מ.ד. עידוד השקעות הון (בינ"ל) בע"מ נ' מ.א.ע. ריבק ליין בגדי עור ואופנה בע"מ ואח'

פסק דין

תמצית התביעה:

1.לפניי תביעה כספית בעילה של הפרת חוזה ועשיית עושר ולא במשפט.

התובעת טוענת כי הנתבעים חייבים לה, ביחד ולחוד, דמי עמלות בגין תקבולים ששולמו להם על פי הסכם שנחתם ביניהם עקב עיסקה לייצור ואספקת מעילים ע"י הנתבעת לקלאבמרקט רשתות שיווק בע"מ (להלן-"קלאבמרקט"). מאמציה של התובעת עלו יפה ונחתם הסדר לטובת הנתבעת עם הנאמן של "קלאבמרקט" (להלן-"הנאמן") בשלבי הקפאת הליכים, בגין אספקת סחורה ע"י הנתבעת. לפיכך, טוענת התובעת לזכותה לקבלת התשלומים המגיעים לה על פי ההסכם .

2.הנתבעת 1 טוענת כי לא מומשה העיסקה ולא סופקה הסחורה כטענת התובעת, כי אם חלק קטן ממנה בלבד. בנוסף טענו הנתבעים כי התובעת, חרגה מסמכותה והתערבה בעניינים לא לה במגעיה עם הנאמן ואף הסבה לה נזקים עקב זאת.

הנתבעים 2 ו-3 טוענים להיעדר יריבות עימם.

טענות הצדדים:

3.התובעת טוענת, כי הנתבעת קיבלה הזמנת עבודה מ"קלאבמרקט" לייצור ורכישת 4,000 מעילי עור מהנתבעת בסך כולל של 2,335,320 ₪ (להלן-"העיסקה"). מאחר ו"קלאבמרקט" נכנסה להליך של הקפאת הליכים, עלתה שאלת ביצוע העיסקה ושאלת מעמדם של המעילים וזכותה של הנתבעת כנושה. הנתבעת, ביקשה למצות את זכויותיה בגין העיסקה ופנתה אל התובעת על מנת שתסייע בידה בכך.

4.התובעת טוענת כי הוסכם עם הנתבעת שישולמו לה עמלות, על בסיס מימוש הזמנות. מאוחר יותר הוסכם ביניהם שהתמורה תשולם על בסיס תקבולים ( נספח ה' לכתב התביעה מיום 2.8.05 ונספח ו' מיום 31.10.05). לאחר קשיים ומאמצים בניהול ענייניה של הנתבעת למיצוי זכויותיה אל מול נאמני "קלאבמרקט", אושר תשלום לנתבעת בסך 1,050,000 ₪ ו"שוחררו" 4,000 מעילים שנמסרו לידי הנתבעת ( נספח ח' לכתב התביעה, מיום 16.7.06). שוויים של המעילים ש"שוחררו" לנתבעת בהתאם למחיר מכירה הוא בסך של 4,615,380 ₪ לפי חישוב של 999 ₪ + מע"מ עבור כל מעיל.

5. התובעת טוענת כי אילו לא הצליחה במגעיה עם הנאמן, היו המעילים עוברים לקופת הנאמנות ומתחלקים בין כלל נושי "קלאבמרקט". על כן, בהתאם להסכמים בינה לבין הנתבעים עומדת לה הזכות לקבל מהם עמלות בסך כולל של 1,830,040 בחלוקה כדלהלן: סך 137,350 ₪ + מע"מ על פי סעיף א' להסכם ; סך של 80,000 ₪ + מע"מ לפי סעיף ב' להסכם; סך של 30,000 ₪ + מע"מ לפי סעיף ג' להסכם וכן סך של 1,582,690 ₪ + מע"מ לפי סעיף ד' להסכם. הנתבעת, שילמה עד כה לתובעת בגין ההסכם 20,000 ₪ בלבד, סכום שיש לקזזו מהחוב האמור. למרות זאת, התביעה הועמדה אמנם על סכום נמוך מהחוב שנוצר, על סך 1,000,000 ₪ בלבד, משיקולי אגרה.

6.הנתבעים 2 ו- 3 מכחישים את טענות התובעת כנגדם, מאחר ואינם צד להסכם שנחתם בין התובעת לבין הנתבעת. לפיכך, לא נוצרה כל יריבות המקימה עילת תביעה כנגדם.

לטענת הנתבעים, התובעת נדרשה אמנם לסייע לנתבעת לצורך רכישת 4,000 מעילים ממנה על ידי "קלאבמרקט". בפועל, התובעת לא סייעה בידה הואיל והעסקה לא בוצעה כמצופה. עלה בידי התובעת להביא לאספקת 400 מעילים בלבד ל"קלאבמרקט" בעסקה ראשונה ולא כפי שניטען כנגדה, ללא כל ביסוס על אספקת כמות גדולה יותר.

7.לעניין העסקה השניה, בדבר אופציה למכירת 4,000 מעילים נוספים טוענים הנתבעים כי התובעת חרגה מההרשאה שניתנה לה במו"מ עם הנאמן, מאחר ולא הוסמכה לפעול בשמה בעניין עסקה זו. לפיכך, היא אינה זכאית לתגמול כלשהו בגינה. לדידה, התובעת הפרה את האמון הרב שניתן בה בהתערבותה בעסקה זו ללא הרשאה וזאת להערכתה עקב קבלת עמלה מ"קלאבמרקט".

הנתבעים מודים בחתימתה של הנתבעת על כתב ויתור לנאמן אך הדבר נעשה על ידי הנתבעים בהיסח הדעת, לפי גירסתם. הם לא שיערו שהפיצוי על העסקה השניה, גם הוא כלול בהסכם עם הנאמן. כתוצאה מכך, נגרמו לנתבעת הפסדים ונזקים.

המסכת העובדתית:

8.מנהל התובעת, מר דוידוביץ העיד כי לאחר החתימה על ההסכם עם הנתבעים הוא ניהל מו"מ עם משרדו של הנאמן, ד"ר שלמה נס ועם נציגיו. המדובר לדבריו, בעשרות פגישות כמעט באופן יום יומי. הנתבעים, ביקשו ממנו לפעול מטעמם היות והם משלמים לו עבור זאת. לפיכך, היה עליו להתייצב לפגישות בהתאם לדרישותיהם ( לרבות פגישות שלא התקיימו בפועל).

9.לעניין המו"מ עם הנאמן אמר מר דוידוביץ כי לאחר שהוא קיבל את הניירת לפיה אושר שהנתבעת סיפקה את 4,000 המעילים ל"קלאבמרקט" ונימצא שלא קיימת אפשרות לממש את התשלום מ"קלאבמרקט", מתפקידו היה לדאוג לתשולם תמורה עבור המעילים שסופקו ע"י הנתבעת. על סמך זה, נחתם ההסכם הראשון בינו לבין הנתבעת, לפיו הוא יקבל עמלה במידה ותתקבל תמורה (עמ' 6 שורות 27-24). משהוברר לבעלי הדין כי "קלאבמרקט" לא תוכל, באמצעות הנאמן, לשווק את המעילים לא נותרה משמעות אופרטיבית להסכם הראשון, והיה צורך לגבש הסכם נוסף (עמ' 7 שורה 7). לפי ההסכם השני, היה עליו לדאוג למתן פיצוי לנתבעת, בסכום גבוה ככל שניתן. בהסכם השני, נקבע יחס ישר, בין גובה הפיצוי לבין העמלה שתינתן לתובעת בתמורה, כאשר עליו לחתור כאמור, לקבל פיצוי גבוה יותר (עמ' 7 שורות 7-11).

מנהל התובעת הוסיף ואמר כי חברות אחרות, לא הצליחו כמוהו במגעים בינם לבין הנאמן, כדוגמת "תנובה", שאיבדה את כל התמורה שהגיעה לה עבור סחורה שסופקה ל"קלאב מרקט".

10.מר דוידוביץ עשה אבחנה נוספת בין ההסכמים בעניין מהות התפקיד שלו על פיהם. בהסכם הראשון, תפקידו היה לדאוג לקבלת תמורה עבור המעילים, בין אם בדרך של מכירתם לנאמן ובין אם לצד ג'. בשונה מכך, בהסכם השני, הסחורה היתה מוחזקת כבר בידי הנאמן ולפיכך, תפקידו היה להשיג פיצוי בשיעור של 10%-20% ללא כל קשר לקבלת תמורה עבור המעילים (עמ' 7 שורות 24-28). המעילים, היו בידי "קלאבמרקט" ואילולי כן, לא היה מקום לדון בקבלת תמורה או פיצוי עבורם (עמ' 8 שורות 2-1).

בתמיכה לכך הוסיף העד ואמר כי הוא "שמע מטרבלסקי ומנס (הנאמנים – מ.ל. ) שאכן, המעילים נמסרו לרשת (עמ' 8 שורה 8). לפיכך, הוא החל במאמציו להביא את הנאמן להשיב לנתבעת את המעילים, או לשלם תמורה ופיצוי עבורם. בתחילה, היתה הסכמה שישולם סך 800,000 ₪ לנתבעת ולאחר מכן הועלה הסכום ל- 1,050,000 ₪ והוסכם שהמעילים, יישארו בידי הנאמן (עמ' 8 שורות 8-9). כשעודכנו בכך הנתבעים 2 ו-3 הם ביקשו ממנו, לעשות מאמץ נוסף ו"להילחם", על קבלת המעילים בחזרה לידי הנתבעת. מאמציו, נשאו פרי וניתנה הסכמת הנאמנים (נספח ח' לכתב התביעה) להחזרת המעילים לנתבעת (עמ' 8 שורה 14) ונקבע, שהמעילים נשוא תביעת החוב יוותרו בחזקת הנתבעת. בכך קיימת אינדיקציה לגירסתו, שהמעילים אכן הוחזרו לנתבעת (עמ' 8 שורות 14-18 ) .