מ. א. חבל מודיעין נ' בע"מ

החלטה

1.בפני בקשה לפי סעיף 207 לחוק התכנון והבניה התשכ"ה – 1965 להארכת מועד לביצועם של צו הריסה וצו הפסקת שימוש.

2.ב- 25.4.05 הוגש כנגד המבקשת, שהינה חברת בע"מ, ומנהלה, מר שלמה טיטלבאום, כתב אישום בתיק עמ"ק 20317/06 לבית המשפט השלום ברמלה המייחס להם ביצוע עבודות ללא היתר וכן שימוש ללא היתר למטרת אולם אירועים (להלן – אולם האירועים). ב- 27.3.07 במסגרת הסדר טיעון נמחק מר שלמה טיטלבאום מכתב האישום, המבקשת הורשעה במיוחס לה בכתב האישום ונגזר דינה. בית המשפט הורה בגזר הדין על מתן צו הריסה שייכנס לתוקפו ביום 27.3.08 וכן על צו הפסקת שימוש שייכנס לתוקפו ביום 27.9.07.

3.המבקשת הגישה בעבר ארבע בקשות להארכות מועד לביצוע הצווים הנ"ל, והבקשה שבפני היא הבקשה החמישית. להלן פירוט הבקשות שהוגשו בעבר :

א.בקשה ראשונה הוגשה ביום 10.12.07 להארכת מועד לשנה. המשיבה נתנה את הסכמתה לאורכה לחצי שנה וציינה כי במידה ותוגש בקשה נוספת לארכה יבחנו הליכי הרישוי, סיכויים והתקדמותם. ב- 24.1.08 בית המשפט אישר את הארכה עד ליום 15.7.08.

ב.בקשה שניה הוגשה ביום 1.6.09 בטענה כי התוכנית לשימוש חורג הומלצה להפקדה על ידי הועדה המקומית ומצויה בשלבי דיון בלשכת התכנון המחוזית לקראת הדיון במליאתה. המשיבה הסכימה למתן אורכה נוספת בת חצי שנה. בית המשפט אישר את הארכה ביום 6.7.09 וניתנה ארכה עד ליום 11.12.09.

ג.בקשה שלישית הוגשה ביום 26.1.2010 באותו נימוק של הבקשה השנייה וקיבלה את הסכמתה של המשיבה בכפוף לכך כי המבקשת תשלם אגרות והיטלים החלים בגין השימוש לגן האירועים לרבות תשלום היטל השבחה עבור תקופת ההפעלה של גן האירועים כאמור בסעיף 218 לחוק התכנון והבניה תשכ"ה – 1965. ב- 1.2.2010 בית המשפט אישר את הסכמת הצדדים וניתנה ארכה עד ליום 31.10.10.

ד.בקשה רביעית הוגשה ביום 17.4.11 מאותם נימוקים כמו הבקשות הקודמות. בתשובה של המשיבה נאמר כי מבדיקה עולה כי לא קיים סיכוי אמיתי לאישור החריגות תוך פרק זמן קצר, אך הסכימה לארכה אחרונה עד ליום 1.11.11 לשם התארגנות ופינוי. ב- 26.4.11 בית המשפט אישר את הארכה עד ליום 1.11.11.

4.המבקשת טוענת שהינה חברה הפועלת לתועלת הציבור וללא כוונות רווח ושהינה מוסד חינוכי מחקרי שהיה נתמך בתקציבים מטעם הממשלה. בשנים האחרונות קוצץ התקציב הממשלתי למבקשת וכי השימוש החורג שנעשה במבנה נשוא הבקשה שלפני הינו כורח המציאות על מנת לאפשר לה הכנסה שתבטיח את המשך פעילותה. כמו כן, המבקשת טוענת כי עוד בשנת 2004 הגישה בקשה לשימוש חורג למבנים נשוא הצו, אך מוסדות התכנון קבעו שאין להתיר את הבקשה בדרך של שימוש חורג אלא בדרך של הכנת תכנית. המבקשת אכן הכינה תוכנית ואשר נדונה בפני הועדה המחוזית ביום 7.6.2010, אך הועדה המחוזית סירבה להפקיד את התכנית. על החלטת הועדה המחוזית הוגש ערר שנשמע רק ביום 24.7.11. טרם ניתנה החלטה על ידי ועדת הערר והמבקשת טוענת כי קיימים סיכויים טובים לכך שוועדת הערר תחליט לאשר את התכנית או לכל הפחות תחליט להחזיר את התכנית לדיון בועדה המחוזית על מנת שתמצא את הדרך התכנונית שתביא לאישור התוכנית.

5.המשיבה מתנגדת לבקשה לאורכה וטוענת כי מבדיקה שערכה נראה כי אין אפשרות תכנונית אמיתית להכשיר את המבנה והשימושים המבוצעים בפרק זמן קצר.

6.על מנת ללבן עם הצדדים את השאלה מהם הסיכויים של המבקשת להכשרת אולם האירועים נשוא הבקשה שבפני, בין על ידי אישור התוכנית שהוגשה ובין בכל דרך אחרת, ותוך כמה זמן ניתן לקבל את האישורים הדרושים, קבעתי דיון בפני במעמד שני הצדדים. במעמד הדיון בא כח המבקשת הבהיר שאולם האירועים ממוקם בתוך אזור כולל של 272 דונם, שכ- % 10 ממנו מיועד לבניה לפי תוכנית תקפה גז/ 2/108, ובעוד שבשאר השטח הבניה אסורה. כמו כן, הבהיר שהמבקשת עשתה טעות ובנתה את אולם האירועים

דווקא בשטח שבו הבניה היא אסורה (פרוט' עמ' 2 ש' 8 – 19).

7.בא כח המשיבה טענה בתשובה כי מתנהל במקום גן אירועים לכל דבר וענין למטרות רווח והגישה תמונות של המקום (מש/1). כמו כן, הפנתה להחלטת הועדה המחוזית מיום 12.9.2010 (מש/2 – להלן החלטת הועדה). בסעיף 1 להחלטת הועדה נקבע שעל המקרקעין נשוא הבקשה שבפני חלה תכנית גז/2/108 ואשר מאפשרת בינוי בהיקף של כ- 29,000 מ"ר לשימושים שונים וביניהם : מוזיאונים, אולמות תצוגה, מבני מחקר, ספורט, תצפית, כנסים, פנימיה שבילים, מסלולי טיול ועוד. אולם האירועים של המבקשת נמצא בלב השטח הפתוח שמיועד לשמש כגן לאומי, והימצאות המבנה נשוא הבקשה שבפני עלול לקטוע את רציפותו של השטח הפתוח בתכניות מתאר ארציות ומחוזיות (סעיף 2 להחלטת הועדה). הועדה המחוזית החליטה לסרב לתכנית מהנימוקים הבאים (סעיף 3 להחלטת הועדה):

אולם האירועים אינו תואם את תכניות המתאר המחוזיות והארציות שחלות על האזור. השימוש בשטח כאולם אירועים אינו מתיישב עם השימוש של השטח כגן לאומי ;

שטח התוכנית מצוי באזור רגיש סביבתית ובלב השטח הפתוח;

לאור רגישויות החי והצומח והיותו של האזור מהווה מעבר אקולוגי ארצי ואזורי, התרת שימוש של גן אירועים באזור זה ייצרו פעילויות מרעישות ביום ובלילה ובצירוף עם אלמנטי תאורה ותנועת כלי רכב ואנשים, יפגעו במרקם הייחודי ויגבירו את הלחץ על ערכי הטבע;

הבניה המוצעת אינה משתלבת בשטח וזאת על פי חוות דעת של המשרד לאיכות הסביבה.

8.לאחר שקילת טענות הצדדים הגעתי למסקנה שדין הבקשה שבפני למתן אורכה לביצוע צו ההריסה ואיסור שימוש להידחות. להלן נימוקי :

א.לא הוכח בפני שקיים סיכוי סביר להכשרת הבנייה של אולם האירועים או השימוש החורג בתוך שטח פתוח. כמו כן, לא הוכח בפני שהאישורים הרלבנטיים יתקבלו תוך פרק זמן קצר וכי חל עיכוב טכני בקבלתם. נהפוך הוא מדובר בהליך ארוך ומורכב שסיכוייו לעת הזו אינם ידועים. מדובר במבנה שמצוי בתוך שטח שמלכתחילה לא מיועד לבניה אלא לגן לאומי, עם היבטים אקולוגיים ייחודיים. (השוו עם דבריו של כבוד השופט לוי בפסקה 4 להחלטתו ב- רע"פ 3146/07 חוסין ג'דיר נ' מדינת ישראל – הועדה המחוזית לתכנון ובניה, פורסם ב- "נבו", מיום 12.4.07)

ב.מאז מועד מתן גזר הדין כנגד המבקשת חלפו מספר שנים והוא עדיין לא בוצע בשל אורכות שונות שניתנו למבקשת להכשיר את אולם האירועים. מתן אורכות נוספות כמוהו כעשיית הוראות שיפוטיות לפלסתר ויש בו כדי לפגוע בעקרון שלטון החוק.