מ.י. ו.מ.לתכנון ובניה שמעונים נ' כהן

החלטה

בפניי בקשה, מטעם הנאשם, לחזור בו מהודאתו ולמעשה לבטל הרשעתו מיום 19.10.10.

כנגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות לפי סעיפים 145(א) ו 204(א) ו- (ב) לחוק התכנון והבניה, התשכ"ה – 1965 [להלן: "החוק"].

בכתב האישום נטען כי בוצעו, ללא היתר בניה, עבודות ושימושים במקרקעין הידועים כמגרש 31 ביישוב בית הגדי, וזאת כדלקמן:

בניית מבנה בשטח של כ- 325 מ"ר הכולל אולם עם בריכת שחייה בשטח של כ- 72 מ"ר, שירותים, מטבחון, חדר אחסון, חדר כושר ומקלחון;

חדר מכונות בשטח של כ- 10 מ"ר;

קירות תומכים מבטון בגובה כ- 2 מ' ואורך של כ- 40 מ' כגדר היקפית.

נטען בכתב האישום, כי הנאשם הוא המחזיק במקרקעין והוא בעליהם של המקרקעין ועל כן הוא האחראי לביצוע העבודות והשימושים ללא היתר.

בדיון המענה, שנערך ביום 19.10.10 התייצב הנאשם ללא ייצוג, והשיב לכתב האישום. לאחר שהוסברו לנאשם זכויותיו, השיב כי הוא מודה באופן מלא בסעיף 1 לכתב האישום, דהיינו הוא מודה בזיהוי המקרקעין, ובכך שבוצעו העבודות הנ"ל ונעשו השימושים כמתואר לעיל.

הנאשם הודה כי ביום 20.5.08 הורה לו המפקח מטעם המאשימה להפסיק את הפעילות במבנים עד להוצאת היתר בניה ורישיון עסק, והודה שלא עשה כן.

הנאשם כפר בסעיף 3 לכתב האישום שצויין בו כי ביום 4.8.08 נעשתה אליו פניה נוספת על ידי המפקח מטעם המאשימה ואף ניתנה לו ארכה של חודשיים להגיש בקשה להקלה ולשימוש חורג.

הנאשם אישר את האמור בסעיף 4 לכתב האישום שעניינו הזמנתו למסירת גרסתו, אולם לא אישר את התאריך. הנאשם טען כי פעל ברגע שקיבל הודעת המפקח ואף שילם לוועדה המקומית ולמינהל מקרקעי ישראל וקיבל מכתב שעליו לתקן את התוכניות. הנאשם הודה כי הוא הבעלים והמחזיק במקרקעין וכי הוא האחראי על הבניה, כמו גם שאישר שהבניה בוצעה לפני כ- 3 שנים.

נוכח הודאתו של הנאשם, ומשלא מצאתי מאומה בכפירתו בסעיף 3 לכתב האישום [שאינו מעלה או גורע מהאישום], הרשעתי את הנאשם בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום.

כיוון שהמאשימה אישרה שהוגשה בקשה להיתר והסכימה לדחיית הטיעונים לעונש, על מנת לאפשר לנאשם להתייצב לשלב זה של ההליך בידיים נקיות, דחיתי את הטיעונים לעונש ליום 3.2.2011.

ביום 10.11.10 פנה הנאשם, באמצעות עו"ד אבני, בבקשה לחזור בו מהודיתו. לטענת הנאשם, העובדה שלא היה מיוצג פגעה בו וכי נתן תשובה ספונטנית כוללנית במענה לכתב האישום ולא נתן תשובה מפורטת.

לטענת הסנגור, הנאשם לא הבין משמעות הודיתו ועל כן קיים פגם בהודיה.

לגופו של האישום, טען הסנגור בבקשתו, כי אין זיהוי מספיק של המקרקעין, ועוד טען כי הבריכה משמשת את ביתו של הנאשם אשר הינה נכה בשיעור 100%.

על כן, כך טען הסנגור בבקשתו, כי הנאשם לא התכוון "לשים עצמו רשע" ולא התכוון להודות באחריותו לביצוע העבירות וכיום יש לו כוונה כנה ואמיתית להוכיח חפותו.

המאשימה, מתנגדת לבקשה ולטענתה מדובר ב"חזרה טקטית" שנועדה לסרבל ההליך שלא לצורך. לטענת המאשימה, הנאשם הבין את משמעות ההליך והודה מרצונו החופשי ושעל כן הודייתו הודאת אמת היא ואין לאפשר לו לחזור ממנה. אשר לנושא זיהוי המקרקעין, צירפה המאשימה לתשובתה את העתק הבקשה להיתר שהגיש הנאשם הנושאת זיהוי המקרקעין כ"מגרש 31".

דיון: