מ.א. נ' מדינת ישראל

1. לפניי בקשת רשות ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' השופט עמית א' יעקב), בעמ"ת 49828-03-17, מיום 4.4.2017. בגדרה של החלטה זו, נדחה עררו של המבקש על החלטתו של בית משפט השלום בראשון לציון (כב' השופט א' כהן), במ"ת 44560-01-17, מיום 12.3.2017, אשר הורה על מעצרו של המבקש עד לתום ההליכים.

רקע והליכים קודמים

2. ביום 19.1.2017, הוגש נגד המבקש כתב אישום, המחזיק 22 אישומים, במסגרתם מיוחסות למבקש העבירות הבאות: סחר בסם מסוכן, לפי סעיפים 13+19א לפקודת הסמים המסוכנים [נוסח חדש], התשל"ג-1973 (להלן: פקודת הסמים המסוכנים) (21 עבירות); החזקת סמים שלא לצריכה עצמית, לפי סעיפים 7(א)+7(ג) לפקודת הסמים המסוכנים; והחזקת כלים להכנת סם שלא לצריכה עצמית, לפי סעיף 10 רישא לפקודת הסמים המסוכנים.

           מעובדות החלק הכללי של כתב האישום עולה, כי בתקופה הרלוונטית לכתב האישום החזיק המבקש במכשיר טלפון נייד, אשר נועד לצורך יצירת קשר עם רוכשי סם, ותיאום עסקאות מכר הסמים. עוד נטען, כי בתקופה זו התגורר המבקש בביתה של בת זוגו בפתח תקווה, וכי לשם היו מגיעים הקונים לצורך רכישת הסמים.

           בכל אחד מ-21 האישומים הראשונים נזכר שמו של קונה אחר, שהמבקש מכר לו סמים מסוג מריחואנה, חשיש, או גראס – כלומר, עסקינן ב-21 קונים שונים. זאת, במשך תקופה כוללת של כשלוש שנים, שסופה בראשית חודש ינואר 2017. ברבים מהאישומים הנ"ל מיוחסות למבקש מספר מכירות לקונה אחד, על פני תקופות שונות, הנעות בין חודשים ספורים עד שלוש שנים, כאשר תדירות המפגשים לביצוע המכירות משתנה. כמויות הסמים שמכר המבקש בכל מפגש היו בסדרי גודל של 20-1 גרם בכל מכירה, כאשר התמורה שקיבל המבקש נעה בין 120-100 ₪ לגרם.

           בגדרי האישום ה-22 נמסר, כי ביום 27.12.2016, סמוך לשעה 09:59, נתפס המבקש כשהוא נוהג ברכב בשדרות יעקב בראשון לציון, בעודו מחזיק, במספר נקודות מחבוא ברכבו, סמים מסוכנים מסוג חשיש וקנבוס, במשקל מצטבר של כ-288 גרם. בהמשך למתואר, נערך חיפוש בבית הוריו של המבקש בראשון לציון, במסגרתו נתפסו סם מסוכן מסוג MDMA במשקל 1.552 גרם נטו, וקנבוס במשקל 10.24 גרם נטו. עוד נתפסו ברשותו של המבקש כלים להכנת סם, כגון משקל אלקטרוני, ניירות גלגול, ועוד.

3. בד  בבד עם הגשת כתב האישום, הגישה המשיבה לבית משפט השלום בראשון לציון בקשה למעצרו של המבקש עד לתום ההליכים במשפטו.

4. בדיון שנערך בבית משפט השלום, ביום 26.1.2017, הסכים בא-כוחו של המבקש כי בידי המאשימה ראיות לכאורה להוכחת האשמה, הגם שנטען כי בנסיבות המקרה היה מקום לייחס למבקש עבירות של אספקה, ולא סחר. עוד במסגרת אותו דיון, נעתר בית משפט השלום לבקשתו של בא-כוח המבקש, והפנה את המבקש אל שירות המבחן, לצורך בחינת חלופת מעצר.

5. בהחלטתו, אשר ניתנה בתום דיון נוסף, מיום 15.2.2017, ציין בית משפט השלום כי בתסקיר מטעם שירות המבחן, אשר הוגש עובר למועד הדיון, הביע שירות המבחן את עמדתו לפיה המפקחים שהוצעו על ידי המבקש אינם מתאימים למלאכת הפיקוח. לפנים משורת הדין, נעתר בית משפט השלום לבקשת בא-כוחו של המבקש, והפנה, פעם נוספת, את המבקש אל שירות המבחן לצורך עריכת תסקיר משלים, בגדרו תיבחן האפשרות לשחרורו של המבקש לחלופת מעצר אחרת אשר תוצע על ידו, לרבות מעצר בתנאי איזוק אלקטרוני. 

6. ביום 27.2.2017, הוגש תסקיר משלים מטעם שירות המבחן (להלן: התסקיר המשלים), בו הומלץ על מעצרו של המבקש בתנאי איזוק אלקטרוני, בפיקוח הוריו ודודותיו. עוד המליץ שירות המבחן כי המבקש יושם תחת צו פיקוח מעצר, למשך שישה חודשים, וכי תתאפשר יציאתו לטיפול במסגרת היחידה להתמכרויות. בדיון שנערך בבית משפט השלום, ביום 28.2.2017, ניתנה דחייה נוספת לצורך עריכת תסקיר משלים נוסף (להלן: התסקיר הנוסף), שבגדרו יפרט שירות המבחן את התוכנית הטיפולית המוצעת, במקביל למעצרו של המבקש באיזוק אלקטרוני. בתסקיר הנוסף, אשר הוגש ביום 7.3.2017, ציין שירות המבחן כי המבקש "אינו מתאים, בשלב זה, להשתלבות בקהילה טיפולית הדורשת גיוס כוחות משמעותיים". חלף זאת, המליץ שירות המבחן על שילובו של המבקש ב"טיפול אמבולטורי ביחידה להתמכרויות בעיר מגוריו", לצד טיפול במסגרת שירות המבחן.