מ"י 6233-06-15 מדינת ישראל נ' שיך אלעיד

בפניי בקשה לפיצוי בגין מעצר שווא, בהתאם להוראות סעיף 38(א) בחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), תשנ"ו – 1996 [להלן: "חוק המעצרים"]. הבקשה הוגשה על ידי המבקש בתיק המעצר וכנלווית לתיק המעצר.

רקע הדברים והמעצר

בתאריך 2.6.2015 בסמוך לשעה 17:25 התלוננה המתלוננת במשטרת באר שבע בגין פריצה לרכבה וגניבה של כסף מזומן ורכוש שונה השייכים לה מתוך הרכב. את הפריצה לרכב ומחסור הרכוש והכסף המזומן גילתה המתלוננת קודם לכן באותו היום בשעה 14:30.

המתלוננת מסרה בתלונתה כי כשגילתה את דבר הפריצה מיד פנתה לצפות במצלמות האבטחה של חברת "אלדן" הסמוכה וזיהתה במצלמות את המבקש כמי שפרץ לרכבה. המתלוננת ביססה חשד זה על היכרות קודמת שיש לה עם המתלונן, על רקע עבודה משותפת מזה תקופה של חצי שנה במפעל מע"ש בבאר-שבע.

בעקבות תלונה זו נעצר המבקש עוד באותו יום בשעה 18:35. בחקירתו הציגו לו החוקרים את הסרטון ממצלמות האבטחה המתעד את האירוע. המבקש הכחיש את החשדות נגדו וכשצפה בסרטון טען שמדובר באדם אחר שהוא מכירו, בשם נסאר אבו כף [להלן: "האחר"]. בסיומה של חקירתו נערך למבקש שימוע בפני הקצין הממונה בתחנה ולאחר מכן (בשעה 22:30) הורה הקצין הממונה לעצרו בעילות מעצר של שיבוש הליכי חקירה וסיכון בטחון הציבור. למחרת הובא לבית המשפט המבקש כשהיחידה החוקרת מבקשת לעצרו למשך 6 ימים לשם המשך החקירה.

בעת הדיון בבקשת המעצר בבית המשפט אישר טוען המעצרים שלא נערך מסדר זיהוי כיוון שממילא קיימת היכרות מוקדמת בינו לבין המתלוננת, שלדבריה זיהתה אותו במצלמות האבטחה וטען עוד שיש לבצע מספר פעולות שלא ניתן לבצען כשהחשוד משוחרר.

במהלך הדיון בבקשה, צפה ובחן בית המשפט בסרטון שהציג לו נציג המשטרה וקבע כי –

" ... ניתן לומר בשלב זה כי אין אפשרות לבצע זיהוי וודאי ואף לא זיהוי רחוק מוודאות, של הדמות אשר לכאורה נראית כניגשת אל הרכב שנטען שהוא הרכב של המתלוננת. ככל שהזיהוי מתבסס על סרט אבטחה זה, הרי שיש לקבוע משכך כי מדובר בחשד סביר מינורי במיוחד ... משכך, הגעתי למסקנה כי בהעדר מסוכנות כה חמורה ובהתחשב בפעולות החקירה המבוקשות, ניתן לשחרר את המשיב בתנאים ... ".

בית המשפט שחרר את המבקש בתנאים מגבילים אך נעתר לבקשת נציג המשטרה ועיכב ביצוע החלטתו וזאת עד ליום 4.6.2015 בשעה 11:00, לשם הגשת ערר.

בשלב זה נלקח המבקש למתקן המעצר והמשטרה המשיכה בפעולות החקירה. כפי העולה מתיק החקירה, ביום 3.6.2015 המשטרה חקרה גם את האחר (שזוהה בסרטון על ידי המבקש), וזה הכחיש את החשדות נגדו. עוד באותו היום נערך עימות בין האחר לבין המבקש, אולם בשלב זה הכחיש המבקש שקודם לכן זיהה את האחר (המוכר לו מעבודה משותפת במע"ש) בסרטון כמי שפרץ לרכב.

ביום 4.6.2015 הוגש ערר על החלטת השחרור [עמ"י 9425-06-15], אולם בית המשפט המחוזי לא מצא מקום להתערב בהחלטת בית משפט השלום ודחה את הערר, וזאת נוכח הבעייתיות המובנית ביכולת הזיהוי על פי דיסק האבטחה ובשים לב גם לכך שניתן להשלים את פעולות החקירה הנותרות בלא שהמבקש יהיה נתון במעצר. עוד התייחס בית המשפט לכך שהערר הוגש בסמוך לסיום שעת העיכוב ובאופן שעניינו של המבקש מתברר כשעה לאחר שהיה אמור להיות משוחרר ממעצרו.