מ"י 46480-07-16 מדינת ישראל נ' ש'

בפני בקשה להורות על צו איסור פרסום שמו של החשוד.

נציג המדינה מתנגד להוצאת הצו.

ברקע, חקירה כנגד המבקש בחשד לביצוע עבירות מין במספר מטופלות לאורך תקופה.

מחומר הראיות שהוצג בפני במסגרת הבקשה להארכת מעצרו של המשיב, שהתבררה בפני היום, קבעתי כי קיים חשד סביר ביחס לעברות המיוחסות לנאשם.

בהתחשב בעוצמת הראיות העולה מהמסמכים שסומנו 1-8, ובאיזון שבין עוצמת העבירות לאינטרס הציבורי, הכף נוטה באופן ברור למסקנה, כי האינטרס הציבורי שלא למנוע פרסום, גובר על זכותו של החשוד.

מאחר ומדובר במספר מתלוננות, יש בסיס להערכת המדינה כי חשיפת הפרשה תוביל לתלונות נוספות.

ולעניין זה ראו ברע"פ 4755/15 עזרא שינברג נ' מדינת ישראל, (מיום 16.7.2015) בפסקה 8:

"בהתייחס לנזק החמור הנטען, אשר עלול להיגרם למבקש מן הפרסום, לא מצאתי כי יש בנזק זה, לרבות במצבו הבריאותי והאישי של המבקש, כדי להטות את הכף לעבר מניעת פרסום שמו.

הנזקים עליהם מצביע המבקש, אינם שונים מנזקיו של כל אדם הנתון בחקירה פלילית בגין חשד לביצוע מעשים חמורים, כדוגמת אלו בהם נחשד המבקש, ואין נפקא מינה לעובדה שהמבקש הינו אדם מוכּר,

אשר זהותו ידועה בקרב בני קהילתו. מעבר לזאת, המבקש לא תמך את בקשתו באישורים רפואיים קונקרטיים המעידים על כי חשיפת שמו עלולה להחמיר את מצבו הבריאותי.

אשר לאינטרס הציבורי הגלום בחשיפת שמו של המבקש, אין צורך להכביר מילים על חשיבות הדבר. מעבר לאפשרות, כי חשיפת שמו של חשוד בעבירות מין עשויה לתמרץ מתלוננות נוספות,