מ.א. 1462061(עציר) נ' משרד הפנים

פסק דין

עניינה של עתירה זו בבקשת העותר להורות על שחרורו ממשמורת בשל פגמים שנפלו, לטענתו, בהחלטת המשיבה להוציא נגדו צו גירוש לפי החוק למניעת הסתננות (עבירות ושיפוט) התשי"ד – 1954 (להלן: "החוק למניעת הסתננות").

לציין, כי קודם לעתירה זו הגיש העותר, ביום 20.2.13, עתירה זהה, עת"מ (ת"א) 40703-02-13 אשר התבררה בפני כבוד השופטת סלוטקי. במסגרת הדיון בעתירה שהתקיים ביום 21.3.13, הסכים ב"כ העותר למחוק העתירה בלא חיוב בהוצאות והסכמה זו קיבלה תוקף של פסק דין.

סמוך לאחר שהסתיים ההליך פנה העותר, באמצעות בא כוחו, לבית המשפט, לכבוד השופטת סלוטקי, בבקשה לחידוש העתירה מן הטעם שעורך הדין שהתייצב בדיון שהתקיים והסכים למחיקת העתירה עשה כן בנסיבות בהן חש כי מופעל עליו לחץ על ידי בית המשפט. עוד נטען כי מאז מחיקת העתירה פורסמה פסיקה הנוגעת לנסיבות דומות אשר יש בה כדי לקדם את עניינו של העותר. לפיכך, ביקש כי בית המשפט יקיים דיון חוזר בעתירה. בית המשפט, בהחלטתו מיום 10.4.13, דחה הבקשה תוך שהוא מציין כי מאחר והעתירה נמחקה אין המדובר במעשה בית דין המונע הגשת עתירה חדשה באותה עילה.

לנוכח החלטה זו הוגשה העתירה דנן העומדת בפני. עתירה זו זהה לחלוטין לעתירה שבאה בפני כב' השופטת סלוטקי. אין המדובר בראיות חדשות או נסיבות חדשות וכל שנטען הוא לכאורה לטעות בהסכמה ב"כ העותר עת הסכים לקבל את המלצת בית המשפט למחיקת העתירה.

ב"כ המשיבה, ביקשה לדחות העתירה על הסף מחמת מיצוי ההליכים ושימוש לא נאות בהליכי בית משפט שיש בו די לכשעצמו להביא לדחיית העתירה המנהלית. העותר טען מנגד כי מאחר והעתירה נמחקה אין המדובר במעשה בית דין ואין למנוע ממנו מיצוי הדיון בעתירה גם אם מדובר באותן נסיבות.

לגופו של עניין, טען העותר, באמצעות בא כוחו, כנגד צו הגירוש שהוצא נגדו בנסיבותיו כאשר נטען כנגדו כי בעקבות אירוע תקיפה שבו נמצא מעורב נעצר והועבר לטיפול מנהלי כשבהתאם לנוהל מסתננים המעורבים בהליך פלילי הוחלט לבטל את רישיון שהייתו בארץ ובהתאם הוצא נגדו צו גירוש. המשיבה טענה מנגד כי העותר נמצא מסוכן לציבור עקב מעורבותו באירוע התקיפה המיוחס לו ועל כן נכון נעשה כאשר הועבר העותר לטיפול מנהלי ובהתאם הוצא צו גירוש וצו מעצר נגדו.

הכרעה –

העותר, נתין אריתריאה, הסתנן לישראל בשנת 2,010 וביום 7.10.10 הובא בפני הממונה על ביקורת גבולות והוצא נגדו צו הרחקה וצו משמורת. ביום 1.11.10 שוחרר העותר ממשמורת בתנאים וניתן לו רישיון שהייה זמני לפי סעיף 2(א)(5) לחוק הכניסה לישראל אשר התחדש מעת לעת.

ביום 3.1.13 התקבלה במשטרה קריאה מאלמוני כי בחורה אריתראית ביקשה להזמין משטרה לאחר שחבר שלה היכה אותה. בהגעת השוטרים הובילה אותם המתלוננת לבר, שם הצביעה המתלוננת על העותר, בן זוגה, ולטענתה איים עליה בסכין. השוטרים שהגיעו לבר הבחינו בכיסאות זרוקים לכל עבר ושולחנות הפוכים במקום. העותר נתפס ונערך עליו חיפוש ובחיפוש נמצא בתוך הגרב ברגל שמאל סכין באורך של כ-15 ס"מ.

העותר נעצר ונחקר ובחקירתו טען כי היה שתוי ואינו זוכר מה היה. עוד ציין, כי הוא ובת זוגו רבים על דברים שהינם ענייני שגרה בין בני זוג. כשנשאל אם תקף את בת זוגו, המתלוננת, ציין כי אם שתה הוא אינו זוכר מה שהיה ובכל מקרה בהיותה אשתו רשאי הוא לאחוז בה. אשר לסכין אשר נמצאה על גופו טען כי יצא לקנות תבלינים עם הסכין וכשראה את השוטרים החביא אותה בגרב.

בנוסף נגבו הודעות מבת זוגו של העותר ומבן דודה. מעדות המתלוננת עולה כי העותר נוהג לשתות לשוכרה וכאשר עושה כן הוא משתולל וגורם נזק. עוד עולה מתלונתה כי בעבר אירעו אירועים דומים במהלכם שבר חפצים בבית כשהוא מאיים להכותה. עוד ציינה כי בעבר חנק אותה, תפס אותה מצווארון החולצה, בעט ברגלה ואיים להרוג אותה. גם מעדות בן דודה של המתלוננת עולה כי העותר משתכר ומאיים על המתלוננת כי ירביץ לה. לדבריו היה עד לאירוע בו הפריד בין העותר לבת זוגו, אירוע שאירע כששה חודשים עובר לעדות. בעימות שהתקיים בין המתלוננת לעותר הטיחה המתלוננת בעותר כי תקף אותה בעבר וכאשר העותר אישר שתקף אותה מבלי שנשארו סימנים על גופה וכן אישר שבעט בה, אולם לדבריו הדברים נעשו מאהבה אליה. העותר הכחיש בעימות כי איים להרוג אותה וציין שכשהוא שיכור הוא אינו יודע מה הוא אומר.

עת הובא העותר להארכת מעצר בבית משפט השלום בתל אביב, נקבע כי קיימת עילת מסוכנות ברורה כלפי המתלוננת ומעצרו הוארך בהתאם עד ליום 7.1.13. בדיון שני שהתקיים ביום 7.1.13 הוחלט על שחרורו של העותר בתנאים מגבילים, בין השאר על דרך של הרחקתו מהמתלוננת וערבויות כספיות.

עוד בטרם שוחרר הועבר עניינו של העותר לנוהל מסתננים המעורבים בהליך פלילי ובהתאם הועברו לידי המשיבה סיכום תיק החקירה וכן חוות דעת של משפטנית לפיה העבירות בהן נחשד העותר עומדות בתבחינים שאושרו על ידי המשנה ליועץ המשפטי מסכנות את שלום הציבור ובטחונו לפי סעיף 30א(ד)(2) לחוק למניעת הסתננות.

ביום 7.1.13 נערך לעותר שימוע קודם לביטול רישיון השהייה בישראל ולאחר שימוע הוחלט על ביטול רישיון השהייה שלו. באותו יום הובא העותר בפני הממונה על ביקורת גבולות וזה, לאחר ששמע את טענות העותר, הורה על החזקתו במשמורת. ביום 9.1.13 אישר בית הדין לביקורת משמורת את המשך שהייתו של העותר במשמורת בציינו, כי הוא לא השתכנע כי קיימים, בנסיבות העניין, התנאים לשחרורו של העותר לפי סעיף 30א(ב) או (ג) לחוק למניעת הסתננות וכן הורה למשיבה להמציא לו את סיכום תיק החקירה וחוות דעת משפטן. ביום 15.1.13 הובא העותר פעם נוספת בפני בית הדין לביקורת משמורת והדיינת אשר עיינה בחומר שהובא בפניה, שעל בסיסו בוטל רישיונו הזמני של העותר, אישרה את צו המשמורת שניתן כנגד העותר.

העותר, באמצעות בא כוחו, טען כי הנוהל לא חל באשר לעבירת תקיפת בת הזוג מאחר שזו לכאורה התרחשה זמן מה טרם תפיסתו ומעצרו ולא "מיד בסמוך לביצוע העבירה", כפי שדורש הנוהל. לפיכך טען, כי ההחלטה על ביטול האשרה התקבלה בניגוד לנוהל ועל כן בחוסר סמכות.

אשר לקביעת מסוכנותו טען העותר כנגד חוות דעת המשפטן שצורפה לבקשה להעבירו לנוהל מנהלי וטען כי אין המדובר בחוות דעת משפטית אליה התכוון הנוהל וכי אין בה התייחסות לסיבת סגירת התיק ולעצם דבר המסוכנות המיוחסת לעותר.

לגופו של עניין טען כי ניתן ללמוד על העדר סכנה לציבור מפני העותר מעצם הסכמת המשטרה בפני בית המשפט, במסגרת דיון בבקשה להארכת מעצר הימים להורות על שחרורו בתנאים מגבילים על דרך הרחקתו מן המתלוננת וערבויות כספיות, במובן זה שלא ראה בו כמסוכן לשלום הציבור.

עוד טען כי העותר והמתלוננת מנהלים חיי זוגיות ושיתוף מזה עשור שנים והינם הורים לילדים וכי המתלוננת איננה חוששת מהעותר וכי אין ליחס לעותר מסוכנות על סמך תלונה כבושה אודות אירוע חד פעמי.

לחילופין, טען לשחרורו ממשמורת מטעמים הומניטריים לנוכח העובדה כי בימים אלה עומדת המתלוננת להביא לעולם את ילדם המשותף.