מ' ואח' נ' ש. שלמה חברה לביטוח בע"מ

התביעה שלפניי הינה תביעת נזקי גוף שהגישו התובעות בגין תאונת דרכים בה היו מעורבות.

התובעות עשו שימוש בזמן התאונה ברכב המבוטח בביטוח חובה בחברת ביטוח "הפניקס". ואילו תביעתם כאן מופנית לחברת הביטוח שביטחה רכב אחר שהיה מעורב בתאונה.

הנתבעת ביקשה לדחות את התביעה על הסף, שכן סברה, כי התביעה כאן הינה תביעת נזקי רכוש שנגרמו לרכב שבו נסעו התובעות וכיוון שהנתבעת ביטחה את הרכב בביטוח חובה בלבד, אין יריבות בינה ובין התובעות.

לאחר שעיינתי בכתב התביעה, הסתבר, כי תביעת התובעות הינה תביעת נזקי גוף, בגין הנזק שנגרם להן כתוצאה מאירוע התאונה.

לפיכך, ביקשתי מהתובעות הבהרה, מדוע לא תתבענה את מבטחת הרכב בו עשו שימוש בזמן התאונה.

בתשובתן האחרונה, הבהירו התובעות לבית המשפט, כי מבטחת הרכב אמנם הציעה להן פיצוי, אלא שכיוון שהפיצוי אינו הולם את דרישתן, הוגשה התביעה כאן.

לאור שהוברר, כי רכבן של התובעות בוטח בביטוח חובה, הרי שיש מוקם להורות על דחיית התביעה כאן.

בסעיף 8 לחוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, התשל"ה-1975, נקבע, יחוד עילה על פי חוק הפיצויים לנפגעי תאונות דרכים, כך שמי שזכאי לתבוע את מבטח הרכב בו עשה שימוש בזמן התאונה, אינו יכול לתבוע את נהגו (ומכללא גם את מבטחו), של רכב אחר שהיה מעורב בתאונה.

לאחר שהפניקס, כעולה מהתכתובת בין הצדדים, הכירה בחבותה, לפי החוק, הרי שהתובעות אינן יכולות לתבוע את מבטחי הרכב האחר שהיה מעורב בתאונה.

מפאת הזהירות בלבד, תימחק התביעה ולא תידחה.

מובהר לתובעות, כי בהחלטתי זו לא נמנעה זכותן למצות ההליך אל מול הפניקס ואם הן סבורות, כי סכום הפיצוי שהוצע להן על ידי הפניקס נמוך מידי, עליהן למצות טענותיהן אל מול הפניקס (בית המשפט ממליץ לתובעות להתייעץ בעניין זה עם עו"ד, שבהתאם למקובל, לרוב אינו גובה שכ"ט עו"ד מראש, אלא שכרו משולם מתוך סכום הפיצויים, בהתאם לתעריף שקבוע בחוק).

התביעה נמחקת לפיכך.