מ"י 48155-01-15 מדינת ישראל נ' כהן

ביום 22.1.15, בהסכמת הצדדים, ניתן צו איסור פרסום הנוגע לשמה של המשיבה ושל בית העסק וכל פרט מזהה של מי מהם, ללא הגבלת זמן.

המבקשת הגישה ביום 26.3.15 בקשה לבטל את צו איסור הפרסום שניתן בהסכמה בטענה לשינוי נסיבות. המבקשת טוענת כי מיום שניתן הצו חלפו כחודשיים ימים, נחקרו כל המעורבים בבקשה והחקירה ברובה הסתיימה, והסכמתה לאיסור הפרסום אינה עומדת עוד.

המשיבה התנגדה לביטול הצו בטענה כללית, ללא פרוט, כי פרסום פרטי בית העסק נשוא החקירה יפגע בפרנסתה.

בהתאם להוראות סעיף 3 לחוק יסוד: השפיטה וסעיף 68(א) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984, הכלל הנו כי דיוני בית המשפט מתקיימים בפומבי. לפי סעיף 70(ה1) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], תשמ"ד-1984, בית משפט רשאי לאסור פרסום שמו של חשוד שטרם הוגש נגדו כתב אישום או פרט אחר מפרטי החקירה, אם ראה כי הדבר עלול לגרום לחשוד נזק חמור ובית המשפט סבר כי יש להעדיף את מניעת הנזק על פני הענין הציבורי שבפרסום.

על פי ההלכה הפסוקה, בשל המשקל הנכבד שניתן לעיקרון פומביות הדיון, את החריגים לכלל זה יש לפרש על דרך הצמצום, וזאת למרות שפרסום זהותו של חשוד עלול להסב לו פגיעה בכל תחום מתחומי חייו (ע"פ 2137/14 הוצאת עיתון הארץ נ' מ"י (פרסום בנבו)).

בהתאם לכך, נפסק כי על מנת שבית המשפט ישתכנע שמוצדק לחרוג מכלל פומביות הדיון על החשוד להראות שאם הפרסום יותר עלול להיגרם לו במידה קרובה של וודאות נזק המתאפיין בחומרה מיוחדת, החורג מהפגיעה הטבעית העלולה להיגרם לכל אדם בעקבות פתיחת חקירה פלילית נגדו (רע"פ 7276/13 פינטו נ' מ"י (פורסם בנבו)).

עוד קבעה ההלכה כי היכן שיש הצדקה לאיסור פרסום הכלל הוא שיש להסתפק באיסור פרסום שם החשוד ופרטים מזהים שלו ואין לאסור פרסום של מלוא פרטי הפרשה. על החשוד המבקש למנוע פרסום פרטים נוספים מוטל להראות מספר דברים נוספים (ע"פ 8225/12 פלונית נ' פלוני (פורסם בנבו)):

• שבנסיבות שלו קיים חשש מעשי שהצו יופר;

• שהפרסום יגרום לזיהויו;

• שהזיהוי יגרום לו נזק חמור;