מ.ויז'ן בע"מ נ' VISION CIBA

פסק דין

לפני בקשת הנתבעת (התובעת בתיק המאוחד – ת"א 1405/08), לדחיית התביעה בת"א 2277/08 על הסף מחמת התיישנות (להלן: התביעה).

התובעת, מ. ויז'ן בע"מ (הנתבעת בתיק המאוחד - ת"א 1405/08) (להלן: התובעת) הינה חברה פרטית אשר החל משנת 1997 ועד לסוף שנת 2004 שימשה כמשווקת של מוצרי אופטיקה המיוצרים על ידי הנתבעת (התובעת בת"א 1405/08), החברה השוויצרית CIBA VISION(להלן: CIBA), בישראל ובשטחי הרשות הפלשתינאית.

ההתקשרות בין הצדדים הוסדרה באמצעות הסכמים אשר תוקפם הוארך מפעם לפעם. ההסכם האחרון נחתם בין הצדדים ביום 1.3.02 (להלן: ההסכם – נספח א' לכתב התביעה), וסוכם במסגרתו כי תוקפו יחול עד ליום 31.12.05. בסעיף 2 להסכם הוסדר נושא הבלעדיות של התובעת בשיווק המוצרים בשטחי ישראל והרשות הפלשתינאית, כדלקמן:

“Subject to the terms and conditions of this Agreement, CIBA VISION grants to Distributor the exclusive, nontransferable right to purchase, distribute and resell the Products within the Territory”.

התובעת טוענת כי ההסכם הופסק על ידה קודם למועד תום החוזה, לאור הפרות חוזרות של תנאי הבלעדיות בהסכם על ידי CIBA, אשר אפשרה או לא מנעה יבוא מקביל של מוצריה לישראל החל משנת 2000. CIBA טוענת מצידה כי עמדה בתנאי ההסכם שכן היא לא מכרה את מוצריה לסוכן כלשהו בישראל, וככל שהיה יבוא מקביל מצרפת של מוצריה, הרי שהדבר נעשה בהתאם לחוקי מדינת ישראל והאיחוד האירופאי. מכל מקום, טוענת CIBA כי בעת חתימת ההסכם האחרון בשנת 2002, היה ידוע לתובעת היטב על קיומו של היבוא המקביל. בתביעה בת"א 1405/08 תובעת CIBA ממנהל התובעת ובעל המניות היחיד בה, חובות בגין מוצרים שלטענתה הוזמנו במהלך שלושת החודשים האחרונים של שנת 2004, סופקו לתובעת, ותמורתם לא שולמה.

טענת ההתיישנות הועלתה על ידי CIBA בכתב ההגנה. הטענה היא כדלקמן (עמ' 2 לכתב ההגנה): "עילת התביעה שקמה לכאורה לתובעת, לטענתה, הורתה ולידתה בשלהי שנת 2000 – כפי שנטען על ידי התובעת עצמה בסעיף 2.7 לכתב התביעה". בסעיף 2.7 לכתב התביעה טוענת התובעת כי בסוף שנת 2000 נתברר לה כי מוצריה של CIBA משווקים בישראל על ידי צד ג' כלשהו.

כתב התביעה מייחס ל-CIBA חוסר תום לב בקיום ההסכם, הפרת הסכם, גזל, רשלנות ועשיית עושר שלא במשפט, החל משנת 2000. לעניין ההתיישנות, אין חולק כי עילות התביעה נולדו בשנת 2000. ואולם, לטענת התובעת ההפרות נמשכו עד לשנת 2004, ורק ממועד זה יש למנות את תקופת ההתיישנות.

1. תקופת ההתישנות

סעיף 6 לחוק ההתיישנות, תשי"ח-1958 (להלן: חוק ההתיישנות) קובע כי: "תקופת ההתיישנות מתחילה ביום שבו נולדה עילת התובענה". התביעה שלפנינו כוללת עילת תביעה חוזית, עילת תביעה נזיקית ועילה לפי דיני עשיית עושר ולא במשפט. מערכת היחסים בין הצדדים הינה מערכת יחסים חוזית ועילת התביעה המרכזית היא העילה החוזית. יתר העילות הן נלוות ומשניות לה, שכן הטענה בכתב התביעה היא שעוולת הגזל וההתעשרות שלא כדין התקיימו לכאורה כתוצאה ועקב הפרת ההסכם בין הצדדים.

א. עילת התביעה החוזית

עילת התביעה החוזית נוצרת ביום הפרת ההסכם (ע"א 508/64 עבאס עבד-אללה נ' האפוטרופוס לנכסי נפקדים, פ"ד יט(4) 427 (1965); ע"א 161/73 ארדה בע"מ נ' סמסונוב, פ"ד כח(2) 228 (1974)). בענייננו המחלוקת היא לא רק על מועד ההפרה, שכן התובעת טוענת כי מדובר בהפרה חוזרת ונשנית, אלא גם בשאלה האם בכלל הופר ההסכם.

כיווון שענייננו הוא בבקשה לדחיה על הסף, לא אכריע, בשלב זה כמובן, האם קיימת עילת תביעה. אולם, הראיות לעניין עילת התביעה משליכות גם לעניין ההתישנות. אין מחלוקת כי ההתקשרות בין הצדדים נמשכה עד לסוף שנת 2004, על אף שהתובעת גילתה את ההפרה לכאורה של ההסכם, לטענתה היא, כבר בשנת 2000. לא זו אף זו, התובעת חתמה על הסכם התקשרות נוסף בשנת 2002, כשנתיים לאחר שנודע לה על ההפרה לכאורה. ההפרה הנטענת היא יבוא מקביל. המסמכים שצורפו לכתב התביעה להוכחת ההפרה, מוכיחים לכל היותר התקיימותו של יבוא מקביל וניסיונות של התובעת להפסיקו. כך, תעודות המשלוח של החברה המתחרה (נספח ג' לכתב התביעה); מכתב התובעת ל-CIBA במסגרתו היא מודיעה על היבוא המקביל (נספח ד' לכתב התביעה); מודעות פרסומת למוצרים שפרסם היבואן המקביל (נספח ז' לכתב התביעה). עובדות אלו אינן במחלוקת. המסמכים אינם מוכיחים כי היבוא המקביל משמעותו הפרה של ההסכם, ואין בהם גם הודאה כלשהי של CIBA כי יש ביבוא המקביל כדי הפרה של ההסכם.

יתר על כן, התובעת במכתבה לנתבעת מיום 14.12.2000 (נספח ד' לכתב התביעה) – מועד גילוי ההפרה לכאורה – מביעה את חוסר שביעות רצונה ואת חששה מקיומו של יבוא המקביל, אך כלל לא טוענת כלפי התובעת כי הפרה את ההסכם. להלן חלקים עיקריים מהמכתב:

“Recently, our sales reps discovered that a company by the name of Seemax TMR Ltd. (an Israel company) has started to sell large volumes of CV & WJ products…

When we checked this matter with the authorities (including the Israeli Ministry of Health), we found out that this import is illegal, without a license, and not through the appropriate channels…import in illegal ways might create a situation where the products are imported, stored and marketed in improper conditions, unsupervised. Due to the nature of these products, the end consumer might use a flawed product. This might in turn result in lawsuits against both MV and CV...

Due to the circumstances, we intend to take all possible legal proceedings in order to make justice and to fight this illegal import.

I would ask your assistance and response in uprooting this phenomenon and prohibiting from various CV representatives in the world to sell to other organizations in Israel other than us…”

במכתב זה שיתפה התובעת את הנתבעת בחששותיה לגבי חוקיותו של היבוא המקביל, שבמידה ואינו חוקי, מבחינת היתרי משרד הבריאות למשל, עלול לפגוע לא רק בתובעת אלא גם בנתבעת, וכך גייסה את הנתבעת לעזרתה בניסיון למנוע ולהפסיק יבוא זה. אין במכתב זה, כאמור, כל טענה שהיא כלפי CIBA לפיה היבוא המקביל משמעותו הפרת ההסכם.

נספח ה' לכתב התביעה, הינו מכתב של חברת “OPHTALAMIC” בצרפת, בו היא מתחייבת להימנע ממכירת מוצרי הנתבעת מחוץ לצרפת. אין מחלוקת ו- CIBA מודה כי התחייבות זו הינה כתוצאה מפנייתה לאותה חברה, לטענתה, כמחווה של רצון טוב ומבלי שהיתה חייבת לעשות כן מכוח ההסכם עם התובעת. אכן, אף אם פעלה CIBA להפסקת היבוא המקביל מצרפת, לא משתמע מכך כי היבוא היווה הפרה של ההסכם או כי CIBA הודתה בהפרת ההסכם, מה גם, שכאמור, ממכתב התובעת עולה כי כלל לא טענה נגדה להפרת ההסכם, אלא העלתה את חששותיה מקיומו של יבוא מקביל, שעשוי להיות בלתי חוקי.