מ"י 38088-02-15 משטרת מרחב חוף / מטה מרחב חוף - חיפה נ' קורידו

בבקשה המונחת בפני עותר המבקש לקבלת פיצוי בגין מעצר שווא – מכוח סעיף 38(א) לחוק המעצרים (להלן: "החוק").

הליך בקשת המעצר לצורך חקירה התקיים בפני (להלן: "הליך המעצר").

המבקש נחשד בביצוע עבירה שעניינה הפרת הוראה חוקית וכן בביצוע עבירות שעניינן היזק לרכוש והעלבה.

אשר לעבירות ההיזק וההעלבה – אלה אינן מקימות עילת מעצר ובוודאי שאינן מקימות צורך חקירתי המחייב משמורת (העדים – שוטרים בתחנה).

אשר להפרת הוראה – במעמד הליך המעצר בפני בחנתי את תוכן ההוראה החוקית, מיום 5.2.15, וכן את רכיבי ההפרה הנטענים. מצאתי כי נכון לאותה עת, המבקש לא הפר כל רכיב של ההוראה החוקית הרלבנטית. כניסה אחרונה לאינטרנט התבצעה ביום 2.2.15, דהיינו – לפני הוצאת "ההוראה החוקית" ובעניין קבלת הזריקות – לא היתה כל הוראה ולא יכולה היתה להיות הוראה כזו. בנסיבות אלה – לא התקיים חשד סביר.

למיטב הבנתי – ניתן היה להגיע על נקלה למסקנה זו, אילו דאגה המשיבה לבחון, בשקידה סבירה ובמידת הזהירות הראויה, את תוכנה ואת גבולותיה של ההוראה החוקית, למול ההתנהגות המפרה לכאורה שיוחסה למבקש. במידה והמשיבה היתה נוהגת כך – היתה נוכחת על אתר, עוד בשלב העיכוב, כי לא התגבש חשד סביר לביצוע עבירה שעניינה הפרת הוראה.

בנסיבות אלה – המבקש לא היה נעצר ולא היה מובא לביהמ"ש שלא לצורך.

הליך המעצר הינו הליך חריף ויש לנהוג זהירות בהפעלתו, כולל בדיקה מוקפדת של העובדות הרלבנטיות של יסודות העבירות, מידת החשד (אם בכלל), עילות המעצר (אם בכלל) והצורך החקירתי במשמורת. במקרה זה, כפי הנראה, הקצין הממונה לא נהג בזהירות המתבקשת. הפועל היוצא הוא כי המבקש נעצר לשווא ואף התבקשה הארכת מעצרו בביהמ"ש.