מ.א. שדות נגב נ' ועד תושיה

החלטה

1.המשיבה עוררת בפני ועדת הערר לעניני ביוב שליד בית משפט השלום בבאר שבע כנגד היטלי ביוב שונים שהוטלו על ידי המועצה האזורית שדות נגב.

ביום 19.9.10 החליט יו"ר ועדת הערר (כב' השופט י. פרסקי) לשנות החלטות דיוניות קודמות – שגרמו להארכת ההתדיינות (בתרומתם הפעילה של שני הצדדים), והורה "לקצוב המועד להגשת הערר המתוקן... לא יאוחר מיום 1.11.10" עוד הורה יו"ר הועדה כי לאחר הגשת הערר המתוקן "...תגיב המשיבה כדין תוך ששמורה לצדדים הזכות להעלות טענותיהם כמו טענות סף לרבות זהות העוררים, ומנגד טענות הנוגעות למסמכים וכיו"ב".

בבקשה זו עותרת המתבקשת (המועצה האזורית) לרשות לערער על החלטתו הנ"ל של כב' השופט י. פרסקי.

בבקשתה מעלה היא טענות רבות מתחומים שונים. עיקר טענותיה מכוונות למעשה כנגד הליכי הערר כפי שהתנהלו מאז הגשתו ועד למתן ההחלטה נשוא בקשה זו.

היא תוקפת את שאלת מעמדה של המשיבה דנן כעוררת על פי דין, את סוגית היריבות המשפטית, את הסמכות לדון בעררו של מי שאינו צרכן סופי ואת משמעותו של "ערר מתוקן".

עוד תוקפת המבקשת את סמכותו של יו"ר הועדה ליתן ההחלטה דנן בעצמו – מבלי שצורפו להחלטה זו שני חברי הועדה הנוספים.

2.לאחר עיון בבקשה על 102 סעיפיה ו- 18 נספחיה ולאחר עיון בתגובת המשיבה – מוצא אני כי דין הבקשה להידחות על פניה מבלי להיזקק כלל לשלל שפעת הנימוקים והטענות.

ההחלטה נשוא בקשה זו ענינה אחד ויחיד – הארכת המועד לעוררת (המשיבה דנן) להגשת נימוקי ערר מתוקנים.

המבקשת דנן לא השיגה בעבר על החלטות קודמות של הועדה ולא הגישה בקשות רשות ערעור לענין אותן ההחלטות.

על כן – בקשה זו דנן אינה הבמה או המסגרת להעלאת כל אותן הטענות.

ככל שהמדובר בהחלטה, נשוא בקשה זו, ענינה היחיד הינו כאמור בהארכת מועד להגשת נימוקי ערר מתוקנים – וזאת כתוצאה מהתנהלות הצדדים בהליכי הערר (ובעיקר התנהלות המבקשת דנן).

המדובר בהחלטה דיונית מובהקת שענינה בסדרי דין ומצויה היא כל כולה בתחום שיקול דעתה של הערכאה הדיונית. (ובענייננו ועדת הערר).

זאת ועוד, משנפסק ברע"א 4990/05 תק.על 2009 (4) 194 – כי הסמכות לדון בבקשות רשות ערעור על החלטות ביניים של הועדה מסורות לבית המשפט המחוזי – ישימות לטעמי לענין זה הוראות צו בתי המשפט (סוגי החלטות שלא תינתן בהן רשות ערעור) התשס"ט 2009.

ההחלטה נשוא בקשה זו, הארכת מועד להגשת נימוקי ערר מתוקנים, דומה, אם לא זהה, לסוגי ההחלטות המנויות בס"ק 1 ו- 2 להוראות הצו הנ"ל – אשר לגביהן לא תינתן רשות לערער.

הטענה כי אין תוקף להחלטת ביניים דיונית בדבר הארכת מועד להגשת כתב טענות – אלא אם כן נחתמה על ידי שלושת חברי המותב של ועדת הערר, אין לה על מה שתסמוך – וזאת מתוך גזירה שווה לסמכותו של דן יחיד, מתוך מותב שלושה, ליתן החלטות ביניים דיוניות בהליכי ערעור. ר' למשל ס"ק 37 (ב) 11 לחוק בתי המשפט (נוסח משולב) התשמ"ד – 1984 לענין בימ"ש מחוזי וס"ק 26 (ד) לחוק הנ"ל לענין בימ"ש העליון.

3.אשר על כן ומהנימוקים האמורים לעיל אני דוחה את הבקשה.

המבקשת תשלם למשיבה הוצאות הבקשה בסכום של 5,000 ₪.

המזכירות תעביר למשיבה סכום ההוצאות האמור מתוך הפקדון שהפקידה המבקשת.

המזכירות תשלח העתק מההחלטה לב"כ הצדדים.