מ.י. ו.מ. לתכנון ובניה חבל אשר נ' אמיר אחמד

גזר דין

לנאשם יוחסו על פי כתב האישום המתוקן שהוגש ב – 22.7.08 ביצוע עבירות של בניה ללא היתר מקום בו נדרש היתר כדין ושימוש חורג במקרקעין ללא היתר, עבירות לפי סעיפים 145(א) בשילוב עם סעיף 204(א) ו – 208 לחוק התכנון והבניה תשכ"ה 1965 ובשילוב עם תקנה 1(1) לתקנות התכנון והבניה (עבודה ושימוש הטעונים היתר) תשכ"ז 1967. זאת לאחר שב – 18.10.07 נתגלו בכפר מזרעה בגוש 18138 חלקה 55 עבודות בניה בהיקף כולל של 120 מ"ר כתוספת למבנה מגורים ישן. נטען כי ייעוד המקרקעין לפי תוכנית מתאר מאושרת לכביש וכי הנאשם הוא זה אשר חייב היה להשיג היתר לעבודות ולשימוש ולא עשה כן.

משנמצא כי המאשימה הוכיחה את הטעון הוכחה כלפי הנאשם ככל שמתייחסים הדברים לעבודות הבניה ולא הוכיחה את הטעון הוכחה ככל שמתייחסים הדברים לעבירת השימוש, הורשע הנאשם בביצוע עבירה לפי סעיפים 145(א) בשילוב עם סעיף 204(א) ו – 208(א)(7) לחוק התכנון והבניה תשכ"ה 1965 וזוכה מן האשמה המיוחסת לו בסעיף 2 לכתב האישום – שימוש חורג במקרקעין ללא היתר.

המאשימה מבקשת להחמיר בעונשו של הנאשם בהתחשב בהיקף הבניה ומכיוון שההגנה אשר ביקש להציג התבררה כהגנת בדים.

בהתאם לכך מבקשת המאשימה להטיל על הנאשם עונש מאסר על תנאי, קנס כספי משמעותי, חתימה על התחייבות כספית להימנע מביצוע עבירות שבהן הורשע וכפל אגרות בניה. בנוסף לכך מבקשת המאשימה להורות לנאשם להרוס את תוספות הבניה אשר נבנו ללא היתר.

הנאשם חוזר ומציג את הנסיבות הקשות אשר יצרו מצב של אילוץ בבית מגורי אם הנאשם הקשישה שנאלצה להתמודד במשך תקופה ממושכת עם הצפות חוזרות ונשנות בתקופת החורף תוך גרימת נזק קשה ובלא יכולת לתקן את הטעון תיקון על דרך של קבלת היתר לתוספת בניה. הוצגו צילומים ומכתבים מטעם לשכת הרווחה בישוב על מנת להמחיש את המצב הקשה מנשוא אליו נקלעה המשפחה.

הוסיף והסביר ב"כ הנאשם כי מדובר בבניית שלד, אין בו שימוש כלשהו על ידי מי מבני המשפחה, הנאשם אינו מתגורר ואף לא התגורר באותה דירה וכל אשר עשה נועד לעצור את ההצפות בדירת המגורים הדלה והישנה של אמו הקשישה.

הנאשם הוסיף ופרט את קורותיה הקשות של המשפחה המורחבת ובנוסף לכך את נסיבותיו האישיות ומקורות הכנסתו הדלים. לטענתו מומנה תוספת הבניה בעזרת חברים, בני משפחה ומכרים טובי לב אשר נחלצו לסייע במצב שנוצר.

בנסיבות אלה מבקש הנאשם להקל בדינו.

ביקור במקום העלה כי בית המגורים העתיק שבו התגוררה אם הנאשם ואשר נראה בצילום המוצג ת/5 הינו למעשה חורבה שאינה ראויה למגורים ובפועל אין מתגוררים בה. בצילום העליון ב-ת/5 נראית תוספת הבניה מצד החזית הצפונית הגובלת בדרך אשר לגביה הסביר הנאשם כי שיפוצה והגבהת מפלסה גרמו להצפות חוזרות ונשנות במבנה המגורים הישן. מתברר כי לערך באותו "קו בניין" של תוספת הבנייה החדשה ובמורד הרחוב מבנים נוספים והדרך שופצה בהתחשב בקיומם של כל אותם מבנים לאורך הכביש. לא ברור מהו תוואי הדרך הסטטוטורית, אם קיימת כלל כזו.

בכל מקרה, הקשר שבין תוספת הבנייה לבין הצורך במניעת הצפות כתוצאה מהגבהת מפלס הכביש הנו רופף ביותר שכן תוספת הבנייה היא מסיבית הן מצד החזית הפונה לרחוב והן מכיוון מזרח שם נבנתה תוספת בנייה נרחבת הנראית במוצג ת/5 צילום תחתון, באופן שתוספת הבנייה "עוטפת" את המבנה הישן מן הצד הפונה אל הדרך ( צפון) ומן החזית המזרחית (מבנה הקשתות) . בעבר הייתה הכניסה אל המבנה הישן מצד הכביש ועתה הוכשרה כניסה מן החזית המזרחית (מבנה הקשתות) כאשר בחלל אשר נוצר בתוספת הבנייה של מבנה הקשתות משתמש האח כמקום אחסון לצרכי עסקיו במוצרי אלומיניום.תוספת הבנייה בצד הדרך משמשת כמסדרון המוביל כיום אל הכניסה המזרחית למבנה הישן.

תוספות הבנייה הנרחבות הן מצפון והן ממזרח עשויה לשמש תשתית לבנייה נוספת במפלס עליון ויש סימנים כי הוכשרה לכך על אף שבשלב זה הבנייה כולה במצב שלד. האם מתגוררת בחדר במבנה סמוך של בני משפחה. יוזכר כי במסגרת הכרעת הדין דחיתי את טענת הנאשם לפיה פעולות הבינוי הנרחבות נועדו למניעת הצפה במבנה הישן כתוצאה מהגבהת מפלס הכביש.

בקשת המאשימה לחייב את הנאשם להרוס את כל תוספות הבניה ללא יוצא מן כלל נשענת על הוראת סעיף 206 לחוק התכנון והבניה תשכ"ה 1965 שכותרתו "צו ביהמ"ש – חובה" והמורה כי:

"הורשע אדם על עבירה בבניין לפי סעיף 204 ובתחילת ההליכים נגדו לפי אותו סעיף טרם נסתיימה הקמתו של אותו בניין או שנסתיימה תוך 6 חודשים שלפני תחילת החודשים יתן ביהמ"ש צו כאמור בסעיף 205 זולת אם הראה הנשפט טעם משכנע מדוע לא יינתן הצו".

במקרה דנן הנאשם איננו מתגורר במקום ומערכת היחסים בינו לבין אחיו המשתמש בחלק מן הנכס בעייתית. אין לנאשם שליטה במקרקעין והוא חשוף בעניין זה לתגובותיהם של בני משפחה אחרים. הריסת המכלול כרוכה בעלויות ניכרות ו לבד מכך מדובר ביציקות מאסיביות אשר הריסתן מצריכה זהירות יתרה והדרכה של מומחים מחמת קרבתן לבניה עתיקה. יתכן כי זו הסיבה לכך שהמאשימה לא ביקשה לאפשר ביצוע הריסה ע"י מי מטעמה כפי שרשאית היתה לבקש בהסתמך על הוראת סעיף 205 (1) לחוק. אף יש להביא בחשבון כי הצד הפונה לחזית מועד להצפות עקב הגבהת מפלס הכביש ביוזמת המועצה גם אם לא היה צורך אלא בפעולות בנייה מצומצמות לפתרון בעייה זו.

לאחר ששקלתי מכלול הנסיבות והנתונים הנ"ל אני גוזר על הנאשם העונשים כדלקמן:

קנס כספי בסך 48000 ₪ או 5 חדשי מאסר תמורתו. הקנס ישולם ב- 24 תשלומים שווים ורצופים הראשון לא יאוחר מיום 10.8.10 והשאר עד ל-10 בכל חודש עוקב. אם אחד מן התשלומים לא ישולם תעמוד כל היתרה לפירעון מיידי.

אני מחייב הנאשם לחתום על התחייבות כספית בסך 50000 ₪ להמנע מביצוע עבירה שבה הורשע למשך שנתיים. אם לא יחתום יאסר למשך 45 ימים או עד שיחתום לפי המוקדם.

אני מורה לנאשם להרוס ולאטום חלקים מתוספות הבנייה כדלקמן:

לגבי תוספת הבנייה בחזית המזרחית - על הנאשם להרוס בתוך 9 חדשים תקרת הרחבה היצוקה בחזית המזרחית (רחבת הקשתות). הריסת תקרת הרחבה תעשה על פי תוכנית אשר תוצג בפני המאשימה ותאושר על ידה.