרתי במסגרת גזרי הדין, אינה דרך המלך הקבועה בחוק.

הצורך של בית המשפט באופק התכנוני הוודאי נובע מהרצון לאזן מחד בין תכלית החוק שלא להותיר את המבנים הבלתי חוקיים על כנם, ומאידך – לאפשר בכל זאת הכשרת הבניה הבלתי חוקית על מנת שלא לגרום נזק לא מידתי לבעליו של המבנה. ואולם, על בית המשפט להיזהר שמא במתן ארכות רבות יהפך הוא כלי בידי עברייני הבניה להיות שותף בהפרת החוק.

האיזון המתבקש, במצב דברים שכזה, שהכשרת הבניה אינה וודאית ונראית רחוקה ביותר, אם בכלל, הוא דווקא הריסת המבנים. אם לאחר מכן יוסדרו היתרי הבניה, יוכל המבקש לשוב ולבנותם מחדש, הפעם כחוק.